 |
|
 |
||
|
||||
 |
שוטה בקונסיגנציה חביב, שמא נתבלבלו לך קישון האדם וקישון היוצר? כיוצר, אחת הדמויות המבוקרות ביותר, מושא ההצלפות הכמעט קבוע של קישון, היה הוא עצמו – קישון ככלאדם: מעמיד פנים, מרמה, מזייף, משקר ושאר מידות רעות המוצמדות באדיבותו הנדיבה לכל אחד. כאדם, נתקיים בו מן הסתם הכלל הנודע של טולסטוי שאמר: הסופרים מכניסים ביצירתם יופי כה רב, שאולי בגלל זה נותרים חייהם מכוערים. עט שנונה אינה מרמזת בהכרח על יושרה והסתירה שבין האדם ליוצר היא מן המקובלות ולעתים גם מן הבלתי נמנעות. ואולי גם נתבלבלו אצלך הזמנים? כמעריץ מושבע של קישון, לא יכולתי שלא לשים לב כי תאוות הכבוד שלו הלכה ונתגדלה ככל שהלכה יצירתיותו ונעלמה. כבר בפארטצ'יה אהובתי ניתן לחוש בכך וב"חיוך בבצורת" – לגבי דידי, יצירתו האמיתית האחרונה – הבצורת אכן ניכרת. מכאן או מכאן או מסיבה אחרת, מעיין יצירתו נדלל ויבש והאיש נותר עירום ועריה מנשקו העיקרי, מופקר לרוחות הזמן. מאחר ומעילו האחד – עטו – נלקח ממנו, הוא החל עוסק יותר ויותר בטוויית מעילים וירטואליים, מגן מדומיין מפני השכחה הטבעית האופפת את כל מי שאינו יוצר כאן ועכשיו על מה שכאן ועכשיו. לתחושתי, הרעיון המרכזי שלך – קישון כרודף כבוד בלתי-נלאה מנעוריו – אין הרבה על מה לסמוך. עיקר מאניית הכבוד שלו נטוותה בשנותיו המאוחרות, כאשר חדל מליצור. בעשרים השנים בהן היה ההומוריסטן החשוב בישראל, הוא לא עסק בכך ולא היה לו צורך לעסוק בכך. מסעותיו אחר גיזת הזהב של כבודו האבוד החלו כאשר זה כל מה שנותר לו. הגדרתו של קישון כמי שדעותיו "בעניינים פוליטיים" היו קרובות לדעת הממסד היא, איך לומר, תמוהה. קישון כמפא"יניק? דומה שנסתחפה שדך ואתה סבור שטירוף המערכות של אחרי ששת הימים, שקם אחר כך וטרף את טובי בניה של ישראל, הוא המאפיין העיקרי של התמונה. ולא היא. מעבר לכך, גם אם אתה סבור שיש הפרזה בטענותיו של קישון על התעלמות ממנו וזלזול בו בגלל דעותיו הפוליטיות ובגלל שהוא אינו משתכר עוד אל צרור נקוב כמבקריו הנוקבים – אינך יכול להתעלם מן הטיעונים לחלוטין. לעג לטענותיו, אם רצונך בכך. אינך יכול להתעלם מהן. ומאיגרא רמא להתקטננויות נאלחות: * קישון לא הפך עוין-מיסוי בעקבות הפיכתו (המצערת! כמה כואב!) לבעל כיס עמוק. עיין בפרק "משק כנפי המשק" ב"אלף גדיא וגדיא." * לא הקים את להקת "בצל ירוק" – רק כתב לה. * "הוא נטה לראות בקונקורנציה הומור עממי זול" – ומה, לדעתך "שלושה בסירה אחת" לא הייתה הומור עממי זול? שמא נפתח ביחד – אני, אתה ותירס – את "איך לעשות מה" ונעיין בעידית הנ"ל כדי להחליט? אגב, ההומורסקה שלו על התוכנית אכן מזהירה ואכן כותשת את התוכנית השקרית והמייגעת הזו לאבק-דק – אבל האם אתה יכול להזכר בהומוריסטן, קומיקאי או כותב אחר הנזכר אצלו בשמו? (נשים את חיים גמזו בצד, זה סוג אחר לגמרי של הומור) * ב"סאלח שבתי" צפו 1.2 מליון איש, כ-60 אחוז מכלל האוכלוסיה (לא רק הבוגרת) בישראל. * שמו הלך לפניו בחו"ל עוד לפני סאלח. הבחירה כספר החודש של ה"ניו יורק טיימס" הייתה בשנת 1959, הרבה לפני סאלח. לגבי אפשרויות רכישת "תנובה", עם זאת, חלוקות הדיעות. קישון על הדוקטור (הומר בשנת 1962 במכונית) היה שמח מן הסתם לגלות אילו אוצרות התאמדות מופלגים הענקת לו ברוחב לב כה. התאמדותו חרגה מגבולות חוקי הסולידריות בתחילת שנות ה-70, במיוחד כאשר החל קוצר הצלחה רבה בגרמניה (במכירות ועם "הו, הו יוליה"). מה שכן, חייבים להסכים איתך – יש משהו מגונה מיסודו באדם בן חמישים שעקב כשרונו המגונה נופל למלתעות העושר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך האתר של פרס ישראל: 1959: הקים את תיאטרון "בצל ירוק". ברשותך, לא אתפלפל איתך בשאלות ביוגרפיות אחרות, כמו מתי בדיוק הוא פיתח את סלידתו ממס הכנסה ומקרן ההשוואה, סלידה ש(אין צורך לומר) אני משתף איתו בכל לב. בכלל, כדי שלא אובן לא נכון: אין לי דבר וחצי דבר נגד מי שהחליט לחיות את חייו באירופה. רק הדיסוננסנס הקוגניטיבי שלו היה מגוחך בעיני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתר פרס ישראל טועה כאן. "בצל ירוק" הייתה "קואופרטיב" שהוקם על ידי יוצאי להקת הנח"ל (פלוס אברהם מור כ"שכיר") וכותבי החומרים לתוכניות הלהקה נחשבו חלק מהקואופרטיב (למשל, שמואל בונים שביים את הצגותיה, ואפרים קישון). בין זה לבין "הקים את תיאטרון 'בצל ירוק"' יש עדיין הבדל. פרטים: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מוזכר בכמה אתרים, אבל ייתכן שהם העתיקו מהאתר של "פרס ישראל". אותו אתר שבכותרתו מופיע "פרופ' אפרים קישון", ומי שמכיר את ההומורסקה של הנ"ל על המנהג האוסטרי(?) להעניק תארים לכל מה שזז, יכול רק לחייך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה של קישון אולי זה קצת מבלבל, אבל בסך הכל זה די מקובל לומר על אדם כלשהו "הוא הקים את...", ובדרך כלל מבינים שהכוונה איננה שאותו אדם הקים אישית את אותו מושב/קיבוץ/מפעל וכו', אלא שהיה אחד מצוות ההקמה. לפעמים גם האדם עצמו אומר "כשהקמתי את..." - וברור מן ההקשר שאיננו מתכוון שהוא היה המקים היחיד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כידוע, אצל האוסטרים וחלק מהגרמנים, מי שנושא בתואר פרופסור הוא ''הר דוקטור פרופסור''. פחות ידוע שמי שנושא בתואר דוקטור הוא ''הר דוקטור דוקטור'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הבנתי ש"הר דוקטור דוקטור" הוא אדם שנושא שני תארים שונים כאלו. אני לא מתמצא בתארים אקדמאיים ושמותיהם, במיוחד לא ברפואה, אז יכול להיות שיהיו כמה שגיאות גסות ומגוחכות במשפט הבא - אולי את מתכוונת לרופא שהוא גם "דוקטור"? כלומר, רופא שהוציא תואר מתקדם ברפואה מהאוניברסיטה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות בגרמניה, רופאים בד''כ אינם בעלי תואר דוקטור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"בכלל, כדי שלא אובן לא נכון: אין לי דבר וחצי דבר נגד מי שהחליט לחיות את חייו באירופה. רק הדיסוננסנס הקוגניטיבי שלו היה מגוחך בעיני." גם בעיני. היה בזה משהו צבוע ולא אמיתי. מצד שני, דיסוננס קוגניטיבי כזה הוא עניין שכיח למדי ואצל קישון, שהיה אדם לא שכיח, על אחת כמה וכמה. הסיפור כאן מורכב הרבה יותר ואצל קישון – שהיה אדם מסוגר מאוד – הוא הפך מורכב עוד יותר משום שחלק הדברים שהוסתר ולא נאמר היה גדול מזה שנגלה ונאמר. יש לי ידיד שטוען תמיד כי הוא נמנע ממפגש "בחיים" עם אנשים שהוא מעריך כיוצרים, כי הכרות כזו דינה לאכזב. לצערי, גם במקרה הזה הוא צודק. אני יכול להגיד שהנאתי מקישון הייתה רבה יותר לפני שידעתי עליו דבר וחצי דבר. לכל הפחות הצלחתי לשמור על בתולי בורותי עם דודו גבע, כך שעיקר ידיעותי עליו בחייו התמצו באירוע חתימת ספרים ל"יומן הפקיד" (לבקשתי, במקום חתימה הוא העניק לי איור של יוסף בועל תרנגולת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שומו שמיים! אנחנו לא נסבול את זה! האמת ההיסטורית הבדוקה, המוכחת והבלתי מעורערת היא כי ב"סלאח שבתי" צפו 1.2 מיליון איש - שהיו באותה תקופה כ 60% מאוכלוסיית ישראל הכללית! - הכללית! - לא רק הבוגרת! - לא רק הבוגרת! ואילו הפושע הזה הפלילי, הא אלי, השוטה הבלתי נסבל הזה, מלך כזה חכלילי, משגע כמעט את כולי - מנסה למכור לנו כאן לוקשים בגרוש, כי בסרט הנ"ל צפו - "כמיליון איש" - וכי הללו היוו - "יותר ממחצית האוכלוסייה הבוגרת בארץ באותה תקופה...". אתם שמעתם את העיוות הזה? - לא שישים אחוז, הוא מעז לומר, החוצפן הלא-דייקן, הסלפן המעאפן, אלא - "יותר ממחצית"! שכ"ג אל הגרדום, וישא"ק!!! ----- קשה, קשה. קשה להיות כלכלן-אולטרה-חובבן, דרעק של חרזן ומומחה בינלאומי מוצהר מטעם עצמו לעוד רשימה ארוכה ומדהימה של נושאים בלתי ברורים המופיעה כאן היכנשהו באחת התגובות - ולראות מולך, מעשה שטן - אדם מוכשר *באמת*. קשה, קשה, מתסכל, הלב נחמץ, אה? למה הם עושים לך את זה? חזירות שכזאת! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"קשה... לראות מולך, מעשה שטן, אדם מוכשר *באמת*" בהחלט קשה. ולו מפני כך, אני מבין את התסכול שלך. לא קל העניין הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאור התשובה העלובה הנ"ל אשמח 1 אם מר רדלר ישקול לעומק את משמעותו העמוקה של המשפט "סייג לחוכמה שתיקה". 1 - ואני בטוח שאני לא כותב כאן רק בשם עצמי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמנם בימים כתיקונם אני מבכר את שכ"ג והחשמנית (?) על פני האדון רדלר, אבל במקרה דנן נראה לי שתגובה 284039 אינה מהראויות להתכבד בהן. חוץ מזה, גם המאמר עצמו לא עמד בסטנדרט שכ"ג הרגיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידעתי שיהיו כמה בהמות פרימיטיביות שלא יעריכו נכונה את הפיליטון הגאוני שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותי הם שניהם הצחיקו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שגם את ''מלכת האמבטיה'' הוא לא כל כך אהב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"נדמה לי שגם את "מלכת האמבטיה" הוא לא כל כך אהב." הזכירות נשכחות. אכן, כן. אם אני זוכר נכון, עם זאת, הוא דווקא דיבר על כשרונו הרב של לוין, שדווקא בגללו ההיעדר הגדול (זו לא סאטירה אמיתית, הוא טען) בולט יותר. כלומר, בניגוד לבן אמוץ, שלו לא רחש הערכה רבה, הוא דווקא העריך את לוין, רק חשב שזו מניפולציה גאונית בכיוון הלא נכון. ייתכן שאני זוכר את המאמר הזה אחרת משנכתב. מישהו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבדוק בבית. אולי מחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מילות השבח היחידות על חנוך לוין שהצלחתי לדלות מתוך "סאטיריקון" היו: "כותב שורות אילו ראה את *מלכת האמבטיה* והשתעשע במשך ההצגה המוסיקלית הנאה. אחר כך הלך הביתה והדם עלה אט אט לראשו, כי התחיל להבין מה ששרו באוזניו." ו"מחברו המוזר והכישרוני יואיל ללמוד את ההבדל בין טוב לרע. ברגע שיאמר את ה א מ ת אפילו בצורה החריפה ביותר, שום כוח בעולם לא יוכל לו." מתוך הקונטקסט נראה שהוא בסך הכל רואה בלוין אחד מ ה"אנשים בקרבינו הנשמעים מאוד שנונים, חריפים ואירוניים אבל למעשה הם רק מדברים במרכאות כפולות". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בערך כמו שחשבתי -- בניגוד למקרה בן אמוץ ו''שלושה בסירה אחת'' הבעיה בעיניו אינה של כשרון או אפילו אופן מימושו אלא בבחירות הנושאים של לוין ובעמדתו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי. אני דווקא התרשמתי שהוא גם לא החזיק מהכישרון של לוין, וכתב מה שכתב כמס שפתיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שם המחזה של לוין הוא ''מלכת אמבטיה'', ללא ה' הידיעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאמין לך. בכל אופן, בגרסא שיש לי של "סטיריקון" כתוב *ה*אמבטיה. אולי זה עותק נדיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי ויקי צ"ל "מלכת אמבטיה", למרות שמקובל "מלכת *ה*אמבטיה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו טעות נפוצה. אם אני זוכר נכון, ההתייחסות המקורית היא ל''מלכת אמבטיה'' כפרודיה ל''מלכת אנגליה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ע''פ העותק שלי של 'מה אכפת לציפור' זה מלכת אמבטיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי ש*קישון* כותב מלכת האמבטיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מלכת האמבטיה" (352) מנצח את "מלכת אמבטיה" (62) אצל הדוד ג. היקר. בהנחה שמדובר בשיבוש, זה מוביל אותי לחידת השבוע1: איזו מילה מופיעה יותר פעמים בכתיב שגוי מאשר בכתיב נכון אצל הדוד הנ"ל? שימוש ב googlefight מותר ואף מומלץ. ________________ 1- אין לי מושג אם יש לה פתרון, ואם כן מהו. בין הפותרים תוגרל הזמנה זוגית לחתונה של דובי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
google בעצמו, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, נו, טוב, אולי. אפשר לטעון שגוגל הוא כבר מילה תקנית בפני עצמה, אבל פרס תנחומים בטח מגיע לך. הזמנה ליומולדת של טל כהן בדרך אליך. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |