בתשובה לערן בילינסקי, 15/03/05 23:29
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לפי תשובתך אני יכולה להסיק, שלא קראת את ספרו של בורסטין, שעליו המלצתי: שם מתוארים כל מקורותיו של דן בראון. גם אם מדובר במקורות אמינים- הרי רובם סולפו, בכדי להתאים אותן לעלילת הרומן. במה שקשור ל"כתבי הקודש" הנוצרים (הרשמיים והלא רשמיים)- מדובר בפרשנותו של המחבר, ששוב-עיצב אותה בשביל שתתאים ליצירה. שאר הטיעונים מופיעים בספר, שהמלצתי עליו לעיל. המסקנה הבלתי נמנעת היא, שאל לנו לראות את הספר "צופן דה וינצ'י" כספר עיון, אלא כרומן לכל דבר. אני אישית נהניתי מאוד מהרומן- קראתי אותו מתחילתו ועד סופו בקריאה אחת: אבל דמיון לחוד ומציאות לחוד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הסקת לא נכון. קראתי גם קראתי (הוא מחכה אצלי על השולחן בבית כדי שאחזיר אותו לבעליו החוקיים). דן בראון מערבב היסטוריה עם משאלות לב. חלק ניכר ממה שכתב הוא נכון ויציב (הבשורות הגנוזות לדוגמה, או מסדר "אופוס דאי", טוב, לא *כל* מה שהוא כתב על המסדר הזה), חלק הוא שאלה פרשנית (מה משמעות מה שכתוב בבשורות הגנוזות לדוגמה), חלק מתבסס על תאוריות שכבר הופרכו (ה"דוסייר סיקרט" ו"מסדר ציון") וחלק פשוט שגוי (באחד מהתיאורים של הנסיעה ברחובות פריז הוא כותב שהרכב פנה שמאלה במקום ימינה אא"ט, מה שלא נכון בהתאם למפת פריז). אבל אם הגעת עד כאן כדי לומר "שאל לנו לראות את הספר "צופן דה וינצ'י" כספר עיון, אלא כרומן לכל דבר.", הרי שזה מה שכבר כתבתי בפסקת הסיום של מאמרי לעיל. גם רומן בדרך כלל מתבסס על מציאות מסוימת, השאלה היא רק איפה עובר הגבול בין מציאות לדמיון. אצל בראון הקו עובר קצת יותר קרוב למציאות מאשר ברומן הממוצע, אבל מה שבראון כתב זה עדיין רומן, וההצהרה שלו בתחילת הספר על נכונות הפרטים היא מוגזמת-משהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהקשר הזה (הקו בין מציאות לדמיון בספרות) מומלץ מאוד הספר Six Walks in the Fictional Woods של אומברטו אקו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |