בתשובה להמסביר לצרכן, 09/02/05 19:40
 |
|
 |
||
|
||||
 |
קודם כל - בסדר, זה התאבדות קולקטיבית וזה לא. אני מודע לכך שזו העמדה שלך (לא נפלתי מהכסא), אבל רק רציתי להראות שהקשר בין זה לבין "חופשיזם" פשוט לא קיים (ואם אתה מסכים - מה טוב ומה נעים). אתה, הימין הכלכלי ורבים אחרים, חושבים שהם הם מכירים את הדרך המועדפת (והיעילה) בה צריכה להפעיל הממשלה את סמכותה (שמערבת כפייה עפ"י הגדרה), כדי לשפר את החברה. לגיטימי. אתה רוצה לגבות מיסים כדי לממן חכות (שלדעתך יפתרו את הבעיה ב"מהלך אחד"), אחר רוצה לממן דגים (אולי כי הוא חושב שהפתרון ב"מהלך אחד" לא יעבוד, אני לא יודע). הויכוח על התוצאות העתידיות של כל שיטה, לא משנה את העובדה שהכלים השלטוניים בהם אתה משתמש *ברצון וששון* לשם מימוש האידאלים שלך, זהים לחלוטין לכלים בהם משתמש הסוציאליסט, האזרח שמעוניין במדינת הלכה, המתנחל שרוצה לגאול את האדמה והשכיר שמפגין בעד העלאת שכר המינימום. נראה לי שגם פספסת נקודה עקרונית: עפ"י ההנחות שמסבירות מדוע רכוזיות זה רע, זה לא יכול להשתלם לך יותר אם תחלק חכות "פעם אחת". אתה לא תצליח לחלק ביעילות חכות "פעם אחת". אין שום סיבה שבעולם, שחלוקת החכות שלך לא תסבול מכל הכשלים התפקודיים הרגילים שיחסו פה, פעמים כה רבות, לתפקוד הממשלתי. בסופו של דבר, תמצא את עצמך עם מנגנון שמן, מושחת ולא יעיל של פקידים (שיחלק חכות על בסיס שרירותי ולא ענייני, שיטריד את האזרח עם בירוקרטיה מציקה ויקרה, שיקצה כספים לחכות הלא נכונות בגלל לחצים פוליטיים לא ענייניים, שיזרוק כספים על "מומחים ובעלי מקצוע" שימליצו על קניית חכות מהגיס של יושב הראש, שיקנה חכות כשרות במחיר כפול כדי לרצות את הדתיים בקואליציה, שיבטיח לעשות א' אבל יעשה ב' בסופו של דבר...). או שזה אפשרי לנהל מדיניות פוזיטיבית ויעילה ע"י רגולציה (התערבות ממשלתית) או שאי אפשר לנהל מדיניות פוזיטיבית יעילה ע"י רגולציה. **אם** אתה חושב שאי אפשר, אל תמכור לנו את התוכניות הגרנדיוזיות של אינדוקטרינציה של אוכלוסיות שלמות, כאילו אתה מציע לנו הצעה סבירה שממשלה שלומיאלית יכולה להוציא אותה אל הפועל ביעילות. במקרה זה מדובר בהצעה שהיא לא עקבית עם הנחות היסוד שלך (ועם המון טיעונים שעלו פה בכמה מאות/אלפי תגובות). **אם** אתה חושב שדווקא כן אפשר, אז זה יפה שיש לך מיקום במפה הכלכלית-פוליטית בישראל (ימין כלכלי) אבל אין מה לעשות - "חופשיזם" זה פשוט לא. זה אפילו לא כמעט חופשיזם או חופשיזם מתון (לא שזה אמור להפריע לך באיזו צורה). במקרה זה, יהיה עליך1 לוותר על סוג מאוד מסוים של טיעונים (שנשמעים הרבה יותר אמינים כשהם מגיעים מהאנשים שבאמת עומדים מאחוריהם - כמו אורי או בר-ביצוע). _________ 1 או ווסטסון או אחרים שאוהבים להשתמש ברטוריקה ליברטניות-חופשיסטית-אנטי-ריכוזית כנגד סמכויות שיש לממשלה, שבמקרה מפעילה מדיניות שלא מוצאת חן בעיניהם, אבל לא באמת נאמנים להנחות היסוד הללו, כשזה נח, כשהממשלה במקרה משתמשת בכוח הכפייה שלה כדי לקדם מדיניות חביבה עליהם או סתם כשהם מחזיקים את הגה השילטון. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושש שאתה הוא זה שמפספס את הנקודה באופן קבוע בדיכוטומיה המאולצת שאתה מציג, וזאת לאחר שהמסביר ואנוכי הצגנו באופן דומה את הסיבות ה*מעשיות* לחלוטין בבחירה שלנו בתהליך החכות. אנסה בצורה אחרת: המצב הנתון (מצב א'): מעורבות ממשלתית גבוהה במתן קצבאות. המטרה (מצב ב'): הקטנת/חיסול המעורבות הממשלתית. שתי האפשרויות שהצבת לפנינו למעבר מא' לב': 1. "פשוט" לבטל את המעורבות הממשלתית ע"י חקיקה האוסרת על הממשלה לעשות זאת, תוך חיתוך חד ונקי של הקצבאות ממקבליהן, ללא הכוונתם של האחרונים שבמשך דור או יותר נסמכו על שולחן הממשלה. 2. לעבור דרך מהלך *חד פעמי* של הכוונה (נתינת חכה) *במקביל* לביטול המערובות בקצבאות. מאחר ואין ויכוח שבסוף נגיע לב' - היעד הליברלי, כל מה שעלינו לעשות הוא לבחור מהי הדרך *המעשית* ביותר להגיע לשם, ממצב א' *הרגולטורי* ממילא. המסביר ואנוכי תמימי דעים בנושא זה, ומעדיפים אקט רגולטורי אחרון בדרך לדה-רוגלציה, כי הניסיון מראה שזו הצורה היעילה ביותר להעביר את המהלך שעדיין יסתיים בביטול המעורבות הממשלתית בתחום, ולא יצירת מנגנון מפלצתי אחר, מאחר ומדובר במהלך *חד פעמי*. אני מקווה שכל הכוכביות יעזרו לך להבין את ההבדלים הדקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד הבהרה שנראה לי שרצוי להוסיף: אני אכן לא סבור שנתינת החכה תהיה יעילה יותר מכל פעילות ממשלתית אחרת. יכול להיות (ואפילו סביר להניח) שחלק גדול מתקצוב זה ילך כרגיל למקורבים לצלחת שונים במקום לאוכלוסיית היעד, אבל עדיין חשוב לבצע אקט זה כדי להקטין את ההתנגדות של הצד האחר לתהליך המקביל של חיסול/הקטנת הקצבאות. מבחינתי זה כמו השקעה בקמפיין פרסומי מוצלח למען דה-רגולציה, עם אפקט חיובי נוסף של הכוונת חלק מאוכלוסיית היעד לעצמאות כלכלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כבר מתחיל להיות סוג מאוד מוזר של טיעון. תאור מהלך הביניים1, לא כמשהו שבאמת ישפיע על חייו של אי אלו, אלא כסוג של אופיום שירדים את המתנגדים בזמן החתירה ל"הסכם הקבע". אם מישהו מתנגד למימוש הדברים אליהם אתה חותר, מדוע אתה חושב שהוא יבלע את ה"קמפיין הפרסומי המוצלח" הזה? הוא יהיה עסוק מידי בקמפיין יותר מוצלח משלו שיצביע על כך שלמרות כל ההבטחות של המהלך שלך, מסתבר ש "חלק גדול מתקצוב זה ילך כרגיל למקורבים לצלחת שונים במקום לאוכלוסיית היעד". __________ 1 כמה זמן לוקח להכשיר קבוצות גדולות מהאוכלוסיה ל"עצמאות כלכלית"? כמה שנים צריך לבצע את ה"אקט", כדי שתהיה לו בכלל משמעות מן הצד האחד ויכולת להתמודד עם ביקורת מן הצד השני? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו מהלך חד פעמי - לא ביניים ולא נעליים. משהסתיים, יצאה הממשלה הרוצה להקטין עצמה ידי חובתה, ואינה צריכה להתמיד בו, כי מה שקרה *במקביל*, כאמור, הוא ביטול הקצבאות. מובן שהמתנגדים הראשיים יבינו שמטרת מהלך כעין זה הוא "ריכוך תדמיתי" של ביטול הקצבאות ותו לא, וינסו להראות מדוע אין בו די, ועליו להימשך לנצח, או בכלל שיש להחזיר את הקצבאות, ואולי אפילו לתת לאותה אוכלוסיה גם דגים, גם חכות וגם את הדלי. אני פשוט מתאר משהו שאנו עדים לו בצעדים כגון אלה בד"כ ובוודאי לאחרונה: המאבק הוא בסופו של דבר על דעת הקהל, והכשרת הלבבות (לא מעט גם של אנשים בתוך המנגנון הממשלתי). בחירה של שר אוצר במהלך בו מפסיקים ביום בהיר אחד לתת דגים, ייתקל בהתנגדות מערכתית עצומה, מצד כל אותם האנשים שאמונים על הרווחה, והם ינסו בכל כוחם להכשיל את המהלך. מהלך בו מופסקת חלוקת הדגים (גם בהדרגה בד"כ, ע"י הקשחת תנאים לקבלתם) ובמקביל נשלחים החבר'ה לקורס הסתגלות, מורידה את האנטגוניזם של מנגנוני הרווחה, מאחר והיא מראה על דאגה ממשלתית מהסוג שהם אוהבים (גם אם קצרת זמן). שורה תחתונה: בעולם בו לא קיימים שיקולים קואליציוניים, הסתדרות, ש"ס, עמיר פרץ, איגודי עובדים, מונופולים ממשלתיים, עמיר פרץ ועוד, מובן שממשלה ליברלית לא היתה נזקקת לצעד יחצ"ני כזה. בעולם שלנו היא בד"כ תאמץ אותו, כדי שהמהלך יעבור. זו הסיבה *היחידה* שבחרתי במהלך זה - פרגמטיזם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תן לי להעמיד בפניך מטרה יציבה וברורה כדי שתוכל לכוון את חיציך בנחת. המשחק הזה של התוויות שאתה מעמיד - "חופשיט", "ימין כלכלי" - ומהן אני צריך לבחור את זו המתאימה לי, לא נוח לי. אני מעדיף להגיד לך בדיוק מי אני ואחרכך להניח לך להדביק על זה תווית. הנה: 1. אני מתעניין בשאלות העקרוניות יותר מאשר בשאלות המעשיות (מהסוג של כמה אחוזי תוספת...). כמו שאמרתי, בערך מאה פעמים, לדעתי יש לקבוע עיקרון - מגדלור - ולבחון צעדים ומצבים לאורו. 2. אני לא מרגיש כל צורך שהעקרון שאני מעדיף יתאים בדיוק לזה של אורי, דבב"ב או ווטסון. אני לומד מהם אבל לא מחוייב לקבל את משנתם באופן מלא או חלקי. במקרה, אני חושב שהעקרון המנחה שלהם דומה (אם לא זהה) לשלי. 3. העקרון הכלכלי שבו אני דוגל הוא שעל המדינה לא להתערב בתהליכים הכלכליים *בכלל*. גם בגלל שזה יותר צודק וגם בגלל שבסופו של דבר זה מיטיב עם יותר אנשים. לפי דעתי, למדינה מותר להחזיק משאבים (כמו אדמות, תדרים, צבא, מים, נפט) ואפילו להשכיר (להחכיר) את הנכסים הללו למפעילים פרטיים תוך הטלת תנאים שהם בפרוש אינטרס כללי. (למשל דרישה שהעסק שלך ישמור על שקט בלילה - כשרובינו ישנים). 4. כמו שאמרתי כבר מאה פעמים, אני לא חושב שהעקרון הזה הוא הטוב המוחלט או גן העדן. אני רק אומר שהוא הכי פחות גרוע שיש. ממילא, נובע מזה שיש דברים שרצוי לשפר (רק אם אפשר בלי להזיק). אחד מהדברים הללו הוא שהעקרון "שלי" אכן מפחית את הסיכוי של בניהם של השכבות הנמוכות ושהחלטות של אבות (שעליהם אני מטיל את האחריות) משפיעות גם על ההזדמנויות של בנים. אז אני לא מתבייש לשאול ולחפש פתרון יותר טוב. זהו. עכשיו אתה יכול לירות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתה מתכוון ב"לא להתערב בתהליכים הכלכליים"? אם המדינה מחזיקה נכסים ועובדים, אז יש לה כסף. אם יש לה כסף, היא צריכה ללוות ויכולה להלוות. קביעת הריבית של בנק ישראל - זה תהליך כלכלי? בכיוון אחר, חלוקת קצבאות נכות ואבטחת הכנסה, זה תהליך כלכלי? מס הכנסה - מותר או אסור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא להתערב בתהליכים כלכליים זה להתנהג כמו ועד בית. ועד הבית גובה כסף ומשתמש בו והוא בעל (או נציגם של בעלי) נכסים כמו הגינה, המיקלט וחדר המדרגות. הוא לא קונה משכן אחד ומוכר לשני. הוא לא מלוה לשכנים או מעניק להם מלגות לפי צרכיהם. ועד הבית יכול להפקיד את כספי הבית בתוכנית חיסכון מניבה (באישור אסיפת הדירים) אבל לא יעלה על הדעת שועד הבית יקח את הכסף ויפתח חנות ויחליט לנהל אותה כמקור הכנסה לבנין. ייצור הכנסה איננו תפקידו של הועד. הוא צריך לגבות מיסים לכיסוי עלויות של שירותים משותפים. הממשלה לא צריכה ללהלות כסף אלא להפקיד אותו בבנק (אם יש לה עודף) והיא לא צריכה ללות כסף, אלא כשהיא בגרעון ממש כמו כל תאגיד או אדם פרטי. במשטר ליברלי אידאלי, הממשלה לא תעסוק בחלוקת קצבאות וגם לא בקביעת הריבית. מס הכנסה (או אחר) הוא מותר כשהוא מיועד להוצאות תיפעול: צבא, משטרה, כבישים, גנים ופרויקטים לאומיים לרווחת משלמי המיסים - ממש כמו ועד בית או הנהלת מועדון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר יריתי. בחרת להתכופף. לאיזה מהפירושים של "לתת להם חכות" אתה מתכוון, כשאתה אומר "לתת להם חכות"? כמובן, שאם אתה מעוניין לדבר רק ברמת האידאלים/מיגדלורים/סיסמאות, ראה עצמך פטור מלפרוט משפטים בסיגנון "לתת להם חכות" לכדי תאור של משהו ממשי במציאות. 1) תכנית הקמפיין *המוצלח* של ווטסון (ז"א, לא מדיניות של ממש, אלא מדיניות דמה לא אפקטיבית שמטרתה האמיתית היא הרגעת ההתנגדות, לפני ביטול סמכויות הממשל בעניין זה). 2) התכנית הליברלית הטהורה - הפסקת הקיצבאות ו... זהו. כל התכנית לא מכילה שום מרכיב של צעדים פוזיטיביים ע"י הממשלה - אנשים ילמדו את עצמם לדוג מחוסר ברירה. 3) תכנית חד פעמית אמיתית, למשך תקופת המעבר, שמתימרת להיות אפקטיבית ולהשפיע השפעה של ממש על הפרטים בחברה (השקעה בחינוך? הזרמת כספים לקורסים והשתלמויות? רעיון אחר?). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה, באמת חשבת, שוב, שאני אוותר על העונג להשיב לך? קודם כל, כן - אני מעוניין לדבר רק ברמת האידאלים/מיגדלורים/סיסמאות עד שמגיעם להסכמה ברמה הזו ורק אחרכך לרדת לרמת הפרטים המעשיים. אבל אני מוכן לעשות מה שאתה מבקש ולרדת, הפעם לרמה יותר מעשית. בשביל לדבר על צעדים מעשיים, צריך להתאים אותם לסביבה שבה המעשים מבוצעים. - אם אני יכול לסדר את המדינה בדיוק איך שאני רוצה -"ליברלית טהורה" אז אני בוחר באופציה 2. - אם אני צריך להציג תוכנית מעשית למעבר מהמצב היום למצב הרצוי, אז אני אשקול בחייוב גם את עצתו של ווטסון כדי לקבל את תמיכתו הקואליציונית של עמיר פרץ. - ואם אני צריך לשקול באופן מעשי האם עדיף לחלק קצבאות לאוכל או להשתלמות והסבה מקצועית, אז אני מעדיף לבטל את קצבאות ה"דגים" ולהחליפם בקצבאות לחכות. אפשר כמובן לרדת לרמה יותר מעשית ולשאול האם עדיף לחלק חכות באורך שני מטר מבמבוק או באורך שלושה מטר - מפלסטיק. לגבי זה עוד לא גיבשתי את דעתי. --- עכשיו יש לי בקשה אליך: האם תוכל להציג את משנתך קודם ברמה העקרונית ואחרכך גם בצעדים מעשיים? לי נראה שמאוד ברור למה אתה מתנגד (בערך כל מה שהוצע כאן) אבל לא ברור בכלל במה אתה תומך. אתה יכול להבהיר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. רואים שבנושאי הדיון החשובים אתה מעמיק ומפרט את דעתך, בעוד שבנושאים המישניים והאישיים אתה ממש חוסך במילים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |