בתשובה ליהודוני, 16/07/01 16:48
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא, משום שהפיצוץ היה בבית צפאפא ולפי עדותו של שכן, כפי ששודרה בגל''צ, אצטדיון טדי זה לא שם. לו הייתה מכונית תופת נלכדת ומפורקת מחוץ לאיצטדיון או שבשרידי המכונית שהתפוצצה הייתה נמצאת מפה ובה מוקף איצטדיון טדי בעיגול אדום אזי ניתן היה לומר כי ''נמנע פיצוץ בטדי'' |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ויורשה לי להוסיף שפיגוע בספורטאי המכביה אינו הגיוני מבחינת המטרות הפלסטיניות. הדבר יתן תוקף לטענה (גם של כותב שורות אלה) כי המלחמה האמיתית היא בין ערבים ליהודים, ואינה טריטוריאלית. הדבר האחרון שערפאת צריך עכשיו בתקשורת העולמית הוא איזכור של מינכן 1972. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל האם אין כאן גלישה לשאלות - עד כמה עראפת אכן שולט בכל הפעילות הטרוריסטית של כל הקבוצות השונות, ועד כמה ההגיון שלך תופס לגביהם? כי הרי גם ב 72 אפשר היה להניח שזה הדבר האחרון שהם רצו (שאגב זו טענת ההגנה עד היום - אלמלא התערבות המשטרה הגרמנית בשיתוף הישראלים, לא היה נהרג אף אחד) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ערפאת מצליח למנוע יפה מאד פיגועים בכל פעם שמגיעה לאיזור אישיות אמריקאית בכירה. אגב, בעניין זה אף פעם לא הבנתי מדוע חושב ערפאת שדווקא הימנעות מפיגוע בזמן שנציג אמריקאי בכיר שוהה באיזור משרתת את מטרותיו, אבל נניח לזה. הטענה שבשנת 1972 במינכן נהרגו הספורטאים הישראלים מאש גרמנית, למרות שהיא כנראה נכונה טכנית, היא דמגוגית במהותה. חוטף המאיים בנשק על חטוף הוא זה הנושא באחריות לשלומו. הפלשתינאים נכנסו לכפר האולימפי, השתלטו על אזרחים ישראלים, איימו להרוג אותם, והם אכן נהרגו בזמן שחוטפיהם ניהלו קרב עם השלטונות המקומיים. אם הפלשתינאים אינם אחראים לחטופים שבקרבם, גם מדינה כובשת, כמו ישראל, אינה צריכה לעשות דבר עם העוני הנורא השורר בקרב הנכבשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שהפסקא השניה שכתבת מובנת לכל בר בי רב, אך זה מה שטוענים מגיני המחבלים דאז. טענת התמימות של הקוזאק הנגזל, שמזכירה מעט את הטיעון לרציחתו של גולדשטיין. אשר לפסקה הראשונה, אין כערפת מכיר נפש בהמתו - התיקשורת האמריקאית, שרואה רק את מה שפנסי התאורה מאירים. אתה יודע, מזכיר קצת את התקשורת הישראלית לדורותיה - רעידת אדמה קטלנית בסן פרנציסקו, שני היהודים בעיר נחלצו בשריטות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב זכרוני, הם הרגו את אחד מבני הערובה - מתאגרף? - עוד בטרם יצאו אל שדה התעופה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שני מבני הערובה (האחד מהם היה המשקולן יוסף רומנו, והשני כמדומני, מתאבק או מאמן האבקות) נרצחו בזמן ההשתלטות על בני הערובה. האחד ניסה למנוע בגופו את כניסת המחבלים לחדר ונורה על ידם. השני נאבק במחבלים מעט מאוחר יותר והצליח לפצוע אחד מהם בטרם נורה למוות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגביטענת ההגנה-עליי לצייןכי במקרים רבים בני ערובה נרצחו בדם קר שלא בזמן פעולת חילוץ. לעיתים הדבר נבע מאי ציות לדרישות המחבלים (למשל-ליאון קלינגהופר שנרצח על סיפון ''אקילה לאורו'') או מכיוון שהמחבלים לא עמדו בלחץ (למשל, החייל דוד מנוס שהמחבלים רצחו אותו זמן מה אחרי שחטפו אותו). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |