|
אבל זה בדיוק העניין. מידת העמידות של <מערכת X> לבאג אלפיים הייתה שילוב של גורמים: הגיל של התוכנה, הגיל של החומרה והמודעות של המתכנתים לבעיה בזמן כתיבת הקוד. כל זה מבלי להתייחס לתיקונים שנעשו לתוכנות אחרי שהבאג עלה לתודעה.
התחזיות האפוקליפטיות התבססו על זה שהכל ישן, כולם מטומטמים, ואף אחד לא יעשה שום דבר בקשר לזה, כי כולם מטומטמים ולאף אחד לא איכפת. פחות או יותר. במציאות לא כולם היו מטומטמים (מנהלים, מתכנתים), לא כל המערכות הפיננסיות/התחבורה האווירית/הכורים האטומיים נכתבו בשנות השבעים, ולמספיק אנשים היה אכפת מספיק, כדי ליזום בדיקה וטיפול הולם במספיק מהמערכות שכן.
להעלות את העניין לתודעה הציבורית/החוגים הרלוונטים זה דבר אחד. הפלצנות הייתה בהמשך הלעיסה של התחזיות האפוקליפטיות גם לנוכח העובדה שמערכות רלוונטיות כן התייחסו לעניין בכבוד הראוי. בעיקר ההתעסקות עם "האסון הקרב" מצד כל אדם פשוט ששמע או קרא משהו איפשהו, אל מול העובדה שאף אחד מהאנשים האלו לא טרח להתכונן ליום האפוקליפסה בשום צורה נראית לעין, או הפגין פחד כנה מכל העניין. היו תחזיות של משיכת כסף המונית מבנקים שתגרום לקריסה של מערכות כלכליות. אני מת לדעת כמה מכל האנשים ש"האמינו בבאג 2000" הוציאו כסף מהבנק בימים האחרונים שלפני הבאג.
ברוב המחצית השנייה של העשור האחרון, באג אלפיים היה ונשאר בתחום שיחות סלון או אולי יותר מתאים לתייק אותו בתור סיפור רפאים מודרני. הקשר בין הגרסה הסלונית של באג 2000 לגרסה המציאותית שלו היה רופף. בזמן שהשני העסיק בעיקר אנשי מקצוע ונשאר בגודל סביר, הראשון העסיק בעיקר כאלו שלא, ועיקרון "האנרציה של הפלצנות"1 ניפח אותו למימדים אבסורדיים.
_________ 1 אני מקווה שברור שהמצאתי את העיקרון הזה לפני שתי תגובות.
|
|