בתשובה לאנסטסיה (רומנוב), 22/03/05 23:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אנסטסיה, 1) צר לי על איחור-תשובה; 2) אני מוצאת סתירה פנימית בדברייך: בחלק הראשון את סותרת את דבריי (ובכל זאת "רק היא הייתה יונה וולך"), ובחלק האחרון את מסבירה לי, למשתתפי הדיון ולעצמך: "...ואולי לא יכלה אחרת." משפט המאשר את דבריי-שלי, לפי מיטב הבנתי. בינתיים חלף זמן רב, בעיקר בכוכב ושמו "אינטרנט/רשת", ונדמה לי שדנת עם משתתפים אחרים בנושאים האלה. לפני שיימאס לנו ונדוש במקום, כדאי לסיים כאן: עדיין בעניין. עדיין משכילה (אני) מכל מלמדיי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי בעיה גדולה עם האמן/היוצר כקרבן . מצד אחד כולם ממלאים את חלקם בעיסקה : האמן , שעקב מבנהו הייחודי או נתיב חייו הייחודי נותן את עצמו לעולם , מקריב עצמו לעולם , נותן את כל מה שהוא יודע . והעולם - לוקח . האמן "מוכתר" כאמן והעולם אוכל את אמנותו (וגם את האמן). ומהצד האחר - האמן , הנותן הבלתי נלאה , יישאר תמיד קרבן . והעולם - ימשיך להנות מאמנותו וימשיך לקרבן אותו . אני , וזאת זווית הראיה המאד אישית שלי , לא מצליחה לשכוח שלמזלי הטוב אני נמצאת בצד שהסבל , ההתקרבנות , אינם נתיב החיים המוחלט שלו . וזה הרבה מזל . זה יכל להיות אחרת . זו גם זווית הראיה האישית שלי על פושעים , אנסים , רוצחים , חולי נפש וכו' . רוב האנשים אינם מבינים איזה קו דק עובר בין מי שנכלא במוסד סגור (גם כלא) ומי שלא , וכמה מזל ואקראיות עיוורת יש בחלוקה זו . בהזדמנות אינטימית זו אפשר לבקש ש"ברירת מחדל" יוחלף בכינוי אחר , קצת פחות מכני ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(לא הייתי באזור - צר לי, ככה זה בחיים. או ככה אומרים לנו.) אני לא מתאימה לשיחות כאלה: חייבים לשמור על חיבור יומיומי רצוף, חיבור-חיבור... אז: 1) הבנתי את דעותייך האישיות, ונדמה לי שאנו בתחום שונה (גם אם המקור הוא באישה ביהדות ובכלל). הערה: לא הכול מתאים לזוויות הראייה שלי. אלא שהמשך הדיון יהיה גלישה לנושאים מכל טוב הארץ - ובגדול מאוד. 2) default - לא תמיד מכני. :) חן-חן לך. מקווה שניפגש בדיון אחר ובזמן פנוי יותר מצדי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |