אסתע 284241
נעם טל יום ג', 1/3/2005, 1:02
שלטון החוק הישראלי מותח את גבולות הסבלנות הקולקטיבית לפסיקות דתיות בגלל חוסר הבנה מהותי.

מי מוסמך לפרש את כתבי הקודש אם לא הרבנים החשובים.
אין שום דבר רע בפסיקה דתית שמי שמוותר/ מוסר שטחים הוא בוגד ודינו מיתה.
זה החוק הדתי וממש לא חייבים לציית לו. אפילו הקיצונים ביותר לא מקיימים את כל ההוראות בתנך.

לדוגמה: מיתה היא גם דינו של כל מי שמחלל את השבת בפומבי.
(כתוב בתנך - הספר ההוא שמדקלמים ממנו בפתוס בארועים ממלכתיים)

מדינת ישראל אינה מדינת הלכה ואפילו הקיצונים ביותר יודעים זאת (ולדעתי בסתר ליבם גם שמחים על כך אף שלא יודו בזאת).

עובדה שלא סוקלים באבנים נשים "נואפות" או מבקרי קניונים בשבת.
מָה הֶבֵאת לערָבים? 284245
האייל האלמוני • בתשובה לנעם טל יום ג', 1/3/2005, 1:47
יש הבדל בין פסיקה תמימה לאזכור של פסיקה בהקשר לאירוע מסויים. אז זה גולש בהחלט לתחום ההסתה וההמרדה.
(ערבי טוב זה ערבי עם עט?) 284253
יונתן נבו • בתשובה להאייל האלמוני יום ג', 1/3/2005, 3:33
מסכים.
בוודאי כאשר פסק ההלכה מלווה בקריאה ישירה לבצע פעולות אלימות או אנטי חוקיות. דהיינו, לא רק אומרים "X דינו מוות", אלא גם "סרבו פקודה".
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות