בתשובה לדב אנשלוביץ', 18/07/01 8:07
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אז אתה אומר רק שהפיל צריך לעשות פרצוף כועס, להרים את הרגל, ו... אבל זה כבר לא עבד. השיטה שלך לא מסתייגת מהפצצת שכונת מגורים - וזה מה שאתה אומר שצריך לקרות, אם הרגל כבר מונפת, והעכבר ממשיך לקלל את האמאמאמאש'ך. אין לי כוונה להתווכח עם התזה שלך, כיוון שהיא משנה סדורה: החלטת מה ההגיון ומה התוצאה, בהיקשים לוגיים סבירים (אבל הנחות מוקדמות שאני לא שותף להן). אני מקבל את העובדה שאתה לא עושה את זה מתוך סדיזם עיוור, אלא רק משיקולים פרגמטיים, אבל גם לדעתי אין שום מצב שבו ניתן לומר שהפצצת שכונת מגורים כאמצעי הרתעה, to make a point, כפי שניסח זאת סתו, היא אקט שניתן להעלות על הדעת. אם מדינת ישראל תפציץ שכונת מגורים היא איבדה את התשתית המוסרית שלה (מה שנשאר), ואולי אפילו את זכות קיומה (דרמטיות יתר? כנראה). אני מניח שכבר אין לך סבלנות לענות לכל המבקרים, ובצדק - הרי הסברת את דעותיך היטב ולא פעם אחת. רק רציתי להביע את דעתי האישית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתנצל מראש על כך שדבריי יהיו חזרה על דברים קודמים שלי, אבל כיון שנטענות אותן טענות, התשובות הן אותן תשובות. האם הפצצת דרזדן והרג ששים אלף אזרחים גברים נשים וטף שם, גרמה "לאובדן התשתית המוסרית" של בריטניה ? האם ארצות הברית "איבדה את התשתית המוסרית שלה" או את "זכות קיומה", בגלל הפצצת הירושימה והרג ששים אלף אזרחים גברים נשים וטף שם ? האם הפצצת טוקיו כמה ימים קודם לכן וגרימת אבדות במספר דומה מבלי שהאירוע הזה נרשם בכלל כאירוע משמעותי בהיסטוריה גרם לה לאבד בכלל את שאריות המוסר שבה בעיני העולם ? מדוע הרג 1000 אזרחים פרושו אובדן המוסר כולו וסדרות של ששים אלף כל אחת הן בסדר ? האם בגלל היותו של המספר 1000 קטן בהרבה ממאות אלפים אתה מצליח להבין רק אותו ? ואני שוב חוזר ומסביר: העמדה שאני מציג הרבה יותר מוסרית מעמדת הארצות "הנאורות" שהזכרתי לא רק בגלל הבדלי המספרים אלא בגלל שאני רואה בכך אמצעי מניעה. במנגנון שאני מציע ידית ההפעלה תמיד בידי הצד השני, הוא יכול לבחור בחיים, והדרישה היחידה שלי ממנו הוא שיפסיק להרוג את אזרחינו, ואני מאמין שגם יבחר בהם. אין שום דוגמאות מההיסטוריה האחרונה שעם בחר במוות. לעומת זאת הפצצת דרזדן הייתה נקמה בלבד, ולגבי הפצצת הירושימה ונגסקי יש ויכוח: חלק חושב שהיה מדובר בזירוז הניצחון וחלק שדובר גם כן בנקמה. אין להשוות בכלל את מה שאני מציע למה שעשו הם, ובכל זאת מדובר במדינות שמקובל שהן נאורות. הן לא "איבדו את התשתית המוסרית" ובודאי לא את זכות קיומן. הדרישה שלנו מעצמנו שאתה שותף לה, גובלת בחולניות, זה כמו שבתקופות שונות בגולה כל כך התאמצנו להראות כמה אנחנו טובים. ודווקא אז האנטישמיות פרחה . . . גישה כזאת רק תרבה את שפך הדם בשני הצדדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התגובה שלך לא יותר או פחות מוסרית - היא לא מוסרית בעליל. היא פרגמטית, וזה בסדר (גובלת בחולניות, לדעתי (סליחה), אבל בסדר). אני קצת נבוך לדבר במונחים כאלה, ואני לא במאה אחוז מאמין במה שאני אומר, אבל לדעתי התשתית המוסרית של ישראל כן תפגע מהרג אזרחים. מעבר לכך, ישראל צריכה תשתית מוסרית הרבה יותר מבריטניה וארצות הברית - בעיני היא צורך קיומי של המדינה. ובנוסף, אם יוניון ג'ק יקפוץ מהגג, גם אתה תקפוץ? הדיון הפרגמטי באייל בנוגע לשיטתך מוצה מזמן (אמנם יש בי צורך מסוים לדבר על הפן הזה, אבל אין לי מה להוסיף). האפקטיביות של פעולה כזו היא תחזית שלא מבוססת על מחקר מעמיק, אלא על דעה. ולדעתי התחזית שלך פשטנית. אם תוכניתך תוצא לפועל, ותעבוד, ביום שאחרי הכניעה הפלשתינאית (הערבים לא מבינים כל כך טוב - בטח יהרגו כמה אלפים) המדינה הזאת תישאר עם כתם גדול ומכוער - ובעיני בלתי נסבל. אני מתנסח בעדינות כיוון שאני מכבד אותך - אבל לדעתי מהתזה שלך (רק כלפי ערבים שאינם אזרחי ישראל, כמובן) נשקפת רצחנות, חולנית בהרבה מחולניות בעלי האמפתיה האובססיבית. אנא, זכור כי יש לי רפלקס - אני תמיד עונה לתגובות למלבני. אם אתה נואש מלתקן אותי זכור רק שידית ההפעלה אצלך. ___________ גם לדעתי הביטוי "תשתית מוסרית" לא מוצלח, ומביך בפאתוסיות (יש מילה כזאת, שואל אני כהרגלי?) שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הויכוח הוא על המוסריות שבפעולה. אם ננהג כמוסריות שבמדינות אנו מוסריים. אם ננהג בצורה מוסרית באופן ייחודי אנו פראירים. גם את זאת אמרתי. כל מה שאני יכול לעשות הוא לחזור על דבריי וחושבני שלא אוסיף ואגיב בשלב זה בשאלה זו ולא אשיב לאף אחד מהמגיבים האחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל שאתה מסרב להתייחס לטענה שיתכן שאין בידינו את כל האלטרנטיבות שיש למדינות גדולות וחזקות יותר. תאר לך מה יקרה אם איזה שפן מסומם יחליט פתאום שהוא פיל ושמותר לו לדרוך על כל החיות שהוא רואה מסביבו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הויכוח כאן היה על השאלה המוסרית, שמבחינתי היא הבעיה הקשה בתיאורית "הפיל המסומם". התפתחה חזרה על ויכוח שהתנהל כבר בעבר. שוב נטענו אותן טענות, ושוב ניסיתי להסביר, שעניין המוסריות אינו אבסולוטי, ואם נרצה להיות יותר צדיקים מהאפיפיור פשוט נפגע. שוב ושוב אני רואה שאין לי אלא לחזור על דברים שכבר אמרתי, ובשלב מסוים זה פשוט נמאס לי. אתה אמנם מעלה עניין אחר. אתה אומר שבסכסוך עם הפלשתינים אנו כלל איננו הצד החזק. בודאי אינך מתכוון ליחסי כוחות ישירים: כמה טנקים יש לערפאת ? כמה מטוסי קרב ? הרי אחד "היתרונות" של שיטת אוסלו בעיני יוצריה, הייתה שאם תיווצרנה בעיות קל מאד יהיה להחזיר את המצב לאחור(במו אוזניי שמעתי שתי התבטאויות שאני זוכר היטב מפי רבין ומפי ביילין ממש בעניין ההפיכות הבלתי בעייתית), וזה העניין היחיד שבו הם צדקו בו טכנית. הם כמובן שכחו לציין שלעולם לא יודו שיש כאלה בעיות שמחייבות מהלך כזה. אפילו הרג ופציעה יום יומי של גברים נשים וטף באמצעות כלי הנשק שהם העניקו להם, אינו מהווה סיבה מספקת לכך. (ממש עכשיו כשאני מקליד דברים אלה אני שומע ברדיו ידיעות על פיגוע בנתניה.) אתה ככל הנראה מדבר על התערבויות חיצוניות של כוחות ערביים או אולי כוחות בין לאומיים. עם הנושא הזה הרבה יותר קל לי, לפחות עם עצמי, אבל גם בו לא אדון עתה. הסיבה היא שגם נושא זה נדון בפרוטרוט, ולכל הנקודות האלה התייחסתי בעבר, ואם תתאמץ ותחפש בדפי האייל בעבר תמצא את נימוקיי. גם הכינוי הבלתי מנומס "שטות" שנתת לדבריי לא מוסיף לי חשק ומוטיבציה לענות. מה אומר ? שדבריך שטות ? אם ניכנס לכך, הויכוח יהיה חסר תכלית עוד יותר מחזרה שוב ושוב על דברים קודמים שאף היא, כאמור, נמאסה עליי, ואם לא יקרה הבלתי אפשרי, הפעם באמת לא אוסיף להגיב. אבל יש לי בדיחה לא רעה על בעיית מוטיבציה, ואם יש ביקוש למוצר הזה אהיה מוכן לספר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה לשמוע את הבדיחה, דב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה צריך להוציא להורג אדם אחד בעזרת כסא חשמלי. אבל כשפסע הנדון לעבר הכסא חשכו עיניהם של המפעילים. הוא היה כל כך שמן שבשום פנים ואופן אי אפשר היה להושיבו בכסא. החברה לא ידעו מה לעשות, ולבסוף, לאחר התיעצות ביניהם פנו לנדון ואמרו לו: תראה, אנחנו נהיה בסדר אתך. ניתן לך לחיות עוד שלושה חודשים ואפילו נשחרר אותך לביתך, אבל בתמורה אתה צריך לעשות מאמץ ולעשות דיאטה. הרי אי אפשר לעבוד ככה . . . האיש קיבל את ההצעה ושוחרר לביתו. אחרי שלושה חודשים התייצב במקום כפי שהבטיח אבל, אבוי, הוא היה עוד יותר שמן ממה שהיה כשנפרד מהם. ואז הם פנו אליו בדברי תוכחה: איך ייתכן דבר כזה ? היינו כל כך בסדר אתך. מדוע לא עשית מאמץ ? איך אפשר לעבוד ככה ? ענה הנדון: אתם צודקים. באמת הייתם בסדר אתי. ואני דווקא השתדלתי. אבל מה. הייתה לי בעיית מוטיבציה . . . |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |