|
||||
|
||||
זה לא מדיד מהסיבה הפשוטה שמה שאנחנו רואים זה גלקסיות שמתרחקות אחת מהשניה. האם נובע מכך שהמרחב מתפשט ביניהם או לחילופין, סתם הגלקסיות מתרחקות? לא ברור. אם לעומת זאת, היה אפשר להראות שני עצמים, שמחוברים בחוט מתחילים להתרחק ברגע שחותכים את החוט- זאת מדידה. |
|
||||
|
||||
זה מדיד בדיוק כמו הרבה דברים אחרים - באמצעים סטטיסטיים. סטטיסטיקת קצב ההתרחקות של גלקסיות תלויה במרחק באופן מאוד מסויים ומובהק. לטעמי אין צורת מדידה זו שונה מהותית ממדידה של עצם בודד, שגם הוא יישות סטטיסטית. מה שמסקרן אותי כרגע בנושא זה הוא כיצד משפיעה מתיחת המרחב על המסלולים הפלנטריים והתוך גלקטיים. האם היא באמת זניחה או שהם יציבים לה? ולסיום, המלצת היום, לפני שיפוג - הראפר החרדי מברוקלין: |
|
||||
|
||||
אבל מה מפתיע בכך שמי שמתרחק יותר מהר מאיתנו גם נמצא יותר רחוק מאיתנו? לא צריך מתיחת מרחב בשביל זה. |
|
||||
|
||||
כשהאבל גילה את זה, איינשטיין עוד חשב שהיקום סטטי. |
|
||||
|
||||
אכן, אם תתבונן בהילוך איטי בסרט שמראה פיצוץ (רימון יד, נניח), תוכל להסיק שהחלקים החיצוניים עפים מהר יותר ולכן בכל פריים גם נמצאים רחוק יותר. העניין הוא שמנקודת מבטם של הרסיסים, הפיזור אינו הומוגני ואיזוטרופי, שכן קיימת נקודה מועדפת - זו שבה היה הרימון לפני שהתפוצץ. יתרה מכך, עבור כל אחד מהרסיסים כיוון המעוף מגדיר כיוון מועדף. התצפיות האסטרונומיות מלמדות שבסקאלות הגדולות היקום נראה אחיד (בממוצע) בכל כיוון. האנלוגיה לבלון מספקת הסבר טוב לתופעה. אפשרות אחרת, היא להסיק ששביל החלב נמצאת במרכז היקום. רבים מעדיפים את ההשקפה האחרונה. מה איתך? |
|
||||
|
||||
אני לא יודע על שביל החלב באופן כללי, אבל במקום די רחוק, קרוב לשם, יש נקודה מבטיחה. |
|
||||
|
||||
מה יותר טבעי מלקרוא לנקודת מרכז המסה והגרביטציה הקוסמית נקודת G? זוהי הנקודה שהכל סובב סביבה, למרות שיש כאלה המפקפקים בקיומה. |
|
||||
|
||||
שוטה, לא תלמיד. שוב נפלתי בפח. |
|
||||
|
||||
טוב, למעשה יש גם את האפשרות שנקראת Milne Universe, אבל היא לא כל כך מסתדרת עם כל המסה שידוע לנו על קיומה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |