 |
|
 |
||
|
||||
 |
שרוב האנשים חושבים על התשובה "שיעבוד, אבל חייבים" ולא מסמנים אותה מטעמי פוליטיקלי קורקט. אני מוצאת את העובדה שאנשים יולדים/מולידים ילדים מטעמים אגואיסטיים מטרידה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ואני דווקא חושב שהתשובה "שיעבוד, אבל חייבים" היא תשובה פוליטיקלי קורקט, שלא מעזה להגיד שאולי לא מוטלת על האדם חובה מוסרית להוליד. אני מוצא את העובדה שאנשים חושבים שלידה מטעמים אגואיסטיים היא "מטרידה" מטרידה. מה רע בטעמים אגואיסטיים כל עוד גם הרך הנולד יוצא מורווח מהם? הרי אנחנו לא רוצים שהולדת ילדים תהיה תהליך שבו אחד הצדדים נפגע ואילו השני נהנה. מי שמוליד ילדים למרות שאינו מסוגל למצוא בכך שום סיפוק, למה שיוליד? (כן, אני עוד צעיר ולא יודע. תודה מראש על התגובות האישיות הפוטנציאליות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי למה מישהו יחשוב ש"חייבים". ישנו כמובן הלחץ החברתי להוליד, במיוחד בישראל; אבל אני מקווה מאוד שמי שיחסו לילדים הוא כזה תגובה 282339 או סתם לא מעוניין להתמסר לגידול של יצור אנושי חדש, לא ייכנע ללחץ החברתי הזה. אני מקווה גם שאותם אנשים שלא מעוניינים בילדים יביעו את התחושה הזו בגלוי, יילכו אחריו ולא יביאו לעולם תינוק לא רצוי רק מפני ש"חייבים". (כן, התגובה שלי לא ממש מתייחסת לשאלה שלך, אני יודעת. אז לפרוטוקול - קשה לי לחשוב על מישהו שהוליד ילד מטעמים אלטרואיסטיים, לבד מאותו זוג הורים שהוליד ילדה בריאה כדי שתשמש תורמת מח עצם לאחיה החולה. וגם זו דוגמה מאוד יוצאת דופן, שהתאפשרה רק בשנים האחרונות, בגלל יכולות טכנולוגיות חדשות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה מעניינת היא האם נשים מרובות ילדים ששייכות למגזר הדתי אכן מעוניינות בכל אותם ילדים בגלל אושרן, או שמא בגלל שזו "מצווה"? כמובן ששני אלו קשורים בקשר בל ינתק - מי שמקיימת את המצוות מובטח לה אושר גדול וחיים ברקיע השביעי, אז השאלה מתייחסת רק למתי המעט(ות?) שקיום מצווה לא מסב להן אושר אינסטנט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מורכב בהרבה. מהו אושרן? אמונה שלמה בכך שמשהו הוא הדבר הנכון לעשות, הוא גם סוג של אושר (גם בלי לדבר על שכר המובטח ברקיע השביעי). ובכלל, השאלה מהי משפחה 'גדולה' או 'קטנה' היא בכל מקום שאלה חברתית. בישראל משפחות של שלושה ילדים הן סטנדרטיות. בשבדיה הן מרובות ילדים. יש מי ששני ילדים נראה לו די והותר, ואני מכירה גם כאלה שנכנסו לטיפולים בשביל ילד רביעי וחמישי. מהו 'המינימום ההכרחי' שצריך לתת לכל ילד, ושאחרת לא אחראי ללדת? אוכל ותרופות? חוג פסנתר? השכלה גבוהה? חופשת סקי כל שנה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשים לא מחוייבות במצוות פרו ורבו. רק גברים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על אחת כמה וכמה, אם כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק שמתוך היכרות עם נשים דתיות, אני לא בטוחה כמה מהן מודעות לזה שהן לא חייבות בקיום המצווה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הן כן. בדיוק כמו הגברים. בן אחד ובת אחת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 117188 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הו לא. נשים *אינן* חייבות במצווה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלי להתחייב לגבי כולן, התחושה שלי היא שהרוב מעוניינות ''בכל אותם ילדים''. המחוייבות הדתית בהבאת ילדים לעולם היא ''עדינה'' יחסית. אשה שרוצה בכך יכולה לקבל היתרים למניעת הריון די בקלות. ממה שאני רואה מסביבי, הרוב הגדול של הנשים רוצות מאוד את הילדים, גם בגיל מבוגר יחסית. יש מהן שמוכנות למאמצים, ואפילו לטיפולים הורמונליים, כדי לקבל את הילד התשיעי והעשירי. באופן אישי, הייתי מאוד מאושרת מכל ילד שקיבלתי. אולי היה לי מזל שהקצב בו הם הגיעו התאים לי, והייתי כבר מאוששת מהלידה הקודמת. בלידות האחרונות, אני חייבת להודות שכבר ציפיתי להריון קצת בחוסר סבלנות. כאשר היה מרווח של כמעט שלוש שנים בין הלידה וההריון הבא, הייתי קצת בלחץ. יש הרבה הנאה בטיפול בתינוק דווקא (לא שמפסיקים לאהוב אותם אחר כך...), התלות המתוקה, האהבה חסרת התנאים, שמבוטאת בצורה כל כך ישירה, גופנית, ופשוטה, היא בכל זאת משהו שמתגעגעים אליו. גם תהליך הגדילה המהיר של התינוק מאוד יפה בעיני. לדעתי תהליך גידול הילדים הוא תהליך מאוד מהנה בבסיסו. כמו כל מערכת יחסים אנושית, הוא מאוד מורכב, ואפשר לקלקל אותו די בקלות. אבל אם מצליחים לתת לזה לצמוח נכון, זה ממש כיף. אפילו בשלבי טריקת הדלתות של גיל ההתבגרות, ועוד יותר בשלב בו הילדים הופכים להיות בני אדם בוגרים, והיחסים הופכים להיות על בסיס יותר שיויוני. יתכן שזה שגדלתי במשפחה גדולה, בה היו ילדים מטווח גילאים גדול, אפשר לי לקלוט באופן אינסטנקטיבי הרבה אינטראקציות של הורים-ילדים, ולא הייתי צריכה להמציא את הכל מחדש, כאשר הפכתי לאם בעצמי, ולכן החיים ההוריים שלי קלים יחסית. אני מקווה שאני מספקת את ה''בית ספר'' הזה גם לילדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, לדעתך הסיבה לריבוי הילדים במגזר הדתי לא נובע מקיום מצווה זו או אחרת, אלא הוא בעיקר תוצר של אינרציה (מי שגדל בבית מרובה ילדים יש סבירות גבוהה יותר שיקים כזה בעצמו)? (כמובן, עוד נימוק מתבקש הוא שבמגזר הדתי פחות נשים יוצאות לעבוד). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני שנים ביקרתי במחלקת יולדות שבה שכבו תשע נשים באותו חדר, וביניהן כמה נשים חרדיות. השיחה שהתנהלה שם הלכה בערך ככה: יולדת חילונית: איזה לידה זאת אצלך? יולדת חרדית: שמינית, ברוך השם. כמה יולדות חילוניות: וואו! שמינית?! החרדית: מה?... זה כלום... לשכנה אחת שלי יש אחת עשרה ילדים, ולעוד אחת, גרה קצת יותר רחוק, שלוש עשרה, היא התחילה יותר צעירה ממני... (המספרים כולם בלשון נקבה. היו גם יולדות חרדיות שסירבו לנקוב במספר ילדיהן המדוייק מפחד עין הרע) חילוניות במקהלה, כולל המבקרות: וואו וואו וואו! אבל זה נורא קשה! חרדית אחרת: מהההה, *זה* סיפור גדול? אצלי זה לידה תשע ברוך השם, אבל יש לי גיסה שיש לה חמש עשרה ילדים, התחילה צעירה גם כן, שתהיה בריאה, ואני יודעת על אחת שיש לה שבע עשרה, אבל זה באמת לא כל כך רגיל אצלנו, שבע עשרה... וכך הלאה, בערך באותו נוסח, לאורך רוב הזמן שישבתי שם. מוטיב חוזר: "התחילה צעירה, שתהיה בריאה". מסקנה אישית שלי, או לפחות תחושה, מאותה שיחה: יש שם, אולי לא בחברה החרדית ככזאת, אבל לפחות בין הנשים לבין עצמן, איזשהו עניין תחרותי, סמוי או גלוי, למי יהיו הכי הרבה ילדים, מי הולדנית שתהיה לאגדה עוד בחייה - ומי התחילה הכי צעירה. זה בטח לא השיקול היחיד, אבל זה שיקול, בין אם מודע או לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדוייק. ביהדות יש התייחסות חיובית מאוד להולדת וגידול ילדים. הולדת ילד היא דבר טוב שקורה לך, מתנה שאתה מקבל. אמנם המצווה פרופר היא יחסית מצומצמת (בן ובת), אבל היחס הכללי הוא מאוד חיובי ומעודד. בכלל, אני חושבת שלאנשים מאמינים גם לא יהודים יש יותר ילדים (יש לי קצת פילוסופיות על זה, אבל אחוס עליך). האינרציה היא המקרה הספציפי שלי. אני חושבת שמי שגדל בבית מרובה ילדים, יהיה לו קל יותר לגדל כזה בית בעצמו. אבל יש לי הרבה חברות ומכרות שיש להן משפחה גדולה, שגדלו בבית עם שלושה ארבעה ילדים. כך שזה לא מחייב. לגבי יציאה לעבודה, דווקא לא נראה לי. במגזר הדתי, וגם החרדי חלק גדול מהנשים יוצאות לעבודה. אמנם רבות עובדות בהוראה, זה נוח יותר עם ילדים קטנים, אבל היום הדברים משתנים ויש מגוון של עבודות בהן הנשים הדתיות /חרדיות עובדות. מהיכרותי את המצב אצלי והסביבה שלי לעומת המצב אצל חברי לעבודה החילוניים, הרושם שלי הוא בחברה הדתית יש יותר אפשרויות להסתדר עם הילדים והעבודה, מאשר במגזר החילוני. אפילו מצד המשפחות היותר גדולות, המאפשרות מגוון אפשרויות של לקחת את הילדים מהגן, לשמור עליהם כשהם חולים, עזרה בזמנים לחוצים ועוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי, יהודים דתיים בארצות ניכר לא מתקרבים אפילו למספר הילדים של המשפחות הדתיות בישראל, כך שהאמירה שלך לגבי ''אנשים מאמינים'' לא ממש מתאימה למציאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם הפילוסופיות בקשר לזה שלגויים מאמינים יש יותר ילדים קשורות לרצון שלהם להפוך את היהודים למיעוט לא משמעותי? (נדמה לי ששמעתי מאמינים דתיים מדברים על זה פעם) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכלל לא. זה קשור לכך שאנשים מאמינים מכל הדתות מרגישים שיש מטרה לחיים, ושהם חלק ממשהו רחב וגדול יותר מהם עצמם, לכן יש להם את המוטיבציה והעניין להביא עוד חיים לעולם, כהמשך לתחושה הזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או, לחלופין, באותה מידה של רלוונטיות, אפשר לטעון שדתיים מאמינים בכמות ולא-מאמינים מאמינים באיכות. (רוצה לומר: גם אנחנו חשים שיש מטרה לחיים שלנו, פשוט אנחנו לא חושבים שהמטרה היא חיצונית לנו, אלא נובעת מעצמנו) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה בדיוק ההבדל כאן בין המגזר הדתי והמגזר הלא דתי? כמות הילדים היא פונקציה חברתית - של אינרציה ושל נורמות סביבתיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מה שאני שואל, מה ההבדל. הרי בפועל ידוע לנו שקיים הבדל כזה (בין המגזר היהודי הדתי והמגזר היהודי החילוני). התשובה שלך לא מפרטת מספיק, כי אלו ה''נורמות סביבתיות'' שעליהן אני שואל מלכתחילה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שאתה מתנסח במושגי תכלית (קיום מצווה), בעוד שאינרציה חברתית היא מושג סיבתי. לא משנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממרום נסיוני כאם מזה חודש, אני רואה למה את מתכוונת. יש משהו ממכר עד ממסטל באהבה של תינוק רך, בתחושה שהוא מעביר לך שאת כל עולמו ומושלמת ככזו. כמו כן, אני רואה איך הנינוחות (לפחות כלפי חוץ) שבה אמא שלי גדלה אותנו (ואנחנו רק שניים) מקילה עלי מאד את הצד הנפשי באימהות. אי לכך, אני יכולה לראות איך מישהי שגדלה בבית מאושר ומרובה ילדים תצליח במשימה כזו יותר בקלות ממני, למשל, גם אם היו לי תכניות מעבר לגוזל הנוכחי ויום אחד אחותו הקטנה.. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד תראי, זה יהיה עוד יותר כיף כשהילד יתחיל להגיב יותר ואת תרגישי שזה לא בובה משוכללת, אלא בן אדם קטן עם רצונות משלו, ועם דרכים מתוחכמות ומתוקות להפליא להשיג אותם. התקופה הראשונה אצלי היא מן גילוי, אני מסתכלת המון על הילד, וכאילו מפנימה אותו. אחר כך זה כמו התאהבות, מן שמחה שמתפשטת בכל הגוף בכל פעם שאני נזכרת שיש לי אותו, שלא לדבר על הטיפול, ההנקה החיבוקים ושאר שמחות. אני מכירה נשים שעברו/עוברות עם הילדים שלהן את התהליך הזה כמוני. האהבה והשמחה שלהן מילדיהן מאוד גדולה, וגידול הילדים אצלן, על אף שיש קשיים ודאגות פה ושם, הוא תהליך שמח טוב. מה שאני לא מצליחה להבין זה למה הן לא רוצות יותר משניים? (אצל אחת זה הגיע לשלושה). למה? זו לא בעיה כלכלית, ולא שום בעיה ממשית אחרת. הם מסתדרים עם הילדים, הם טובים ומוצלחים, היחסים בין ההורים טובים. בקיצור, למה לוותר על הדבר הנפלא הזה שנמשך לכל החיים? זה מדהים אותי איך המוסכמות החברתיות עובדות כנגד התחושות הטבעיות והרציונליות. בקיצור, אל תצטמצמי רק בגוזל ואחותו...ובינתיים, תיהני ממנו בכל רגע אפשרי. זה הזמן שלך להיות אגואיסטית! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה רק שניים? כי זה נראה לי הגודל הטבעי של משפחה. בדיוק כמו שלך זה נראה פחות מדי, מה שבעיניך גודל הגיוני נראה לי מפחיד. והאלמנט הכלכלי כן קשור, וכמות הזמן הפנוי (אני כפעוטה ביליתי שעות נפלאות עם אמא - רק שתינו - שאחי כבר לא קיבל. הוא קיבל זמן עם אמא ואחות, שאני מניחה שהיה טוב באותה המידה, אבל זו עדיין חוויה מעצבת שלי שאני רוצה להעביר הלאה.), אבל בעיקר התפיסה של משפחה. לזוגי, אגב, שהוא בכור משלושה, שלושה נראה המספר ההגיוני. ולא סתם, אם מתחקרים אותו לעומק מגלים שהמודל שיש לו בראש הוא בדיוק מה שיש להורים שלי - שנים כשאתה עוד צעיר, ואחרי שהם גדלים בנימין אחד בשביל לשמור על רוח הנעורים (אחיו הקטן בן 16). בחברה החרדית הרעיון של אנשים שהם סבים אבל יש להם עוד ילדים בבית הוא רגיל מאד, אבל אנחנו לא מכירים אף משפחה ממכרינו שכך אצלם. ועכשיו תסלחי לי, יש גבול ליכולות ההקלדה שלי עם גוזל מחלים משפעת ביד אחת וחתול על הברכיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך שראיתי את העמוד הראשון של ה NYTBR, הראתי אותו לבעלי העניין שבמשפחה (כולל בני שהראה עניין בכותרת), ופרוצלינג חשבתי עליכן, בנות האייל. במאמר שכותרתו "מלכודת לאמא," ג'ודית שולביץ סוקרת בהרחבה את הספר של ג'ודית וורנר "שגעון מושלם." שולביץ כותבת שוורנר מקווה שהביקורת אותה היא מותחת בספרה על אמהות בסגנון אמריקאי, תגרום לנשות המעמד העליון הלחוצות של המאה ה-21 את מה שבטי פרידמן עשתה באמצעות ספרה "המסתורין הנשי" לנשים חסרות התעסוקה של המאה ה-20. לעיונכן: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש פה קצת סלט - עד כמה שהבנתי מהחלק הראשון, הספר מתייחס לשילוב ייחודי של מרכיבי אמהות שקיים בעיקר בארה"ב, ולכאן הוא מגיע רק טיפין-טיפין: שילוב של חצאי פרקטיקות מ"עיקרון הרצף" (שינה עם הילדים במיטה משפחתית), לחץ מטורף להישגיות (בייבי איינשטיין ודומיו) והצורך "להעסיק" ו"להפעיל" את הילדים כל הזמן בפעילויות יצירתיות מאולצות. שני הרעיונות האחרונים, אגב, סותרים את העיקרון הראשון. ובכל זאת כנראה שהשילוב הזה מתקיים בארה"ב, לפחות במעמדות מסוימים. שאלה נוספת היא: האם אמא שבוחרת להאט/לעצור את הקריירה ולהישאר בבית עם הילד מבצעת אקט של "הקרבה עצמית" כמו שמנסח המאמר, או שזו פשוט הבחירה שלה? הרי במילכוד של אמהות/קריירה תמיד יהיה צורך לבחור או להקריב *משהו* - אי אפשר לטעמי לשלב את שתיהן באופן מושלם, אלא רק בפשרות בלתי פוסקות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על תפקידה הייחודי של האם במשפחה. יש משפחות בהן האב עובד שלושה ימים בשבוע מהבית והאם גם, או האב חוזר מוקדם והאם לא, או סתם מעורבות שני ההורים באופן שווה. במשפחות חד-הוריות, אני מניחה, הפשרות אכן חייבות להיות של ההורה היחיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שאני לא בטוחה שהרך הנולד יוצא מורווח מהעניין - אבל כאן אנחנו נכנסים לשאלה פילוסופית.. :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נמלכתי בדעתי. אולי בכל זאת קצת הרחבה: זה מטריד, שהסיבה היחידה להביא יצור אנושי לעולם היא כי זה עושה לך טוב. יצור שלא בחר להוולד ואף אחד לא שאל לדעתו. כפי שאמרתי, אני לא מסכימה שהרך הנולד בהכרח "הרוויח" מהעניין כפי שהוריו הרויחו. ההורים הרויחו אושר עילאי, הגדלת מנעד הרגשות וכל שאר הדברים שנאמרו כאן. הילד מרוויח... חיים. האם אפשר להשוות את שני הדברים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הילד הרויח את האפשרות להיות הורה בעצמו, עם כל ההטבות הנלוות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על פי גישתך אין טעם כלל להוליד ילדים, כי אף פעם לא ניתן לשאול אותם. יתר על כן, אם אתה תוליד ילד לא כי זה עושה לך טוב ולא כי זה עושה לו טוב, בשביל מה תעשה זאת? זה הרי מטריד. לדעתי אפשרי להניח בצורה משביעת את הדעת פחות או יותר שברובם המוחץ של המקרים, ילד שנולד להורים נורמליים ייראה את עצמו כמורווח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי מישהו ממצביעי מפלגת "חס וחלילה" ינמק את הבחירה שלו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בחרתי "אפשר לחודש ניסיון?", אבל זה ו"חס וחלילה" זה אותו הדבר, מכיוון שהתשובה היא לא. אי אפשר לחודש ניסיון. ולהתחייב לזמן בלתי מוגבל על משהו שאתה לא יודע אם יתאים לך, זה דבר שאף אדם שפוי לא היה עושה. דבר שנהגתי לענות כשאנשים שאלו מה יש לי נגד הורות: נגיד היו מציעים לך משרה מצוינת ומעניינת, עם משכורת טובה, תנאים נוחים, שעות גמישות, ובכלל - עושה רושם נהדר. הקץ' היחיד הוא שאתה צריך להתחייב לעשרים שנה. או זה או כלום, אין נקודות יציאה באמצע. היית לוקח? אני לא. אני לא מתחייב לשום דבר למשך עשרים שנה. אף אדם לא נשאר אותו האדם במשך כל כך הרבה זמן. מה שנראה לי נח ונעים עכשיו, עלול להיות סיוט אז. ובהורות, אפילו התנאים לא נוחים, והמשכורת בכלל לא משהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי זמן, אין לי כסף ואין לי עניין להיות הורה. זה נראה לי, מה לעשות, עיסוק מטופש. אני מעדיף להשקיע את הכסף שלי בי ובזוגתי, ואת זמני הפנוי בדברים שמעניינים אותי. טיעונים של "הומאניות", בהיותם אידיוטיים להחריד, מעולם לא השפיעו עלי, "המשכיות" היא קשקוש, וגם לא חסר לי מה לאהוב, תודה ששאלתם. למעשה, אני לא מצליח להבין בשום פנים ואופן מה גורם לאנשים *לרצות* לעשות ילדים. ההשערה הנוכחית שלי היא שילוב של מעט תכנות בסיסי של הגזע והרבה חינוך מהבית. שום דבר שקשור בדרך כלשהי להגיון. ובקיצור: I blame the parents... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מודע לעובדה שיש אנשים שממש אוהבים ילדים ונהנים להיות בחברתם, כן? הרי את כל מה שאמרת לעיל אפשר לנסח מחדש כטיעון בעד חיי רווקות ופרישות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חייבים להוליד אותם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזוגיות אפשר לצאת בכול רגע ויעיד שיעור הגרושין העולה. ילד הוא הילד שלך לכול החיים לטוב ולרע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה ההבדל? (לא שאלה קטנונית, פשוט לא הצגת הבדלים ואני רוצה לדעת מה הם לדעתך) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחברה המודרנית נשואים אינם כבר עד שהמות יפריד ביננו כמו שהיה מקובל למשל בתקופת הנרי השמיני. לכן ההשואה של נישואים/זוגיות שמהם ניתן לצאת כיום די בקלות (אם הבעיות הידועות של עגונות וכו') להורות אינה תקיפה לדעתי. ילד הוא שלך לכול חייך/חייו אפילו אם אינך רוצה בו. מספר דוגמאות שעולות כרגע בזיכרוני הן האם שסרבה לתרום מח עצם לביתה וכול המדינה רעשה והרצון לאפשר לילדים שנולדו מתרומת זרע לברר מהו אביהם. מסתבר שמספיק שיש לאדם את הגנים שלך כדי שתחשב אחראי לו אפילו אם לא ראיתה אותו מעולם ואפילו לא ידעתה על קיומו. לכן להגיד שאת התיעון נגד התחיבות ארוכת טווח לילד אפשר להסב להתנגדות לנישואים לא תקף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים, אם כי אני תוהה - למה בעצם קיימת ה"אחריות" הזו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואיפה יושב אלוהים? תהייה יפה, אבל אתה ודאי יודע שהדרך להשיב על השאלה עוברת כמעט בכל הדיסציפלינות האפשריות, מביולוגיה דרך תורת המוסר ועד סוציולוגיה. אגב, התשובה לשאלת הסקר יכולה גם להשתנות. אני הצבעתי לתשובה שתיים, אבל עכשיו נכנסתי לחפש את אופציית "לזרוק אותו מהחלון!". _____________ ברקת, טרוטת עיניים, אחרי לילה קשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קחי, עלי: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בינתיים הספקתי לישון צהריים, ולכן אני מזו-ע-ז-עת מסרט נאלח זה ומהמוחות הקודחים שהגו אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, רק ש-NY לא טען נגד התחייבות ארוכת טווח לילד (זה היה רדפיש), אלא שאת הכסף שלו הוא מעדיף להוציא עליו ועל זוגתו, ושהוא בכלל לא מבין למה שמישהו ירצה לעשות ילדים - <תגובה 28244>. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המממ - תגובה 28244 . טל! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה משמעות הקישור התמוה ? טולו הוא השם המעשי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי אוי אוי. הקישור היה צריך להיות תגובה 282443 . והקריאה "טל" הופנתה למתכנת האתר, ולא לך. סליחה על אי הבהירות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפעמים גם אני לא מבין למה שמישהו ירצה ילדים. ועדין מקשר זוגי אפשר לצאת די מהר אם ההעדפות האשיות שלך משתנות וכך תוכל לבזבז את הזמן שלך והכסף שלך על עצמך בלבד (שלא לדבר על כך שבקשר זוגי יש דברים שאין בקשר אם ילדים). לעומת זאת הילדים שלך ישתו את זמנך וכספך עד האונברסיטה ועד בכלל. אם כבר מעלים תהיות אני תוהה מה התפלגות הזכר/נקבה בתשובות הקיצון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סלח לי - אני *הצטרפתי* לטיעוניו של רדפיש *והוספתי* עליהם את אלה שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש לגבי 'פרישות', אבל רווקות בהחלט. נשאלת השאלה האם האנשים שאוהבים ילדים ונהנים להיות בחברתם, היו שורדים את החוויה המפוקפקת הזאת במשך 24 שעות, שלא לדבר על 18 שנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנסיון מלמד שאפילו אלו שלא ממש מחבבים ילדים שורדים את החוויה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההורים שורדים, אבל הילד יוצא בשן ועין. אבל אין דבר, העיקר שההורים מלאו את חובתם למוסכמות החברה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההורים יוצאים בשן ועין, אבל אין דבר, העיקר שהם תרמו עוד חייל לחברה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגיקים יוצאים בשן ועין, אבל לא נורא, העיקר שהם תרמו עוד אייל לחברה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי תרצה לעשות ילדים עם גיק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי, אחת שנמאס לה מהמכות של הערס (והוא עוד לא רצח אותה). אה, נזכרתי, זה שקול לסיכוי שציבור נדפקי ביבי לא יצביע בעדו בבחירות הבאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכל סיר יש מכסה. גם לגיקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למכירה: גיק מטפלון. כחדש. _______ (לא בשבת) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
'שורדים' היא מטאפורה כמובן. 'עוברים את החוויה כאשר הם ממשיכים להאמין שילדים הם כיף ואף מצפים לזה בעתיד' אולי מתאים יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא "חס וחלילה" מהסוג שאני אומרת על קימל (איחסה!), אלא "לא" פשוט, "לא" שאינו ציני או מתחכם, כמו, נניח "לא, זה אינו פן חשוב בחיי". התשובות בסקר, כצפוי, מוטות במובהק פרו-הִתרבות (באנגלית זה נשמע טוב יותר), ועם כל זאת שהסקרים כאן מוצגים לשעשוע הציבור, אני מוצאת שבכל אופן הדרך בה נוסחו התשובות מייצגת את הגישה הנפוצה בחברה הישראלית. ואני לא נציגת המפלגה :), אני מייצגת את עצמי, לא יותר, לא פחות. לא רוצה ילדים. אין לי הדחף לעשות אותם, זו התשובה הכי פשוטה. אני מכירה ילדות בנות עשרים שכבר חולמות להיות אמהות, אני מניחה שזו פונקציה סביבתית, אבל לדעתי גם גנטיקה משחקת כאן. (אם לדגדג את שולי הפסיכולוגיה בגרוש, אני מוצאת שאנשים שהיתה להם ילדות לא קלה נוטים להתפלג לשתי קיצונויות, או בדרך שמתרחקת מכל רצון לחוות זאת בעצמם, או בדרך השואפת לשחזר ולתקן בכך שיהיו הורים נפלאים לילדיהם). זו בחירה שמעוררת הרבה מאוד תהיה (במינימום) ובוז/גועל/רחמים (במקסימום) בחברה הישראלית, שהיא פרו-התרבותית במובהק. כתבתי פעם משהו מפורט יותר על הסיבות, אבל בעיקר על הנימוקים שאפשר להביא כדי להסביר לאנשים שלא מצליחים להבין מה זאת אומרת "לא בא לי". לא יצירת מופת, אבל מעניין לקרוא את התגובות, אני חושבת. כאן: http://bananot.co.il/articles/316 |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |