בתשובה לל.ב.פ., תל אביב, 19/02/05 1:55
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חושב שזה זילות המונח של "מהות קיומי כאדם". הרי המשורר (כנראה) התכוון לאנשים שאין, לא הייתה ולא תהיה להם מטרה לחיים פרט להורות, ומבלי ההורות אין, לא היה ולא יהיה טעם לחייהם. לא כאלו שזה עתה השתעבדו. מה שכן, אם כל 10 המצביעים חושבים כמוך, אני אנטוש את השאלות המעצבנות שלי ואאחל לכם בהצלחה בתקופה הקרובה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כן, הבנתי אותך מלכתחילה. בעיני, אנשים ''שאין, לא הייתה ולא תהיה להם מטרה לחיים פרט להורות, ומבלי ההורות אין, לא היה ולא יהיה טעם לחייהם'' הם אנשים עצובים בדיוק כמו אנשים שהמשפט הנ''ל תקף אודותם, בחילוף המושג ''הורות'' עם כל מושג אחר, הכל מ''מוזיקה'' וכלה ב''קוקאין''. אני שמחה מאד להיות אמא. אם מישהו ינסה לקחת ממני את בני, או לפגוע בו חלילה, אני אחוה כאב ששום פגיעה בי או בגופי לא יוכל להשתוות לו. ההעתקה הזו היא מה שהתכוונתי אליו (והעובדה שכרגע, ומן הסתם עוד לזמן מה, הוא באמת מהווה את כל עולמי.). הבעיה בהורות היא, שמרגע שחוית אותה, גורלם של גוזליך מהווה (אם הכל כשורה אצלך) אחוז עצום מפוטנציאל האושר שלך.יש לי חברה שאמרה שרגע הולדתו של בנה היה הרגע האחרון של אושר אמיתי בחייה. מאותה נקודה ואילך, הסבירה, יש משהו נורא שעלול להשתבש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אושר זה לא הדבר היחיד שאמיתי בחיים. אני עוד לא יודע זאת, אבל אני מאמין שצאצא מגדיל את מינעד הרגשות גם לרוחב וגם לגובה. כך שאולי אושר אמיתי אין, אבל יש סיפוק, התרגשות, גאווה עצומה - כמובן, בנוסף לחרדות, ייסורי מצפון וכעס. וממילא, אושר כתחושה הוא ממילא רגעי. בכל מקרה, אני מאמין שיחסי הורים-ילדים הם מספיק עמוקים ומורכבים כדי להתמצות ביותר מאושר שעשוי להשתבש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכימה לחלוטין. שלא לאמר, שגם מושג האושר עצמו מקבל מימדים אחרים לחלוטין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שחסרה שם קצת רגולציה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |