|
א. נכון ולכן מדיניות כלכלית היא עניין פוליטי ע"פ העדפות נבחרי הציבור ולא ברוני השוק. ב. אני לא טוען דבר כזה, זה עוד אחד מהמאמרים שאני קורא ע"ג נייר ולא יכול להביא ציטוט מדוייק. בטוח שבאופן אישי אני מעדיף את סקנדינביה מבחינת מדיניות כלכלית על פני כל מדינה אחרת. את מזג האויר של סקנדינביה אני בקושי סובל בקיץ. ג. טעית בענק יקירי בדוק בבקשה www.who.org תשווה שנים שונות של אורך חיים בברית במוצצות ותראה כמה התקצר מאז עברו ממשק מתוכנן פוליטיקאים למשק ברונים. קרא בזמנך הפנוי את "האדמה הטובה" מאת פרל ס. בוק ותראה מה היה מצב הרעב בסין לפני הצעד שהתחיל את אלף המילין. קרא את "איים בזרם" מאת ארנסט המינגווי וספר לנו על המצב בקובה בימי בטיסטה המופלאים. לגבי יתר הארצות שהזכרת אני לא מכיר ספרים שכדאי לקרוא, אבל אתה יכול לערוך השוואות בינן לבין שכנותיהן הקרובות. נחש מי ולמה במזרח הרחוק לא קרסה כלכלתו במשבר של שנות התשעים? רמז, מי לא הקשיב לסטנלי פישר?
רוב הנושאים שהזכרת הם תרבות, בלי בני מדיצ'י לא היה מיכאלאנג'לו ובלי השקעה מסיבית בתרבות בעולם המערבי היא הייתה במצב רע מאוד. יתרה מזאת מדינות משקיעות גם בלימוד שפתן ותרבותן. פריצות הדרך במדע נעשו כולן במימון של מדינות. שווה בנפשך מה היה קורה לו אילי לילי הייתה ממציאה את הפנצלין, מחירו היה הרבה מעבר ליכולת של רוב בני האדם (גם בארצות המתועשות). רוב המדע נעשה במכונים ואוניברסיטאות שממומנות ע"י המדינה. אחד מבעלי הטורים בניו-יורק טיימס כתב לא מזמן, שאומנם רמת ההשכלה באר"ב נמוכה מאוד אבל ההשקעה האדירה, שהמדינה מפנה למחקר מדעי גורמת ליבוא מוחות. מי כמוני יודע אישתי כל הזמן מנסה למשוך אותי לפוסט דוקטורט בארה"ב. יש גם אינטראקציה ספונטנית ולונטרית בין אנשים כמו הדבר שאנחנו שותפים לו באייל הקורא, אבל בין זה לבין תיכנון מרכזי ע"י נבחרי ציבור ניתנים להחלפה, אין כל סתירה.
|
|