בתשובה לבן עמוס, 27/02/05 23:31
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. השוק החופשי והיד הנעלמה אינם מסד ל"תיאוריה מדעית" - מה גם שכלכלה איננה מדע. ב. אינך יכול לטעון שהאנשים בדנמרק יותר מאושרים מבארה"ב - אין מדד לאושר (וגם לא יהיה). זו קביעה סובייקטיבית חסרת משמעות. ג. למרות שללא ניהול כלכלי דמוקרטי אי אפשר להבטיח את ה"זכויות החברתיות", כדבריך, הדוגמאות הבולטות של מיגור הרעב בעבר ובהווה נעשו דווקא תוך כדי נקיטת ההיפך מ"ניהול כלכלי דמוקרטי". כנראה שאפשר גם אפשר ללא "ניהול כלכלי דמוקרטי". מן הצד השני, דומה שיש לא מעט דוגמאות לתכנון כלכלי שהוביל לרעב כמו בסין, צפון קוריאה, קובה ורוסיה הסובייטית... "בחלק העשיר של העולם הפטליזם איננו דומיננטי, כלומר איננו נוטים לתת לדברים להתנהל מעצמם, אז למה לעשות כך בכלכלה?" משום שאנחנו דווקא כן נוטים לתת לדברים להתנהל מעצמם. השפה, ספרות, מוסיקה, מדע וכל שאר צורת העשיה האנושית לא נוצרו ולא התקדמו הודות לתכנון מרכזי - הם פרי של אינטראקציה ספונטנית וולנטרית בין אנשים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האם סקר שבו עונים הנשאלים על השאלה "האם אתה מאושר" (על סקלה של 1-10) לא יכול לספק "מדד לאושר"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו שאלה מאוד לא ממוקדת. האם אתה מאושר עכשיו? באופן כללי? מצפה להיות מאושר בעתיד? האם תענה תוך התיחסות למצבך ביחס לאנשים במקומות אחרים. אפילו הדנים נכנסים לפעמים לדיכאון כאשר עוזבת אותם החברה שלהם או שמודיעים להם שיש להם סרטן סופני אבל אולי גם הם היו מספקים תשובה שונה אילו היו לוקחים בחשבון את המזל הגדול שנפל בחלקם (שׁהם חיים בדנמרק ולא בצפון קוריאה, נגיד). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה שואל ''האם אתה מאושר עכשיו'' מדגם גדול של אנשים, אתה מקזז את השפעות הסרטן הסופני ושאר ירקות. אם אתה חוזר על הסקר בתקופות שונות אתה יכול לנטרל השפעות עונתיות (אני מניח שבחורף אנשים בדנמרק פחות מאושרים מאשר בקיץ), ואם אתה חוזר עליו במשך כמה שנים, אתה מונע גם השפעות של שנה גרועה במיוחד (מיתון כלכלי) או טובה במיוחד (זכיה במונדיאל). מה כל אחד לוקח בחשבון לפני שהוא עונה זה לא עניינו של הסוקר, שכן הוא מנסה למדוד רק את התחושה הסובייקטיבית ולא את הגורמים לה. סטטיסטיקאים יוכלו בטח לתקן אותי (או להכריז שאני טוטאל לוס). מה שנכון זה שיוצא שצריך לעשות די הרבה סקרים, ואולי אין מי שמוכן להשקיע את הכסף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מה אתה מנסה למדוד? הרי אנחנו לא ממש סגורים לגבי "מהו אושר" ואם כל אחד עונה על פי ההגדרה שלו הרי שאנחנו מודדים דברים רבים בלי קשר הכרחי בין האחד לשני. זה בערך כמו לעשות סקר עם השאלה "מה העניינים?" נראה לי מוזר לנסות למדוד את מה שאינך יכול להגדיר. ולא ברור לאיזו מטרה זה יכול לשמש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנסה למדוד את התחושה הסובייקטיבית של "אושר" כפי שכל אדם מגדיר אותה לעצמו. אם אמצא שבצפון קוריאה רוב האנשים "מאושרים" עפ"י תחושתם, בעוד בדרום קוריאה רובם "לא מאושרים", סביר שזה יגרום לי לשקול שוב את עמדתי בקשר עם טוטליטריזם וקומוניזם. אולי אגיע למסקנה שזאת תוצאה של שטיפת מוח, אולי אחליט ש"אושר" אינו חזות הכל ואני עדיין מעדיף להיות חופשי ואומלל ולא זומבי מאושר, אבל ללא ספק זאת תהיה תוצאה מעניינת. לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שים לב שאמרת שהאנשים בצפון קוריאה "מאושרים על פי תחושתם" אבל גם זה לא נכון. הרי הם לכל היותר מאושרים על פי מה שהם *אומרים לך*. אני חושב שיותר קל (ואפשרי) למצוא את הדברים שעושים אנשים אומללים ולמצוא דרכים להמנע מהם מאשר לבזבז את זמני על תהיות בנוגע ל"מהו האושר". אגדיל ואומר, שלדעתי הסובייקטיבית לחלוטין ובהתבסס על נסיוני האישי, אין לאושר גם מובן סובייקטיבי - אני חושב שהרבה אנשים לא ידעו איך לענות בכנות על שאלה כזאת. מצד שני, ברור שאושר הוא אקדח חם. משהו שלא כך כך הבנתי זה משפט הזה: "סביר שזה יגרום לי לשקול שוב את עמדתי בקשר עם טוטליטריזם וקומוניזם." לשקול במובן שאולי זה עדיף או מה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, לשקול במובן שאולי זה עדיף. (אני מניח שאדחה את הרעיון בבוז, כפי שאני דוחה את האפשרות לחבר אלקטרודה למרכז האושר שלי ולחייך כל הדרך לקבר. ובכל זאת, אלה יהיו חדשות מפתיעות שיעוררו כמה נוירונים רדומים אצלי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיונים עכשוויים בד''כ מחליפים את מושג ה''אושר'' במושג ה''רווחה''. אושר הוא מושג ערטילאי, סובייקטיבי ולא-מדיד. הוא בוודאי גם לא עניינה של המדינה. רווחה היא מושג שאפשר למצוא לה הגדרות מוסכמות ומדידות (פחות או יותר), וגם ליברלים יכולים להסכים שהמושג הזה שייך לתחום הפוליטי ולא האישי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מה איכפת לי רווחה, סוציאליזם, קפיטליזם או כל עניין אובייקטיבי אחר אם באופן סובייקטיבי אני לא מאושר? ומה איכפת לי שהאושר שלי סובייקטיבי? אם אני ואתה ועוד שישה מליון כמונו מאושרים, איש איש בדרכו, לחיות במדינה מסויימת, למה צריך לחפש משהו "אובייקטיבי"? לא לזה כיוונו אלה שניסו להגדיר מעשה מוסרי (אתה תגיד מי הם. אני לא זוכר) כמעשה שמגדיל את כמות האושר הגלובלית? (להבדיל מכמות אושרו של הגלובלי, שאין לה דבר וחצי דבר עם מוסר) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תועלתנים. 1. באמת לא צריך להיות אכפת לך שהאושר שלך הוא סובייקטיבי. אבל אם אתה מנסה למצוא "מה נכון לעשות" תחת ההנחה התועלתנית של כמות האושר הגלובלית, אתה צריך אפשרות לבצע מדידות בלי שיש לך נגישות לחוויות פנימיות של הזולת. רק מדידות כאלה יאפשרו לך להחליט אם צעד מסוים תורם לאושר הכללי או גורע ממנו. 2. נקודה שנייה, שמתפתחת אצל התועלתנים החל ממיל, היא הכרה בצורך באוטונומיה של האדם כפרט ובסכנות שבעריצות-הרוב (כשההצדקה למילוי הצורך הזה נשארת תועלתנית). כאן, *מטעמים תועלתניים* המחשבה התועלתנית תבחר שלא להיכנס לשאלה של האושר של כל אדם בגלל הסכנה של הפגיעה באוטונומיה של הפרטים בשם עריצות הרוב. במקום זה, במישור הפוליטי, היא תתרכז באספקת תנאים הכרחיים להשגת האושר הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם רווחה רחוקה מלהיות מושג מדיד ומוסכם (במיוחד אם אתה מתכוון ל- well being). קופות החולים בארץ, למשל, מספקות טיפולי הפריה והפריות מבחנה לכל דורש (העומד בקריטריונים, כמובן), מתוך הנחה שגידול ילדים "הכרחי" לרווחתו. מאידך גיסא, נראה שהתרופות הדרושות כדי להקל או לאפשר את הישרדותם של אנשים שכבר באו לעולם, אבל הם מאוד סובלים בו - או אף עלולים להסתלק ממנו בטרם עת, בשל מחלה קשה וסופנית - אינן קשורות ל"רווחה" בעיניהן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. אבל זה עדיין מושג שמאפשר התייחסות מעשית יותר מאשר אושר. הוא פוטר אותנו מהתעסקות בשאלות כמו: האם טוב לו לאדם לבוא לעולם? האם הנאות הרוח עדיפות על הנאות החומר? וכדומה. עד כמה שידוע לי קופות-החולים הן לא אלו שקובעות את סל הבריאות. אני לא מכיר את הנושא מקרוב, אבל אני יכול לומר בביטחון שאני לא מקנא בחברי הוועדה שצריכים לבצע את ההחלטות האלה. לא חושב שהייתי מצליח לישון בלילות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, מושג הרווחה אינו פוטר אותנו משאלות כמו ''האם הנאות החומר עדיפות על הנאות הרוח''. הוא מחליט בשבילנו לגבי העדיפות הזאת. הוא בא מעולם של חומר ומתפיסה חומרית של הטוב. והשאלה אם טוב לו לאדם שבא לעולם איננה מתחייבת ממושג האושר, היא רק אפשרית בעולם שלו. שנית, לו נאלצתי לבחור איזה מבין כמה סוגי תרופות חיוניות לאשר במסגרת תקציב מוגבל, גם אני לא הייתי ישנה בלילה. לעומת זאת, לו הבחירה היתה בין תרופות כאלה לבין הפריות למיניהן - לא הייתי מהססת (גם אם אני מכירה אי אלה אנשים שהיו רוצים לרצוח אותי על זה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסכים שמושג הרווחה מחליט בשבילנו על עדיפות החומר. המושג הזה מבטא תנאים חיצוניים מסוימים (ובגלל זה הוא שימושי בשאלות פוליטיות). אין למושג הזה נגיעה עם שאלות של מהות/מטרות/עדיפות, שהן כבר שאלות של מה את כפרט מחליטה לעשות עם התנאים שניתנו לך. ההנחה היא שתנאים כמו חיים, בריאות, חופש, זמן פנוי ויכולת כלכלית מסוימת הם הכרחיים להגשמת המטרות האישיות של בני האדם. נזיר בודהיסטי עשוי לוותר על רווחה כזאת, אבל אקט הוויתור מקבל משמעות רק אם יש לו על מה לוותר. בנודע לדילמות של תרופות/הפריות, אני לא מכיר את הנושא מקרוב. אבל באופן כללי ברור שהדילמות כאן יותר רחבות. תמיד מתעוררות שאלות כמו היכולת של בעלי-ממון להיות הורים מול חוסר-היכולת של אנשים מהשורה, של רווחה להרבה אנשים מול שמירת החיים של פחות אנשים וכדומה. כאמור, אני לא מכיר את הנושא הספציפי הזה, ויכול להיות שאת צודקת ויש כאן אנומליה חמורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ההנחה היא שתנאים כמו חיים, בריאות, חופש, זמן פנוי ויכולת כלכלית מסוימת הם הכרחיים להגשמת המטרות האישיות של בני האדם". עכשיו, עזוב אותך מנזירים בודהיסטיים. ברור שהחיים הם מצרך חיוני למדי. וברור גם שכל הדברים האחרים הם חשובים ביותר. אבל - א. לגבי הדברים האחרים אפשר להתווכח, בעיקר במסגרת חבילה של "תנאים הכרחיים ומספיקים"; ב. חלק מהדברים האלה ניתנים להחלפה בדברים פחות חומריים אם מדובר על אושר, למשל; ו-ג. "להגשמת המטרות האישיות של בני האדם"? מאיפה זה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. נכון. מושג הרווחה לא פוטר לנו את כל הבעיות מעצם השימוש בו, אבל הוא מעשי בהרבה מהשימוש במושג האושר. ב. אז מה? ג. ההנחה המקובלת היא שלאנשים יש מטרות, או לכל הפחות רצונות שהם מעוניינים למלאם. אם במישור הפוליטי אנחנו מתרכזים בניסיון לספק תנאים הכרחיים לרווחה, אנחנו משאירים לאדם כפרט את החופש *והיכולת* לחתור להשגת הדברים שהוא מעוניין בהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. הרציונל של ב' היה בדיוק זה, שהמושג ''רווחה'' לקוח מראש מעולם חומרי, ובזה מסמן את סולם העדיפויות שלו. ב. כל מה שאמרתי בעניין זה לא בא לרגע להמעיט מן הצורך במדינת רווחה, אם זה היה הרושם שנוצר מדברי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה דעתך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בהחלט בעד. תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה? למה הטראומה של בחורה בת עשרים שצריכה לעבור הפלה חשובה יותר מהטראומה של הורים שלא יוכלו להביא ילד לעולם או מחייו של חולה סופני? (את לא חייבת לענות. לי עצמי אין משהו אינטליגנטי להגיד בנושא). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"למה? למה הטראומה של בחורה בת עשרים שצריכה לעבור הפלה חשובה יותר מהטראומה של הורים שלא יוכלו להביא ילד לעולם" אם כבר השאלה היא למה היא חשובה פחות (טיפולי הפרייה לשני ילדים ראשונים נמצאים בסל התרופות, לעומת אמצעי מניעה שלא). וזאת כמובן בהנחה שהיא בוחרת להפיל. לא כולן רוצות או מסוגלות, ובמקרה של ילד בלתי רצוי שנולד העלות למערכת עשוייה להיות גבוהה בהרבה שנים אח"כ, כך שגם מבחינה כלכלית "נטו", יותר זול לממן כדורים למניעת הריון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנטי-פרידמניסטית טענה שצריך להוריד את טיפולי ההפרייה מסל הבריאות. לא אני. נימוקי העלות למערכת לא היו הנימוקים שהובאו בכתבה, ובכל מקרה הם נשמעים לי בעייתיים בפני עצמם. הריון אינו מחלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הריון אכן אינו מחלה, אבל זה לא אומר שהריון בלתי רצוי הוא טוב או נעים או רצוי או זול למערכת (הרי גם הפלה עולה כסף למערכת, וגם הילד שנולד עולה כסף). ההקבלה "או טיפולים לחולים סופניים או מניעת הריון" בסל הבריאות נשמעת לי דמגוגית לי כשבאותו הזמן אנשים לא מפקפקים בצורך לממן טיפולי פורויות לשני ילדים מתוך אותו סל בדיוק. כשמוסיפים לזה את הטענות הנשמעות נגד עניים "אז שלא יעשו ילדים אם אין להם איך לממן אותם" (גם כאן באייל שמענו את הטענה הזו יותר מפעם אחת), זה בכלל צורם. (ולמי שמעוניין בקצת מספרים: בדיוק אתמול קניתי חפיסה לשלושה חודשים של כדורים למניעת הריון- 140₪) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל מה שצריך זה לקחת צעד קדימה את הטענה שהבאת של תומכי שינוי: "אז שלא יקיימו יחסי מין אם אין להן איך לממן את הגלולות". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שהופך את הטענה לבעייתית הרבה יותר ממה שהיא כיום. * כי זו גזרה שהציבור לא יכול לעמוד בה. * כי אנחנו עדיין מממנים כניסה שלהם להריון דרך טיפולי הפרייה לשני ילדים (לא שמעתי את תומכי שינוי מציעים להוציא את טיפולי ההפרייה מסל הבריאות או להפחית אותם לילד אחד בלבד). * כי נראה לי שכאן מדובר כבר בחדירה פולשנית הרבה הרבה יותר לתחום הפרט, מעבר לגבול הסביר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך בדיוק הסירוב לממן אמצעי מניעה הוא "חדירה פולשנית לתחום הפרט"? אלא אם לדעתך מצביעי שינוי לא רק רוצים לומר לחבר'ה להתאפק, אלא גם יכריחו אותם להתאפק. אבל אף מצביע שינוי לא רוצה להכריח מישהו לעשות משהו, אלא רק, כמו כל קפיטליסט דורסני טוב, לא לעזור לאותו מישהו לעשות את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הסירוב לממן אמצעי מניעה, אלא הדרישה: "אל תקיימו יחסי מין כשאין לכם כסף". בכל מקרה, התרחקנו למדי ממה שרציתי לומר במקור- שהסירוב לממן אמצעי מניעה בטענה ש"עדיף להציל חולים סופניים בכסף הזה" בזמן שלא מפקפקים כלל במימון של טיפולי פוריות לשני ילדים צורם לי, אולי משום שאני לא רואה עדיפות אינהרטית בהבאת ילדים לעולם על פני מניעת הבאתם לעולם. זה הכל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלי קשר לעובדה שהנימוק הזה מתפוגג אם לא מוסכם עלינו שצריך לממן את טיפולי הפוריות (שהרי עוולה אחת איננה מצדיקה את השניה) עדיין ניתן לטעון שהמצב בו זוג לא נכנס להריון הוא בגדר ''מחלה'' (עם טיפול יקר) בעוד שאמצעי מניעה הם בגדר הוצאה שוטפת של אדם בריא, בדיוק כמו משחת שיניים, סבון או סתם אוכל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה לא מסכים שצריך לממן את טיפולי הפוריות (אני עצמי לא בטוחה האם צריך לממן או לא את הטיפול עבור הילד הראשון. עבור הילד השני לטעמי לא צריך לממן), אין לי שום דרישה שתממן גם במקביל אמצעי מניעה, כך שבכל מקרה הויכוח שלי הוא לא עימך. לגבי הריון כלא־מחלה לעומת עקרות כמחלה- לא חשבתי על העניין הזה לעומק עדיין, אבל אינטואטיבית, נראה לי שההבדל סמנטי בעיקר, ולתפישתי ההבדל בין טיפול רפואי בחוסר אפשרות להביא ילד לעולם, לבין טיפול רפואי למניעת הולדה אינו מהותי. גם זה וגם זה אינם "הכרח"- מצד אחד אפשר לאמץ (ודודים שלי עשו בדיוק את זה), ומצד שני אפשר לא לקיים יחסי מין. בהתחשב בעובדה שהפלות כן נמצאות בסל הבריאות, אפשר אפילו לראות באמצעי מניעה סוג של רפואה מונעת (no pun intended). בנוסף, למרות שהריון אינו מחלה, הריון בגיל צעיר יכול להיות בעייתי ביותר מבחינה רפואית (הצעת החוק מדברת על הכנסה של כדורים למניעת הריון לסל עבור נשים עד גיל 20), מה שגם יכול לחזק את התפיסה של הכדורים הללו כרפואה מונעת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם משחת שיניים זו רפואה מונעת וגם סבון זה רפואה מונעת. זה שההפלות נמצאות או לא נמצאות בתוך הסל זה לא טיעון מעניין אם אנחנו מחפשים קריטריון ברור למה צריך להיות בפנים ומה לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, האמת היא שזה דיון שאת צריכה לנהל עם אנשי שינוי כאן, לא איתי. ובאותה הזדמנות הם מוזמנים להגן על זה: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן עיקר הדיון צריך להיות עם מצביעי שינוי. אבל מסקרן אותי- גם אתה קודם העלת את הטענה שאת הכסף שעולה לממן אמצעי מניעה עדיף להשקיע בהצלת חיים. האם אתה באותה גישה לגבי מימון טיפולי פוריות? ואם לא- למה אתה חושב שעדיף לממן טיפולי פוריות ולא אמצעי מניעה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שהקשיתי (במובן של ''שאלתי'') ולא העליתי טענה. אולי לא התנסחתי באופן ברור. אינטואיטיבית, אני חושב שצריך למצוא איזונים. מעשית, אני מרגיש שאין לי בכלל כלים להתחיל לחשוב על הסוגייה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקי, מקובל :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אסביר לך. טומי לפיד נכנס לפוליטיקה תחת כמה סלוגנים. בין השאר הסלוגן "נאמנות לבוחרים". לכן בכל החלטה שהוא לוקח טומי שואל את עצמו "מי הם הבוחרים שלי ?" ואחרי שענה לעצמו על השאלה הזאת הוא שואל "מה הבוחרים שלי רוצים בהקשר לסוגייה הזו ?". משום מה טומי לפיד החליט שבין הבוחרים שלו יש יותר בעלי עסקים קטנים ובינוניים מאשר עווובדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת, לא נראה לי. א. אני חושב שהעסקה פוגענית במובנים הללו מצויה יותר ברשתות הגדולות ובארגונים הגדולים ודווקא לא בעסקים קטנים ובינוניים. ב. אני חושב שאספקת שתיה, מקומות ישיבה ושירותים בעבודה (!) לא באמת מגבירה את הנטל הכלכלי על עסקים קטנים ובינוניים (איך בדיוק?). ג. אני מסופק אם בוחרי שינוי באמת לא רוצים את החוק הזה. ד. אני מאמין שפוליטיקאים פועלים גם ממניעים אידיאולוגיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אין לי מושג, אבל זה נשמע סביר. ב. מסכים. ג. מסכים. ד. מסכים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היית צריך להוסיף אמוטיקון ציניות. וחוץ מזה אתה סתם הורס ויכוח טוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שו-ננא אמוטיקונים. אני כן מאמין באופן גס בניתוח שלי את קו המחשבה שמאחורי ההחלטה, אני פשוט חושב שהוא דבילי. אני לא יכול להגן על עמדה שאני חושב שהיא דבילית. למרות שאני יכול להגן על עמדה דבילית שאני לא חושב שהיא כזו. הממ.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמצביע פוטנציאלי של שינוי 1 אני מתנגד לכל חוק. לא אכפת לי אם היא אוסרת על מעסיקים להפלות דתיים, אם היא מחייבת את כל בעלי העסקים להתפלל או לאפשר לעובדים להתפלל או אם היא אוסרת לעשן. אני נגד כל חוקי הכפייה. צאו לנו מהוריד. 1 אם רק תפסיק להיות אנטי דתית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה לא הופנתה לתומכי השוק החופשי. אני חושב שאני יודע מראש מה הנימוק שלכם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מפני מה יש להגן כאן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מושג איך לענות לך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בדיוק מה שגם אני ניסיתי להגיד, אם כי אני מניח שהסיבות שונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בין השאר משום שהגלולות למניעת הריון הן הרבה יותר זולות מטיפולי פוריות ומן הטיפולים בחולים סופניים. ומזוויע ככל שזה יישמע - שיקולים מעין אלה נלקחים בחשבון. נראה שועדות רפואיות אינן עניין (רק)למשוררים ענוגים שליבם רחום, אלא לאנשי מעשה קרי מזג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את בטוחה בזאת? האם בכל הכסף שיוצא על גלולות כאלה (לכל הנערות שירצו זאת בארץ) אי אפשר יהיה להציל את חייו של חולה סופני אחד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אולי אפשר יהיה להציל את חייו של חולה סופני אחד, אבל אתה בחור נבון ואתה בוודאי יודע, ממש כמוני, שכשמדובר באישור לייבוא תרופות או לטיפולים שונים - החישובים האלה לא עובדים ברמות של חולה אחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שאין לי מושג איך החישובים האלה עובדים. זה באמת נושא מסקרן. אני אנסה לחפש עליו חומר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיד אחרי ששיגרתי לך את תגובתי הקודמת הבנתי שניסית להתקיל אותי. אבל - קודם כל, עקרות בפני עצמה איננה טראומה. היא יכולה לכל היותר לנבוע מטראומה, או לגרום לטראומה לאחר אי אלה נסיונות הפריה שלא צלחו. שנית, כפי שאמרה xelf חלוקת גלולות לנערות בנות 20 היא חסכונית בטווח הארוך. ושלישית... OK, אז התקלת אותי. אז מה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, לא יצא לי עדיין להיות אישה, אבל נדמה לי שלפחות בחברה שלנו עקרות כן נחשבת כפגיעה חמורה ב- well being של האישה. הפגיעה ברווחת האישה אינה פחותה מפגיעה שיוצרת הפלה מרצון. שלישית, אז כלום. לא ניסיתי להתקיל אותך, אלא לשמוע אם יש לך רעיון לסיבה להבדל שאת רואה בין הדברים. כפי שציינתי, לי עצמי אין כלים להתמודד עם הבעיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פגיעה חמורה ברווחת האשה היא עדיין לא טראומה. חוץ מזה, בוא נסכם שאני מתחייבת לא לשבת לעולם בוועדה הרלוונטית. (כמובן התחננו בפני שאעשה זאת, אבל אני עומדת בגבורה בלחצים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אבל את מפסידה את כל הכסף (תגובה 284812). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הו, אמנות האינסינואציה! לא שמת לב שהשאלה נשארה פתוחה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שפשוט אף אחד לא מצא את התשובה בגוגל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא שאמרתי, אינסינואציה. נימת השאלה ישר עוררה את החשד שהוועדה נועדה לייצור סדרתי של מיליונרים חדשים... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עובדות: 1) חברות למכירת תרופות משקיעות הון רב בתועמלנים רפואיים שתפקידם לשכנע רופאים להמליץ על התרופה שלהם. 2) תועמלנים רפואיים נותנים לרופאים מתנות שונות (למשל ארוחות) כדי להסביר להם את היתרונות של התרופות שלהם. 3) כניסה לסל התרופות הרבה יותר חשובה מכניסה להמלצה של רופא או עשרה רופאים. 4) פיינמן מספר בספרו על הלחצים שהפעילו הוצאות הספרים על חברי הועדה לבחירת ספרי לימוד של קליפורניה. 5) אין שום מדד אובייקטיבי לבחירת תרופה לסל התרופות. אין על כן שום דרך לדעת האם ההחלטה נעשתה בצורה אובייקטיבית או כתוצאה מלחצים. מכאן נובעים: 6) אין לי ספק שעל חברי הועדה מופעלים לחצים אדירים. 7) איני יודע אם הלחצים כוללים רק סיפורים מרגשים על ילדים שימותו אם לא ..., נסיעות לחו"ל כדי להבין יותר טוב ..., כנסים בבתי מלון ו/או מתנות יקרות ערך שיסבירו את חשיבות התרופה. 8) מבחינתי, עצם קיום הועדה היא שחיתות אינהרנטית, לא פחות מפרשת האי היווני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1-7 מקובלים עלי. 8? לא הבנתי מה אתה מציע במקום. מישהו צריך להחליט, או לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מציע להפריט את מערכת הבריאות. אפשר גם ללכת על שיטת שוברים. כל אזרח יקבל שובר לקניית ביטוח בריאות ויקנה איזה ביטוח שהוא רוצה עם איזה תרופות שהוא רוצה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה עם אנשים שאין להם כסף לרפואה פרטית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שאמר פעם הפרופסור ד.ג.: אם יש לך עשרים אלף דולאר אתה יכול לבוא אלי, אני אנתח לך את הלב ותחיה עוד שלושים שנה. אם אתה אתיופי, אתה יכול לקבל את שוברי יעקב ולהתפגר בשלוה ונחת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מציע, על כן, שהפרופסור הנכבד יכלא בכלא רפואי בו הוא יעבוד 16 שעות ביממה וינתח את כל אלו שאין להם 20 אלף דולר. בכל מקרה שחולה שלו ימות פחות מ 30 שנה אחרי הניתוח, הפרופסור יעבור סדרת עינויים שתכלול עקירת שיניים וציפורניים. הסטאז'רים שזה עתה סיימו את לימודי הרפואה ינתחו את כל אלו שיש להם 20 אלף דולר ומעלה. הפרס שיובטח להם אם יהיו להם אחוזי הצלחה גבוהים הוא הצטרפות לפרופסור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזה בניגוד למצב תחת מדינת הרווחה שבה אתה אולי מתפגר, אבל במקום בשלוה ונחת אתה מקבל בונוס אולקוס על ערש דווי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתנו להם שובר לקניית ביטוח בריאות. מה הם עשו בשובר? אולי הם קנו כיסוי מלא לשיניים והשתלת כליות בחו"ל ולא קנו כיסוי לטיפול במחלות לב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי! איזו שאלה! השוברים יספיקו, בלא כל ספק - להשתלת כליות בחו"ל! גאוני! איך לא חשבו על זה קודם?! אתה מתכוון לכליות עגל מטוגנות בבצל ומעט שום? - אפשר גם בארץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אם רוצים כליות עגל בשמנת זה לא כשר, ובכל מקרה - בחו''ל יותר טעים (בפריס, למשל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידידי הנכבד, המדינה מנתבת סכום של X כסף לבריאות. אנא הסבר לי מדוע כאשר הכסף מנוהל ישירות על ידי המדינה, הכסף מספיק למה שאתה רוצה, אבל אם פתאום הכסף כולו יועבר כשוברים לאזרחים לקניית ביטוח בריאות הוא לא יכסה את הצרכים המינימליים של האזרחים. להזכירך, המדינה היום אינה מממנת השתלת כליות בחו"ל וטיפולי שיניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנחש ותקנו אותי אא"ט: משום שחלק מהאזרחים משלם עבור יותר בריאות מאשר הם צורך וחלק מהאזרחים משלם עבור פחות בריאות מאשר הוא צורך (בד"כ, קשה לדעת מראש לאיזו אוכלוסיה אתה תהיה שייך בטווח הארוך). בשיטת השוברים זה גם מתרחש במידה מסוימת (אם קונים ביטוח) אבל יש לביטוח שלך גבול עליון. משום שאינטרס חברת הביטוח הוא כלכלי - הסוגיה הערכית של חיים ומוות מאבדת מהרלבנטיות שלה. אם אתה לא מכוסה, זבש"ך שאתה הולך למות תוך שבוע שבועיים. שאלה אינפורמטיבית לחלל האייל: מה הניתוח היקר ביותר (אם יש כזה) שהמדינה מוכנה לכסות בביטוח הבריאות ה"רגיל" (לא ב"כללי מושלם" ודומיהם), כאשר מדובר במצב מסכן חיים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתקן אותך כי אתה טועה. את מס הבריאות, כמסים אחרים, משלמים בעיקר (70-80 אחוז) שני העשירונים העליונים, שהם דווקא הצרכנים הקטנים ביותר של שירותיו בפועל, משום שיש להם גם אפשרויות אחרות. אם תבחן את התמונה באופן כללי יותר, תגלה שהתמונה חוזרת על עצמה גם בתחומים אחרים: במקומות כמו ביטוח לאומי, תמיכה בילדים, חינוך, דמי אבטלה, פנסיה, וכו', התמונה די אחידה וחוזרת על עצמה: שני העשירונים העליונים מממנים כ-70 אחוז מעלות השירותים וצורכים בערך 5 אחוז מהם. במקרים מסוימים ונפוצים (בעיקר אצל עצמאים) אותם עשירונים משלמים אבל לא זכאים לשום תגמול ביטוחי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש מי שמשלם יותר ממה שהוא צורך - זה לא בדיוק מה שאמרתי כתשובה לשאלתו של יעקב? אם אתה מתקן את החלק הלא חשוב של תשובתי, שנאמר בסוגרים: "בד"כ, קשה לדעת מראש לאיזו אוכלוסיה אתה תהיה שייך בטווח הארוך" אז פסדר קיבלתי את התיקון. זה לא היה חשוב בהקשר של התשובה שלי ליעקב (זה תטל"א) ואפשר להתעלם מהחלק הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"יש מי שמשלם יותר ממה שהוא צורך - זה לא בדיוק מה שאמרתי כתשובה לשאלתו של יעקב?" צודק. תיקנתי את שאינו טעון תיקון. כוונתי הייתה לומר שלמעשה החלוקה אינה קשורה למצב הבריאותי העכשווי או העתידי אלא דווקא למצב ההכנסתי ולכן בדרך כלל דווקא קל לדעת לאיזה אוכלוסיה תשתייך בטווח הארוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יכול להסכים עם זה (כשמדברים על האנשים בקצוות, כנראה שאפשר להרכיב רוב באוכלוסיה, שמורכב מאלה שתמיד נהנים + אלה שתמיד מפסידים). זה מעניין - בניגוד לקו שהחזיקו פה כמה אנשים, אתה מסכים שקל לדעת (גם בטווח הארוך) לאיזו אוכלוסיה (מעמד) אדם ישתייך בעתיד, בהינתן מצבו הנוכחי (קריא: הניידות המעמדית בחברה שלנו קטנה עד זניחה). האמנם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"זה מעניין - בניגוד לקו שהחזיקו פה כמה אנשים, אתה מסכים שקל לדעת (גם בטווח הארוך) לאיזו אוכלוסיה (מעמד) אדם ישתייך בעתיד, בהינתן מצבו הנוכחי (קריא: הניידות המעמדית בחברה שלנו קטנה עד זניחה). האמנם?" במידה מסוימת. ראשית, מרגע שאדם משתייך במהלך "חיי עבודתו" לעשירון העליון או בדומה לכך, אפשר לנחש שברוב המקרים הוא ימשיך להשתייך לאותו עשירון או בשכנות לכך במהלך חיי עבודתו. לרוב, אם כבר רכשת לך מקצוע מבוקש ששכרו בצידו, אתה נוטה לדבוק בו, מה גם שלרוב אתה מגיע למעמד זה בשנות השלושים שלך ונטייתך להתנייד כאן פוחתת (המצב שונה ביחס לאנשים צעירים יותר). שנית, עיקר הניעות החברתית קיימת בין דורות. כלומר, אתה משפר (או מקלקל) את מצבך ביחס להוריך. כשאתה צעיר, אתה מנסה להגיע למעמד אחר וטוב יותר. לרוב, כשהתקבעת למעמד מסויים אתה לא חורג ממנו משום שעצם הנסיון לחרוג ממנו כלפי מעלה כרוך בסיכון. לרוב, אתה נמצא היכן שאתה נמצא משום שאינך מוכן ליטול סיכון כזה. "עצמאי זה אופי," כמו שאומרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שטענתך בנוגע לניידות נובעת בעיקר (כפי שהדגמת) מניתוח תיאורטי, לא מהתבוננות אמפירית. מנסיוני, לפחות, הניידות הבין-מעמדית יכולה להיות גדולה מאוד גם בחיי הפרט. ובתקופה זו, למשל, יש לזה סיבות בולטות בשטח - מצד אחד, אנשים שעשו ''מגה'' בחברות סטרט-אפ והתעשרו בן-לילה, ומצד שני - אנשים שנפלו קשה בבורסה, או פוטרו ממשרות מכניסות ולא השתלבו מחדש בשוק העבודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלו דוגמאות נקודתיות ואינן מהוות ''התבוננות אמפירית'' עבור רוב האוכלוסיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש לא ניסיתי לטעון שהדוגמאות שנתתי מהוות ''התבוננות אמפירית'' לגבי רוב האוכלוסייה, אלא רק שהניתוח של רדלר הוא תיאורטי בעליל, ואינו לוקח בחשבון גורמים שונים במשק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את העניין החשוב שוב שכחתי (אני עושה את זה בקביעות): למעשה, רציתי בעיקר להתייחס לא לניידות ולא כל כך לרדלר, אלא לענייני הבריאות ול"שוברים" של בר ביצוע - ובעיקר למה שהצעה זו (של השוברים) לא לוקחת בחשבון. כמו למשל, את ה"ניידות" הבריאותית של האדם, שוודאי לא יכולה לאפשר לו לצפות מראש לאלו טיפולים, תרופות או ניתוחים יזדקק בחייו. (אם כי כבר העלו טענות אלה כאן, רק לא נראה לי שקיבלו עליהן תשובות משכנעות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביטוח הבריאות שיש לך היום, אכן לא חוזה איזה מחלות יהיו בעתיד ואפילו לא אלו תרופות יהיו לפני שנתיים. אם איתרע מזלך ואת צריכה תרופה חדשה שהומצאה אך ורק לפני מספר שנים הוא לא יסובסד כי סל הבריאות טרם עודכן. לעומת זאת, כל אדם נורמלי, בקנותו ביטוח בריאות, ידאג שהוא יכסה כל תרופה חדשה שהוא יזדקק לה וכל טיפול שהוא יזדקק לו על פי איזשהו מנגנון החלטה. אם יש לו עוד קצת כסף, הוא ידרוש שהוא יוכל לבחור את הרופא המטפל. הוא גם ידרוש שאם חלילה הוא יחלה, לא יוכלו לזרוק אותו ולהפסיק את הביטוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"איזשהו מנגנון החלטה?" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועדה רפואית מוסכמת של 3 רופאים שתחליט אם מדובר על צורך בריאותי (עליו הביטוח משלם) או קוסמטי (עליו הביטוח לא משלם). קוראים לזה בוררות וזה נמצא בהרבה מאוד חוזים. לא צריך בשביל זה למנות את כל המחלות. גם היום בביטוח שלך כתוב טיפולים מצילי חיים. מה נחשב מציל חיים נקבע על ידי בוררות ויכול להיות תחת ביקורת של בית משפט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, חזרנו לוועדות - ובשני הבדלים מהותיים: א. רופאים שעובדים בשביל חברת ביטוח פרטית ייטו, בדרך כלל, להקשות יותר על קבלת טיפולים. ב. החלטה שנקבעת בדיעבד (בפרט אם בית משפט עוד נכנס לעניין) יכולה להיגרר על פני טווח זמן קריטי מבחינת החולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את רשאית לשים לב, אנטי פרידמניסטית יקרה, לעובדה ששתי הנקודות שאת מעלה עובדות באותו אופן גם בשיטות אחרות - נגיד - ביטוח ממלכתי. ההבדלים המהותיים הם בין המציאות לפנטזיה, לא בין החלופות שעומדות מולנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתקשה לשים לב לדברים שאינם בנמצא. בביטות ממלכתי הוועדה איננה מתכנסת בדיעבד, אלא רק במקרים חריגים. ורופאים העובדים בשירות הציבורי מוטים , כמובן, גם משיקולים כספיים - אבל סביר שבמידה פחותה בהרבה מהטייתם של רופאים בשירות חברות פרטיות, שהרווחים הם מטרתן העיקרית והיחידה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"בביטות ממלכתי הוועדה איננה מתכנסת בדיעבד, אלא רק במקרים חריגים." כזכור, מדובר כאן בתרופה/טיפול חדשה שאיננה מכוסה על ידי סל הבריאות. במה הדיעבדיות של זה שונה מהדיעבדיות של הוועדה בביטוח הפרטי? אגב, זה די ברור שבמקרה של מחלה חדשה שמופיעה או טיפול חדשני, חברות הביטוח הפרטיות יכללו את המחלה/טיפול בכיסוי שלהם הרבה יותר מהר מהממשלה. להם יש תחרות, כזכור, והם מונעים משיקולים של רווחים כך שהם רוצים עוד לקוחות בעוד שלמדינה אין שיקולים כאלו (היא הרי לוקחת את הכסף בכוח). "אבל סביר שבמידה פחותה בהרבה מהטייתם של רופאים בשירות חברות פרטיות..." על זה בדיוק אני מדבר. את החלטת מראש שזה סביר. אבל למה בעצם? מדוע נדמה לך שבירוקראט מטעם הממשלה יחליט יותר טוב מבירוקראט מטעם חברת הביטוח? "שהרווחים הם מטרתן העיקרית והיחידה" ומטרתו היחידה של הבירוקראט הממשלתי היא מה? האם העובדה שהממשלה משלמת את שכרו הופכת אותו לאדם בעל שיקולים נעלים? מבודדת אותו מהאינטרסים שלו? איך בדיוק קורה הקסם הזה? בכל מקרה יש לך כאן שגיאה בסיסית: עם חברת הביטוח יש לך *חוזה*, במקרה של חילוקי דעות, ידון החוזה בבית המשפט שהוא *צד שלישי*. והרופאים יהיו, אם כן, ממונים ע"י בית המשפט. הצד השלישי יכול להחליט לטובתך ואז תהיה חברת הביטוח *מחוייבת* להעניק לך את הכיסוי. עם המדינה אין לך חוזה. המדינה רשאית, בכל רגע נתון, להוסיף, להסיר או לבטל את סל הבריאות וכל זאת ללא שום מחוייבות להחזיר לך את הכסף ששילמת עד כה או לדאוג לך לאלטרנטיבה. לא רק זאת אלא גם שכל חילוקי דעות שיהיו בינך לבין המדינה יוכרעו לא על ידי צד שלישי אלא על ידי ועדה מטעם המדינה (אם בכלל יותר לך לערער, גם זה תלוי במדינה). עכשיו תסבירי לי איך זה בדיוק מבטיח לנו שרירות לב קטנה יותר? האין זה ההיפך בדיוק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הבדל מהותי בין הועדות שלך לועדות שלי. הועדות שלך מחליטות על סמך ... מה שבא להם. אין שום קריטריון שקובע לאן יופנה הכסף שנגזל מגולשי האייל. הם יחליטו והאדם הקטן ששילם כל חייו סכומי כסף גדולים ימצא את עצמו מקבץ נדבות כדי לקבל סיכוי סביר לחיות. וכן, הם מחליטים למפרע, לאחר שלחולה יש מחלה, פתאום מקצצים בתקציב והופ הוא מיותר. הועדות שלי מחליטות עובדות. האם יש סכנה לאיבר או אין סכנה לאיבר? סביר להניח שרוב השאלות יופיעו במפורש בתוך הפוליסה, ורק מקרים של מחלות נדירות מאוד או מחלות חדשות (סארס) יגיעו לבוררות. אין גם שום סיבה בעולם שהועדות הללו תהיינה מורכבות מרופאים של חברת הביטוח. אגב, נאמר לי שההרופאים המטפלים בך היום הם עובדים של קופות חולים אשר מקבלים הקצבות של הפניות לבדיקות שמותר להם לתת בחודש. רופא אשר שולח ליותר מדי בדיקות CT מקצצים לו מהמשכורת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רדלר טען ש"*עיקר* הניעות החברתית קיימת בין דורות". בין אם הטענה הזאת מבוססת על ניתוח תיאורטי או על מידע סטטיסטי שרדלר לא טורח לציין, הטענה "מנסיוני, לפחות, הניידות הבין-מעמדית יכולה להיות גדולה מאוד גם בחיי הפרט" לא סותרת או מחלישה אותה. ההתבססות על הטענה הזאת בפני עצמה מהווה "ניתוח תיאורטי בעליל". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לא עורך דין"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. תודה לאל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכחת ''בס''ד'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''נראה לי שטענתך בנוגע לניידות נובעת בעיקר (כפי שהדגמת) מניתוח תיאורטי, לא מהתבוננות אמפירית.'' בוודאי, ובמיוחד בהתייחס לתחום שההגדרה בו ''נזילה'' במיוחד כמו ניעות חברתית. לדעתי, כדאי דווקא להתעלם ממקרים אנקדוטליים או מתצפיות אמפיריות ולהתמקד בהיבטים המבניים, שבהקשר זה הם בדרך כלל מידת היכולת לצבור הון ולשמר אותו. המקרים של התעשרות בחברות הזנק או התרוששות בבורזה מעניינים ופיקנטיים, אך מלמדים אותנו מעט מאוד על הניעות בחברה באופן כללי. רובנו מושפעים יותר מנתונים כמו גובה המיסוי הישיר והעקיף, מידת הפרוגרסיביות של המיסוי ומידת החופש במערכת הבנקאית, משום שאלו קובעים כמה נוכל לחסוך, כמה זה ישתלם לנו ומה נוכל לקנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק עכשיו - באיחור רב, לצערי - הבחנתי לפחות בשתיים מהטעויות באותו פתשגן מסעיר שאתה מגיב עליו: א. במקום "התבוננות אמפירית" היה צ"ל "נתונים אמפיריים". ב. במקום "מנסיוני" היה צ"ל "מהתבוננותי". בקיצור, נראה לי שמחקר או גיגול יהיו כאן יעילים יותר מניתוח או התבוננות, שכל אחד מהם לוקה בחסר. (מלכתחילה לא התכוונתי להעמיד את נסיוני (=התבוננותי) בעניינים אלה כהפרכה לניתוח שלך, אלא רק כהפנית העין לגורמים שונים במשק שקשה לשקללם באורח תיאורטי בלבד). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מן הסתם השתלת לב (בארה"ב העלות יכולה להגיע ל- 700K$). אני מניח שיש טיפולים ארוכי טווח (דיאליזה שלוש פעמים בשבוע, אשפוז לכל החיים) שיכולים לעלות למדינה יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה עולה ביטוח (נו, בערך, בשביל הפרופורציות), בחברת ביטוח פרטית, שיצליח לכסות סכומים כאלה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה קצת כמו לשאול כמה עולה דירה או מכונית. המחיר מאד תלוי בגיל המבוטח, בגובה הביטוח (תקרה, ושעור הכיסוי) וגובה ההשתתפות העצמית. אם מוכרחים להמציא מספרים: ביטוח רפואי משפחתי להורים צעירים עולה בערך 200 ש"ח לחודש (מספר הילדים לא כל-כך משנה). אבל זה בגלל שהביטוח סומך על המדינה לטפל בכל הדברים שהחוק מכסה. ביטוח דומה בארצות-הברית יעלה כ- $400. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מצפה לשאלות חכמות מידי ממישהו שהצליח לכתוב ''משלם עבור יותר בריאות מאשר הם צורך''. תודה על התשובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שאני יודע, עלות הטיפולים הרפואיים בארה''ב משקפת בין היתר מציאות של תביעות ענק ועלויות אדירות של ביטוח נגד תביעות כאלו. יכול להיות שזו תופעה בלתי נמנעת במציאות שבה רפואה נתפסת כסחורה לכל דבר, אבל המחירים לפחות בשלבים הראשוניים של הפרטת מערכת הבראות בארץ, יהיו נמוכים יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום, דברים רבים אינם מכוסים, כמו ניתוח להצלת ראייה ושמיעה וניתוח השתלת כליות בחו"ל. כמו כן, במקרים רבים אתה נמצא ביד של פקידים המחליטים שעליך לעבור את הניתוח כאן בארץ ולא אצל המומחה בחו"ל. אם אתה בוחר באופצית המומחה, אתה מאבד את כל הכסף של הביטוח ולא רק נאלץ לשלם את ההפרש. על ידי מתן שוברים, כל אזרח יבחר איזה ביטוח הוא רוצה. האם הוא רוצה סבסוד תרופות או כיסוי מיטבי במקרה של מחלה חמורה? האם הוא רוצה שבסל התרופות שלו יהיו תרופות חדשניות או גלולות למניעת הריון? בשיטת שוברים יוכל כל אדם להוסיף איזה סכום שהוא רוצה כדי לקבל את הביטוח שהוא רוצה. מי שאין לו, יוכל לנתב את הביטוח שלו למה שחשוב לו באמת ולא למה שאוסף של פקידים מחליטים עבורו שהוא חשוב (לעיתים מסיבות מופרכות לגמרי). מה שאני מחפש, זה הסבר מדוע מצבו של אדם יורע בגלל שיטת השוברים? נו טוף טען שכניסת תאגידים מושחתים ייכנסו לתחום ויעלו את המחירים, ושאלתי אותו כמה שאלות הבהרה. האם יש למישהו הסבר אחר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. ישראל, מדורגת בעשירון העליון בדו"ח של אירגון הבריאות העולמי. האירגון בודק נתונים של תוחלת חיים, בריאות כללית של האוכלוסיה, תמותת תינוקות, ביטחון בריאותי, שוויון בריאותי ועוד. בכולם ישראל מדורגת בסביבות המקום העשרים, לפני מדינות כמו הולנד בלגיה אנגליה ואפילו דנמרק. הדו"ח מתייחס לישראל כאל מדינה מפותחת (מאמינים?) וממקם אותה במרכז הטבלה של המדינות המפותחות. במקום הראשון נמצאת יפן ובאחרון נמצאות ארה"ב ואירלנד. צריך לבדוק את ההשקעה הישראלית בבריאות, כדי להבין עד כמה המציאות הזאת מפתיעה. כמו כל התקציבים שעניינם טובת האזרח הפשוט, גם תקציב הבריאות מתקצץ משנה לשנה. די אם נזכיר כי בתחילת שנות השבעים השקיעה המדינה יותר כסף (במונחים אמיתיים) בבנית בתי חולים מאשר בשנות אלפיים. הרופא הישראלי הממוצע, עובד במשמרות ארוכות מאוד ובלתי הגיוניות. בתמורה לזה, הוא מביא הביתה שכר קרוב מאוד לשכר המינימום. גם הציוד והאמצעים העומדים לרשותו של הרופא הישראלי, נחותים מהמקובל בארצות מפותחות. על פי הדו"ח עלות הבריאות לאזרח בישראל עומדת על 1839$ לשנה (נתוני 2001) רק ספרד פורטוגל וניו-זילנד משקיעות פחות. ההסבר הכי הגיוני שעולה על הדעת הוא ההון האנושי. במערכת הבריאות שלנו יש כנראה עובדים חרוצים, מוכשרים, וחדורי שליחות אנושית. אילו היו כאלו אנשים במשרד האוצר, ישראל הייתה כבר מזמן המדינה הכי עשירה בעולם. ב. מעטים אזרחי המדינה ששמעו על הסכמי גאט"ס. הסכמי גאט"ס הם שורה של החלטות, שקיבלו מנהיגי העולם, לפתיחת השוק העולמי לתחרות בתחום השירותים. כיום מקובל להעביר מפעלי ייצור לארצות עם שכר עבודה נמוך. מטרת ההסכמים היא ליצור מצב דומה בתחום השירותים. השיטה היא מכרזים בין לאומיים, בהם יתחרו חברות ענק. חברות אלו יספקו שירותי בריאות, חינוך, חשבונאות, וכו', במחירים שחברות מקומיות אינן יכולות לעמוד בהם. לדוגמא: חברה המספקת שירותי בריאות תמכור אותם לאזרחים בישראל בזול - קופות החולים יכנסו לתחרות - חלק מקופות החולים יתחסל - הנותרות ירכשו ע"י חברות בין לאומיות - שרותי בריאות לאזרחים יעברו מידי גופים ללא כוונת רווח לגופים מסחריים גדולים - המחיר יעלה רמת הבריאות תרד - רמת הבריאות הממוצעת תרד מתחת למקובל בארה"ב = רמה של ארץ בלתי מפותחת. על פי הסכמי גאט"ס התסריט הזה יכול לקרות, רק אם המדינה מחליטה לתת לגופים עסקיים לנהל מערכת בריאות. בישראל היום אין מצב כזה, אבל ב- 2005? על פי חוק ההסדרים לשנת ,2005 תוקם בישראל קופת חולים חמישית למטרות רווח. אתם מבינים למה? ג. ההשקעה האמריקאית בבריאות היא הגבוהה בעולם (4888$ לנפש בשנת 2001). האמריקאים בניגוד לישראלים משקיעים בבריאות הרבה ומקבלים מעט. שביעית מהאמריקאים מתים בין הגילים 15 - 60, בישראל מוכת המלחמות מתים 30% פחות. תוחלת החיים בארה"ב 77.3 שנים בישראל 79.4 שנים. אורך החיים הבריאים (ללא צינורות ואביזרים טקטיים) בארה"ב 69.3 בישראל 71.4 שנים. ההוצאה על בריאות נחלקת בין תשלומים פרטיים לתשלומים ממשלתיים. ההוצאה הממשלתית על בריאות בארה"ב היא 2168$ לאדם לשנה. כלומר 18% יותר מההוצאה הכללית על בריאות בישראל. ממשלת ישראל מוציאה על בריאות רק 1272$ לאדם לשנה. כחלק מהמדיניות הכלכלית, החליטה ממשלת ישראל להגדיל את חלקם של האזרחים בתשלומי הבריאות, בכדי לחסוך (לכאורה). בין השנים 1997 -2002 המדינה הגדילה את הנטל על הציבור ב - 20% כלל ההוצאה על בריאות עלתה ב - 200$ לנפש לשנה וכלל ההוצאה הממשלתית? (תתכוננו להפתעה) לא השתנה במונחים ריאליים. כל אדם הגיוני (ובלבד שאיננו עובד במשרד האוצר), יכול לקרוא את הנתונים וללמוד את הנוסחאות הבאות: 1. ככל שהממשלה משתתפת יותר בהוצאה על בריאות כך יורד מחיר הבריאות ועולה איכות הבריאות. 2.ככל שהממשלה מקטינה את חלקה במחיר הבריאות ונותנת לגופים עסקיים להיכנס לתחום, עולה מחיר הבריאות איכותו יורדת והממשלה משלמת יותר. ההסבר אפשרי לפרדוקס בנוסחא השניה הוא: אירגונים עסקיים עובדים בשביל רווח לא בשביל בריאות, לכן מחיר הבריאות עולה. חלקם של האזרחים בתשלום גם הוא עולה, אלה שיותר ויותר אזרחים אינם יכולים לעמוד בתשלום ולכן המדינה מגדילה את העזרה לנזקקים. בסופו של תהליך אוצר המדינה משלם יותר כסף מאשר במצב בו הבריאות כולה משולמת ע"י הממשלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, הנתונים מדהימים (ומה שמדהים לא פחות - אתה הצלחת להביא אותם בלשון בני אדם) ועומדים בניגוד לכל מה שחשבתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יותר מדי עובדות וטיעונים עניינים. צפה לתשובה בסגנון ''זה כפיה לכן זה לא יעבוד''. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |