בתשובה ליעקב, 22/02/05 16:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אז ככה. כיום כל אחד יכול להקים את מפלגת החופשיסטים וכל אחד יכול להצביע עבור המפלגה הזו. אם חלק ניכר מהאנשים היו חכמים והרעיונות שאתה מעלה היו נכונים כבר מזמן הייתה צריכה לפעול כאן מפלגה כזו, לזכות בבחירות ולממש את המדיניות שלה אתה מטיף. העובדה שזה לא קורה מעידה על כך שאם יש כאן חכם כמעט יחיד זה כנראה אתה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
איני מבין את הקשר בין דבריך לבין נושא הדיון. אני מחפש מישהו שיסביר שבמסחר שלו הוא עושה החלטות חסרות הגיון ופועל נגד האינטרסים שלו עצמו. משום מה, כל הדוגמאות שמובאות עד עכשיו הם של אנשים שמסבירים כיצד רוב האחרים עושים שיקולים מוטעים ולכן לא ניתן לסמוך על שיקול הדעת של הציבור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תזכיר לי על מה כהנמן קיבל נובל? להדיוטות כמוני, התקציר שנתנו בחדשות היה שהפרס ניתן על הקביעה לפיה אנשים מקבלים החלטות על בסיס לא רציונלי. דיכוטומיה משעשעת יש לכם - השוקחופשיסטים. מצד אחד אתם טוענים שתורתכם היפה והמושלמת לא מתרחשת במציאות (כל אותן בקשות לדוגמאות לקרטלים ומונופולים, וכשנותנים כזו, מיד טוענים שאין זו דוגמה לשוק חופשי) מצד שני אתם טוענים שכל אותן הצלחות השוק נובעות מתורתכן היפה והמושלמת. אז תחליטו, קפיטליזם הוא ליברליזם או יצור כלאיים המנוהל על ידי אוליגרכיה תועלתנית? אם הוא ליברליזם, כואב, תורתכם לא מיטיבה עם אנשים. במקרה הטוב היא מייצגת מינימום רוע, היד הנעלמה אינה יצור נחמד, אלא משהו שנאלצים לסמוך עליו כי אנשים אינם מתוחכמים דיים ליצור חברה אידיאלית. אם הוא אינו ליברליזם, תורתכם היא אידיאולוגיה לא מציאותית, ואין צורך לטעון שהיא טובה יותר ויפה יותר מאנרכיזם, סוציאליזם וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) איזה אחוז מההחלטות הכלכליות של בני אדם אינן רציונליות? 2) וסליחה על הכניסה לפרטיות שלך, איזה אחוז מההחלטות שלך אינן רציונליות? אם הפעילות הלא רציונליות היא כה משמעותית, הייתי מצפה שנוכל לראיין מישהו שיסביר כיצד הוא פועל בצורה לא רציונלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(1) האדם הוא במהותו יצור לא רציונלי. אם אתה כופר בזה אתה כופר באבולוציה, שזה בסדר, אבל די מוזר לאור האמונה במקבילתה הכלכלית. (2) נראה לי שהבקשה שציינת בסיום (2) היא סתירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רצית קיבלת. 40% מלוקחי המשכנתאות מבטחים את עצמם בביטוח חיים בבנק. בנק נותן ביטוח מחורבן ויקר במידה משמעותית מזה שאפשר לקבל בכל חברת ביטוח. מדובר בפירוש במהלך לא רציונאלי. אין בעל משכנתא שלא נחשף באישוזהי צורה לפרסומות של חברות הביטוח ואף אחד לא יכול להגיד שהוא לא ידע. ועדיין חלק ניכר מבעלי המשכנתאות לא מבצע את המעבר וממשיך לשלם יותר עבור ביטוח פחות טוב. בתור מישהו שסחב 5 שנים עם ביטוח יקר ומחורבן אני מודה שהתנהגתי בצורה לא רציונאלית אין לי הסבר אמיתי להתנהגות הזו (אחרת היא לא הייתה לא רציונאלית). אם תדחק אותי לקיר תקבל תשובות כמו "לא יודע", "אין לי זמן להתעסק עם זה", "אשתי מטפלת בדברים האלה", "אתה צודק מחר בבוקר אני מרים טלפון", "אני רק צריך להחליט לאיזו חברה לעבור", "זה באמת טפשי מצידי". אני מניח שתשובות דומות תקבל משאר האנשים שבמצב הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והאם ההתנהגות הזאת מפריעה לשוק? לא. קמו להן כמה חברות אשר מוכרות באגרסיביות ובהצלחה את המשכנתאות שלהן. אבל יש אנשים שמפחדים מכאב הראש שבעניין, ולכן החברות עושות הכל בשבילך. הסוכן הגיע אלי הביתה, הביא מתנה ליום הולדת של הבן שלי, הכין את כל הטפסים ודאג להכל. היה אגב מקרה אחר, שבו הסיפור של המעבר עלה לי מעל 200 שקלים כך שאני מבין את החשש. תודה על הדוגמא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כ 95% (או 99%) מ"ההחלטות" הן לא מודעות. זה רציונאלי או לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדם מרשה לעצמו לעשות החלטות לא מודעות כשהן לא חשובות. כשההחלטות יותר חשובות יש יותר החלטות רציונליות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי, הזמן המוקדש להחלטות מודעות הוא בערך לוגריתמי בחשיבותן (הכלכלית). אם יש לך נתונים אחרים אשמח לראות הפנייה אליהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדם לא(!) *מרשה* לעצמו לעשות החלטות לא מודעות. הן נעשות בעל כרחו, עכש"מ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
<החלטה רציונלית חשובה> שאיפה <החלטה רציונלית חשובה> נשיפה <החלטה רציונלית חשובה> שאיפה <החלטה רציונלית חשובה> נשיפה%^&##!@#& Yakov-logfile.txt
Fatal Error 65002: mental resources overload Try to remove rational/conscious decisions from stack |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שבדיון הזה משתתפים 10 אנשים שהחליטו להשתתף בדיון. מתוך העשרה אני מכיר את המקרה שלי הכי טוב אז ניקח אותו: מחר כמעט היום אני אשכים ב0500 לצורך נסיעה בת שלוש וחצי שעות לפגישה קריטית עם לקוחות חשובים לי ומאוד עוינים. הכלים של ארוחת הערב מחכים שאתקע אותם למדיח. עדיין לא התרחצתי (ואני רוצה), יש לי ספר מעולה שנכתב על ידי איש חכם מאוד - חברת השפע ע"י ג'ון ק. גלברייט. אבל אני יושב ע"י המחשב וגולש באייל הקורא, סוף מעשה בהחלטה לא רציונלית. ואתם מה יש לכם לומר האם השתתפותכם כאן רציונלית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מפספס משהו - ההם מהרציונליות הגדירו ''רציונלי'' בתור ''מה שבא לנו''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס סליחה לא הבנתי אותם חשבתי רציו לא אמוציו | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי שרציונלית. רק המחשבה שתתענה בקריאת האוויל המשריש הזה גלברייט כבר שולחת גלים של תענוג בגוונו, וכל העניין הופך משתלם להפליא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה גלברייט הוא אויל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"למה גלברייט הוא אויל?" מ.ש.ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה צריכה להיות: מדוע מישהו, חושב שגלברייט הוא אויל. התשובה נמצאת בספר שהזכרתי. גלברייט סוקר תופעה אותה הוא מכנה "החוכמה המקובלת", כלומר הדעה הרווחת או האופנה הנוכחית בתחום הדעות. הוא מסביר כי לכל אופנה כזאת יש טווח חיים מרגע שמישהו ממציא/מוצא אותה דרך התבססותה במדיום (במקרה שלנו כלכלה).1. המצאה והתבססות - בשלבים אלו האופנה סובלת התקפות מתודיות מצד המערערים עליה, היא מסתגרת ומתחזקת בתוך קהל תומכיה. 2. התקבלות - האופנה מחלחלת החוצה מהמעגל הקרוב והופכת אופנה שלטת. 3. שלב המפנה (אצלנו זה נקרה סיטואציה מהפכנית) - הטועונים נגד האופנה השלטת מדיחים אותה לטובת אופנה חדשה והסיפור מתחיל מהתחלה. מילטון פרידמן החזיר לכלכלה אופנה מסוימת, היא פרצה לתודעה בשנות החמישים, התבססה בשנות השישים והפכה אופנה שלטת בשנות השיבעים. בשנים שחלפו מאז התברר כי התאוריות עליהן היא מבוססת רעועות משהו וזה מביא אותנו להווה. למרות השלוחות הדומיננטיות שהפרידמניזם שלח אל מעמקי האורגניזם האנושי העולמי. ברור היום לכל מי שאינו מנסה לבנות מודלים על כלכלה ע"י ביטול 99.9% מהמשתנים (מודלים שאפשר לראות באייל וגם אצל השטרסלרים) שימיו של הפרידמניזם ספורים. מצב כזה אפשר לראות גם בקרב חסידים של רבנים שכבר מתו - כאשר הביטחון העצמי יורד, עולה חריפות הביטוי. ומכאן למשפט הראשון שלי. לסיכום תקרא בעצמך ותהנה ספר נפלא, של אדם חכם וכלכלן מופלא (אם כי לא סוציאליסט כמוני). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כאשר הביטחון העצמי יורד, עולה חריפות הביטוי." "ספר נפלא, של אדם חכם וכלכלן מופלא" כאשר הביטחון העצמי יורד, עולה כמות הסופרלטיבים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל אחד והמקרה שלו אצלי היא עולה עם רמת השמחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"השאלה צריכה להיות: מדוע מישהו, חושב שגלברייט הוא אויל" כי אותו מישהו סבל ארוכות תחת עול הקשקשן הפוסט-מוחני הזה כאשר קרא אותו בזמנו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע שאתה אופטימי ואוהב אדם ורק בשעת כעס יוצאים תחת מקלדתך עלבונות כמו אלו ולמרות זאת נפגעתי. אני חושב שכאן הפורום הנכון, אין לי ספק שאם תשתף אותנו בכעסך תקבל אמפטיה ותמיכה, אנא ממך גלה לנו מה הבעיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תומס פרנק סוקר במוסף הספרים של הני"ט את הביוגרפיה החדשה "ג'והן קנט גלברייט: חייו, פוליטיקה וכלכלה," אותה כתב ריצ'ארד פרקר. "המתח בין תאוריה למציאות," כותב פרנק "עובר כחוט השני בספר של פרקר." פרקר סקר בצורה מקיפה את המאבקים הכלכליים של המאה ה20, ומהספר עולה "שזו אמורה להיות שעתו של גלברייט... שמזכיר לנו שכל מה שנבחרינו עשו בלהט המשכר של הפרטת הביטוח הלאומי והילולת הסרת הפיקוח, לא היה אלא העלה באוב של אמנותיהם התפלות של אבותינו האורתודוקסים, והמירו את חברת השפע במודל מהמאה ה19 של חברה מבוססת-אמונה בה השפע נופל רק בחלקם של אלה הנמצאים בשכבה העליונה." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה רבה עשית לי את הערב. ביקורת מענינת, ספר חדש שאני צריך לקנות והכי מפתיע, הוא מצולם על האח התאום של האופנוע עליו אני רוכב יום יום לעבודה, BMW סדרה 6 מאמצע שנות השבעים. חוץ מזה אני ממליץ על הספר החדש שלו "הכלכלה של רמאות תמימה" ספר קצר ומבריק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק בן עמוס, השאלה אכן היתה צריכה להישאל בנוסח שהציע. ובהזדמנות זו הוא היה לי לפה גם בהמשך. ושאלה המתעוררת בעקבות תגובתך עלתה פה כבר, בין השאר בתגובה 238520. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אתה יודע שזה לא קורה? האם שינוי לא נבחרה על מצע ליברלי והגיעה למספר שיא של חברי כנסת? האם הצעות התקציב בעלות האופי הליברלי של שר האוצר לא עוברות בכנסת? האם אין סיכוי ששר אוצר זה ייבחר שנית לראשות הממשלה, כשעמדותיו הכלכליות ידועות? הבחירות בישראל, כמובן, הן אף פעם לא על המשנה הכלכלית, אלא בעיקר המדינית, ולכן ליברל שירוץ רק על המצע של אדם סמית בלי עמדה לגבי השטחים ייכשל. אבל עדיין נבחרים הרבה אנשים שידועים במצע הליברלי-כלכלי שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נניח שהמדינה מתירה למכור רק סוג אחד של נעליים מאיכות בינונית מינוס. על מנת להתיר מכירת סוג נוסף של נעליים, צריכים להתאחד מאה אלף אנשים סביב סוג נעליים ספציפי חדש ולהתחייב שבארבע השנים הבאות הם יקנו רק נעליים מהסוג החדש, בלי שהם יודעים בכלל מה האיכות של אותן נעליים חדשות. אין ספק שמצאת את כשל השוק האולטימטיבי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |