בתשובה למאור גרינברג, 18/07/01 18:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הויכוח הוא על המוסריות שבפעולה. אם ננהג כמוסריות שבמדינות אנו מוסריים. אם ננהג בצורה מוסרית באופן ייחודי אנו פראירים. גם את זאת אמרתי. כל מה שאני יכול לעשות הוא לחזור על דבריי וחושבני שלא אוסיף ואגיב בשלב זה בשאלה זו ולא אשיב לאף אחד מהמגיבים האחרים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
חבל שאתה מסרב להתייחס לטענה שיתכן שאין בידינו את כל האלטרנטיבות שיש למדינות גדולות וחזקות יותר. תאר לך מה יקרה אם איזה שפן מסומם יחליט פתאום שהוא פיל ושמותר לו לדרוך על כל החיות שהוא רואה מסביבו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הויכוח כאן היה על השאלה המוסרית, שמבחינתי היא הבעיה הקשה בתיאורית "הפיל המסומם". התפתחה חזרה על ויכוח שהתנהל כבר בעבר. שוב נטענו אותן טענות, ושוב ניסיתי להסביר, שעניין המוסריות אינו אבסולוטי, ואם נרצה להיות יותר צדיקים מהאפיפיור פשוט נפגע. שוב ושוב אני רואה שאין לי אלא לחזור על דברים שכבר אמרתי, ובשלב מסוים זה פשוט נמאס לי. אתה אמנם מעלה עניין אחר. אתה אומר שבסכסוך עם הפלשתינים אנו כלל איננו הצד החזק. בודאי אינך מתכוון ליחסי כוחות ישירים: כמה טנקים יש לערפאת ? כמה מטוסי קרב ? הרי אחד "היתרונות" של שיטת אוסלו בעיני יוצריה, הייתה שאם תיווצרנה בעיות קל מאד יהיה להחזיר את המצב לאחור(במו אוזניי שמעתי שתי התבטאויות שאני זוכר היטב מפי רבין ומפי ביילין ממש בעניין ההפיכות הבלתי בעייתית), וזה העניין היחיד שבו הם צדקו בו טכנית. הם כמובן שכחו לציין שלעולם לא יודו שיש כאלה בעיות שמחייבות מהלך כזה. אפילו הרג ופציעה יום יומי של גברים נשים וטף באמצעות כלי הנשק שהם העניקו להם, אינו מהווה סיבה מספקת לכך. (ממש עכשיו כשאני מקליד דברים אלה אני שומע ברדיו ידיעות על פיגוע בנתניה.) אתה ככל הנראה מדבר על התערבויות חיצוניות של כוחות ערביים או אולי כוחות בין לאומיים. עם הנושא הזה הרבה יותר קל לי, לפחות עם עצמי, אבל גם בו לא אדון עתה. הסיבה היא שגם נושא זה נדון בפרוטרוט, ולכל הנקודות האלה התייחסתי בעבר, ואם תתאמץ ותחפש בדפי האייל בעבר תמצא את נימוקיי. גם הכינוי הבלתי מנומס "שטות" שנתת לדבריי לא מוסיף לי חשק ומוטיבציה לענות. מה אומר ? שדבריך שטות ? אם ניכנס לכך, הויכוח יהיה חסר תכלית עוד יותר מחזרה שוב ושוב על דברים קודמים שאף היא, כאמור, נמאסה עליי, ואם לא יקרה הבלתי אפשרי, הפעם באמת לא אוסיף להגיב. אבל יש לי בדיחה לא רעה על בעיית מוטיבציה, ואם יש ביקוש למוצר הזה אהיה מוכן לספר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה לשמוע את הבדיחה, דב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה צריך להוציא להורג אדם אחד בעזרת כסא חשמלי. אבל כשפסע הנדון לעבר הכסא חשכו עיניהם של המפעילים. הוא היה כל כך שמן שבשום פנים ואופן אי אפשר היה להושיבו בכסא. החברה לא ידעו מה לעשות, ולבסוף, לאחר התיעצות ביניהם פנו לנדון ואמרו לו: תראה, אנחנו נהיה בסדר אתך. ניתן לך לחיות עוד שלושה חודשים ואפילו נשחרר אותך לביתך, אבל בתמורה אתה צריך לעשות מאמץ ולעשות דיאטה. הרי אי אפשר לעבוד ככה . . . האיש קיבל את ההצעה ושוחרר לביתו. אחרי שלושה חודשים התייצב במקום כפי שהבטיח אבל, אבוי, הוא היה עוד יותר שמן ממה שהיה כשנפרד מהם. ואז הם פנו אליו בדברי תוכחה: איך ייתכן דבר כזה ? היינו כל כך בסדר אתך. מדוע לא עשית מאמץ ? איך אפשר לעבוד ככה ? ענה הנדון: אתם צודקים. באמת הייתם בסדר אתי. ואני דווקא השתדלתי. אבל מה. הייתה לי בעיית מוטיבציה . . . |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |