|
||||
|
||||
במשטר דמוקרטי צריך להיות איזון בין הרשות המחוקקת הרשות המבצעת והרשות השופטת. בישראל הרשות המבצעת חזקה מדי והראשות המחוקקת חלשה מדי ולכן הראשות השופטת לקחה על עצמה חלק מתפקידי הביקורת על הראשות המבצעת. הבעיה בכנסת מעבר לכך שהיא לא מפעילה פיקוח פרלמנטרי יעיל על הממשלה כמו שהיא אמורה להפעיל בתאוריה. היא שהמצב הפוליטי בישראל בעשרים השנים האחרונות הוא תיקו בין הגושים הגדולים. המצב איפשר למפלגות הקטנות (בעיקר הדתיות) להשיג השגים החורגים מכוחן. עקב כך החלטות הכנסת כבר לא ממש מיצגות את רצון רוב הבוחרים (וכבר היו באייל דיונים על יסי ימין/שמאל כלכלי/בטחוני). חלק מהחוקים סטו למרחק כזה מהנורמה הדמוקרטית (זכויות המיעוט ובישראל במצב הנוכחי אפילו זכויות הרוב) שהכריח את הרשות השופטת להתערב. לכן הפתרון המועדף יהיה לחזק את הכנסת כדי שתוכל לפקח על הממשלה ולהמשיך את פיקוח בג"ץ על הכנסת. |
|
||||
|
||||
הדתיים לא השיגו שום דבר מעבר לכוחם. נהפוך הוא. הם השיגו פחות. חיזוק הכנסת, על ידי איסור על חברי כנסת להיות חברי ממשלה בכל מהלך כהונת הכנסת לה הם נבחרו, הוא רעיון טוב מאוד. |
|
||||
|
||||
נו, מה יהיה? במשטר *נשיאותי* יש מערכת של בלמים ואיזונים בין הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת. במשטר "פרלמנטרי* (כמו זה הנהוג בישראל, או במקור באנגליה), אין שום הפרדה בין הרשות המחוקקת למבצעת - פשוט משום שבהכרח לרשות המבצעת יש רוב בפרלמנט (ומכאן שהקואליציה יכולה לעשות פחות או יותר מה שבא לה). עוד נקודת דמיון בין ישראל לאנגליה היא החוסר בחוקה - אם אין חוקה, אין לרשות השופטת שום אפשרות להפעיל את מרותה על שתי הרשויות האחרות. בישראל העסק קצת יותר סבוך בגלל חוקי יסוד מסויימים, אבל כולנו רואים את הדעיכה בסמכות הציבורית של בתי המשפט מול הרשות המחוקקת והמבצעת, שתביא בסופו של דבר לצמצום הסמכות המעשית שלה. הבעיה בישראל היא בעיקר התרבות השלטונית שלנו, שמאפשרת לממשלה לעשות דברים שבמדינות נורמליות פשוט לא היו עוברים, בלי שאיש יקום וימחה. אבל את זה אי אפשר לתקן באמצעות חקיקה. |
|
||||
|
||||
איך כן? (הצעה: אפשר למחות בכל תוקף כשראש הממשלה עושה דברים שבמדינות נורמליות פשוט לא היו עוברים, במקום להגיד "זכותו"). |
|
||||
|
||||
הצעה חלופית: לא לחכות שהדברים שראש הממשלה עושה יהיו מנוגדים לדעתך לפני המחאה. הצעה שלישית: לא לבחור לראשות הממשלה אדם שעושה דברים שבמדינות נורמליות פשוט לא היו עוברים. |
|
||||
|
||||
אלו כמובן הצעות טובות מאד (אם כי בהצעה השלישית אתה מתעלם מהעובדה שבסוף התהליך לאזרח יש בדיוק שתי אפשרויות לבחירה). לפליאה בעיני איך העלאת הצעות נוספות מייתרת לדעתך את ההצעה הראשונה, אבל אני בכל זאת מציע להתמקד בשאלה. |
|
||||
|
||||
אני מבין ששטיפת המוח של בר ביצוע הצליחה. אין בדיוק שתי אפשרויות לבחירה, יש הרבה יותר. בבחירות האחרונות היו 13 רשימות שעברו את אחוז החסימה, בחלקם הגדול היה אפשר להצטרף להליך בחירה פנימית. ההצעות שלי לא מייתרות את ההצעה שלך, אבל מעמידות את מי שבוחרים *רק* בה כצבועים. |
|
||||
|
||||
עכשיו מתעוררת שאלה הרבה יותר חמורה: האם אפשר להאשים בצביעות מישהו שעבר שטיפת מח? (למען האמת, דעתך בשאלה הזו לא כל-כך מעניינת אותי). |
|
||||
|
||||
הממ... אולי הייתי צריך להבהיר. ה"מישהו" צריך להיות חברי הפרלמנט, שיפילו את ראש הממשלה. קצת בעיה, עם זאת, כאשר רוב הציבור תומך במה שעושה ראש הממשלה. איך כן? להחליף את העם. בהצלחה. |
|
||||
|
||||
האם לדעתך רוב הציבור תומך במינוי חברת הכנסת הנכבדה גילה גמליאל לסגנית שר? |
|
||||
|
||||
לא יודע. אני מעריך שלא. אבל אני מעריך גם שרוב הציבור מוכן לבלוע את הצפרדע הזאת אם זה יסייע לקדם את תוכנית ההתנתקות. בכל אופן - רוב בכנסת תומך במינוי, וזה מה שחשוב. אפרופו גילה גמליאל - לפני בערך חודש הייתי בפגישה בין הח''כית לקבוצת סטודנטים במדע המדינה במסגרת קורס מסוים. חלק נכבד מדבריה של גמליאל נגע לכך שיש יותר מדי חברי כנסת שהם גם שרים או סגני שרים, ולא נשארים מספיק ח''כים לעבודת הועדות. היא גם סיפרה בגאווה על עבודתה שלה במסגרת הועדות, וכמה זה חשוב ומשפיע הרבה יותר ממשרת סגן שר באיזה משרד נידח. נו, זה לא שחשבתי שפוליטיקאים הם אנשים בעלי אינטגריטי גבוה במיוחד. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |