בתשובה לבינוני, 09/02/05 11:05
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לך להזדיין=לך למכללה. אגב, לא אמרתי "קורע את התחת" עד כמה שאני רואה. אתה בטוח שהבנת למה אני מתכוון? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זאת אומרת שאתה הולך ומחלק מתנה בשוי של 30000 שקל בערך (ההבדל בין עלות תואר אקדמי במכללה לאוניברסיטה) שמניבה הכנסה נאה (כיוון שתואר אקדמי הוא אחת הדרכים היעילות ביותר להעלות את ההכנסה) מתקציב המדינה, לאנשים על בסיס ציון הפסיכומטרי. העובדה שאני יכול לסיים תואר במכללה מעידה על כך שהסיבסוד הזה הוא לא זריקת כסף (בניגוד נניח לסיבסוד לימודים לאנשים שלא יסימו את התואר), העובדה שהרוב המוחלט של הסטודנטים לא ממשיכים במחקר אלא מסימים תואר ראשון והולכים לעשות לביתם מעידה על כך שסבסוד הלימודים הוא ברוב המקרים הענקת הטבה לסטודנט ולא איזושהי פעולה למען הגדלת הידע העולמי. אז למה הגיוני למנוע ממני ללמוד רק בגלל שציון הפסיכומטרי שלי הוא 690 ולא 700 ולא הגיוני למנוע ממני ללמוד בגלל שלא הצלחתי להשיג 30000 שקלים? אם תיקח בחשבון את מענק השחרור ומענק על עבודה מועדפת, אפשר בשנתיים שאחרי השחרור להשיג סכום שמספיק להתחיל ללמוד ברווחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, מדובר כאן על חלוקת מתנות, כמו בכל מקרה של חלוקת כספי מיסים. גם ביטוח בריאות חינם הוא חלוקת מתנות, וגם מנגנון רווחה הוא חלוקת מתנות. אז השאלה היא למי אנחנו רוצים לחלק את המתנות ועל פי איזה קריטריונים. ברור שאם כבר החלטנו שאנחנו רוצים לחלק מתנות, הקריטריון של ציון הפסיכומטרי הוא זה שצריך לפעול על פיו. לכן השאלה היא רק אם אנחנו רוצים לחלק את המתנה הזו. בכל הנוגע לשאלה הזו, אין לי תשובה ברורה. (האם מי ש"עושה לביתו" מביא תועלת אך ורק לעצמו?) הרעיון, בכל מקרה, אינו "למנוע ממישהו ללמוד", אלא לאפשר לימודים נוחים לאנשים ספציפיים - "מתנה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושוב אני שואל, אם נוציא מהמשואה את העילויים 760 פסיכו שיהיו שופטים בעליון או יכתבו ספרי לימוד. יוסי ודוד, שניהם מסוגלים לסיים לימודי משפטים, שניהם יכולים להיות עורכי דין טובים. דוד סטטיסטית יכול קצת יותר (פסיכו 710 מול הפסיכו 690 של יוסי). למה לקחת בחשבון את העובדה שדוד יכול (סטטיסטית) לסיים את לימודיו עם ממוצע גבוה בנקודה וחצי מיוסי (מה שכנראה יגדיל את הכנסתו מהעיסוק בעריכת דין לפחות בתחילת דרכו) מצדיקה להעניק לו אוטומאטית שי של 30000 ש"ח על חשבון משלם המיסים? הרי אם יוסי הגיע מאופקים והוא מתעתד להמשיך חיות שם לאחר סיום לימודיו, הוא עשוי, למרות הרמה המעט פחות טובה של השירותים שהוא ייתן ללקוחותיו (סטטיסטית), לתרום תרומה משמעותית בהרבה לחברה בכך שהוא מהווה דוגמא לצעירים במקום לכך שניתן להתקדם בחיים, בכך שהוא יהפוך את השירותים המשפטיים מעט יותר נגישים לתושבי הדרום. ועומת זאת אם דוד מתעתד לרדת מהארץ מיד בסיום הסטאז' ולעבוד במשרד של דוד שלו בסאן דייגו הרי שההשקעה שלי כמשלם מיסים ירדה לטמיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק ושכנעת אותי. הקריטריון של ''צריך לשאול את מקבל המלגה מה הוא מתעתד לעשות ולהכריח אותו לעמוד בהבטחתו'' טוב בהרבה מהקריטריון של הפסיכומטרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא לגמרי מופרך. מלגת לימוד למי שמתחייב לעבוד לאחר מכן באזורי ספר לתקופה מסוימת היא רעיון טוב, שמיושם לפחות בכמה ארצות (למשל הרופא החמוד מ''חשיפה לצפון'', אם זכרוני העלוב משרת אותי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים (ההערה שלי לא הייתה סרקסטית לגמרי) - אבל אז שוב נצטרך להתחבט בין שני אנשים שמוכנים לחתום על אותו חוזה, ושוב נצטרך למצוא מנגנון הכרעה כלשהו, מה גם שאם יש מישהו שמוכן לחתום על חוזה דרקוני אבל הסיכוי שיסיים את לימודיו די נמוך, ומישהו אחר שמוכן לחתום על חוזה יותר נורמלי (עבורו) אבל כמעט בטוח שיסיים את לימודיו בהצלחה יתרה, אולי עדיף ללכת על השני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור. לא התכוונתי לכך שיש לי תשובה לשאלה הכללית על תנאי הקבלה לאוניברסיטאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו לא מדברים על אילו שהסיכויים שיסימו את התואר הם נמוכים ולא על אילו שהסיכויים שיצטיינו בלימודים הם גבוהים. אנחנו מדברים על 85% מהסטודנטים שבתחום הביניים כלומר יסימו את הלימודים בהצלחה סבירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אפשר לחסום צינור רק בנקודות מסוימות? אתה מתחיל מלקחת מאנשים התחייבות לתת שנים מחייהם עבור הלימודים, אח"כ זה ימשיך בלתת שנים מחייהם עבור דירה, אח"כ עבור הלימודים של ילדיהם. זה לא יגמר אף פעם. אתה הורס את הזרימה והופך לאוייב החירות. יופי גדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאתה לא מבין את הטענה שלי. שני אנשים יכולים להיות עורכי דין. לשניהם יש כישורים מספיקים להיות עורכי דין סבירים, הם לא צפויים להיות עילויים משפטיים ושניהם צפויים לסים בהצלחה את הלימודים (מדובר באבחנות סטטיסטיות שמבוססות על מבחן אינטלקט בלבד). אם היה מדובר במקצוע לא מבוקש כמו ספרות או גאוגרפיה לא הייתה בעיה, שניהם היו מתקבלים בקלות ולומדים. כיוון שמדובר במקצוע מבוקש שבו אין מספיק מקומות באוניברסיטה לכל המבקשים ללמוד נוצרה בעיה. אחד מהם לא יוכל ללמוד. ההחלטה לצ'פר אחד מהם ב 30000 שקל, תואר יותר שוה וכו' בגלל שתוחלת הציון שלו לפני תחילת הלימודים היא 87.5 ולא רק 86 (כשהקשר בין בין הפסיכו לממוצע והקשר בין שניהם לאיכות השירותים המשפטיים שהוא ייתן ללקוחותיו, והקשר בין שלושת הקריטריונים הללו למידת התרומה שתהיה לו לחברה הישראלית הוא קלוש עד דמיוני) היא שרירותית לא פחות מההחלטה לאפשר לימודים רק לאנשים שיכולים לארגן מאה אלף שקל עבור שכר לימוד והוצאות מחיה במהלך שלוש שנות הלימודים או אנשים שיכולים לארגן המלצה אישית מחבר של הרקטור. חלוקה שרירותית של משאב ציבורי מוגבל זה בעיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שאני אוכל להוסיף על מה שכבר כתבתי כאן, אז סלח לי אם אפסיק כאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיוון שהדבר העניני היחידי שהצלחתי למצוא בתגובות שלך הוא הטענה הבלתי מנומקת ש"הקריטריון של ציון הפסיכומטרי הוא זה שצריך לפעול על פיו" ב תגובה 280365 אני מאמין לך שאין לך מה להוסיף וסולח לך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי יש להגדיר עבור כל חוג את סף ה*מינימום* שהאוניברסיטה דורשת כדי שהתלמיד יהיה (לדעתה) מסוגל לסיים את הלימודים בהצלחה (min), וכן את הסף שמעליו יש לתלמיד סיכוי טוב להיות פרופסור-עילוי ולתרום למחקר (max). כעת יש לנהוג כך: כל מי שמעל max - מתקבל אוטומטית (ומקבל מלגה מלאה) כל מי שמתחת ל- min - נדחה אוטומטית. בין כל השאר מגרילים את המקומות הפנויים שנותרו אחרי קבלת ה"עילויים". אם רוצים, אפשר לשקלל לתוך ההגרלה גורמים שונים, כמו הגעה מהפריפריה, כוונות לעתיד, אישיות (עפ"י ראיון אישי), וגם הציון הפסיכומטרי עצמו, ולהגדיל או להקטין את סיכויי כל מועמד בהתאם. אפשר גם לקבוע שמי שעבר את המינימום אך נדחה בהגרלה יקבל בונוס מסוים בפעם הבאה שייגש לאותו מוסד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד ההגרלה, אני איתך בהנתן שלא מפריטים. ברגע שהכנסת ראיון אישי (קרי, פרוטקציה, רושם ושוחד), הרסת את כל הרעיון. בכל מקרה זה לא יעבור, כי האליטה לא תהיה מוכנה שילדיהם המוצלחים לא ילמדו באונברסיטה את מה שנפשם חפצה. לו אתה חבר כנסת, אתה תקח סיכון שהבן שלך לא יתקבל להנדסה? מה שטוב בשיטה הנוכחית, זה שכולם חושבים שהיא לא מפלה את הבן שלהם כי הוא גאון של אמא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יודע מה, אני מוכן לוותר על הראיון האישי. הכנסתי אותו רק בגלל שיש מקצועות שבהם יחסים בין-אישיים טובים הם חשובים מאוד להצלחה (פסיכולוגיה הועלתה קודם כדוגמא). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כך אכן נעשה, לפחות באוניברסיטת ת''א. (חוץ מעניין הבונוס) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מסביר למה התקבלתי למרות שעברתי את המינימום רק בנקודה אחת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) תוכלי להביא לינק? 2) איפה נקבע המינימום? איפשהו קרוב למקסימום או במקום האמיתי שלו - די נמוך? כלומר, האם המינימום בפיסיקה גבוה יותר מאשר במדעי המחשב, או לפחות שווה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המינימה והמקסימה: בחלק מהחוגים המינימום והמקסימום קרובים או זהים, בחלקם הם רחוקים למדי. לגבי העדפה מתקנת: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אבל זה לא מה שהצעתי. ברגע שהמינימום והמקסימום דומים/זהים, זו עדיין השיטה הישנה ולא השיטה שהצעתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בכל החוגים הם זהים, עניין של ביקוש והיצע. בהקשר של מדעים מדוייקים, ישנם גם עיוותים פוליטיים מסויימים שקשורים במערכת היחסים בין החוג למתמטיקה והחוג למדעי המחשב ושאר החוגים בפקולטה. אני לא יודעת אם זה עדיין קיים, אבל בזמני היו גם תכניות נוספות שפעלו באופן דומה - בעיקר זכורה לי התכנית למצטיינים שהיו בה מינימום ומקסימום והיה בה גם מסלול נוסף ("רב תחומי"?) בו ספי הקבלה לא היו מובהקים. בסופו של דבר, חוץ מהעובדה שאת ה"מלגות" בצורת סיבסוד שכר לימוד, משלמת בעיקר הממשלה, אני לא רואה איך הדברים היו שונים משמעותית במצב הבדיוני של שוקחופשי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרב-תחומי זו תכנית של אונ' ת"א שהסטודנטים שמתקבלים אליה בוחרים קורסים כאוות נפשם מתוך כל הפקולטות באוניברסיטה, תוך שהם כמעט חופשיים לחלוטין להתעלם מדרישות קדם, שיקולי צפיפות, והמרצים בקורס. הם עונים לרכז שלהם, שמההתרשמות שלי יכול לעקוף כמעט כל מנגנון בירוקרטי בקמפוס. אחרי שנתיים הסטודנט בוחר מסלול כרגיל. במהלך השנתיים הראשונות של התכנית הרכזים לוחצים על הסטודנט לגבי שני דברים: מספר שעות לשבוע, שצריך לעמוד על בערך 40, ופיזור על פני פקולטות ("זה נראה ממוקד מדי, תוסיף עוד פקולטה")1. חישוב פשוט מראה שהשנתיים האלו (בלי לספור סמסטר קיץ) מסתכמות פחות או יותר ב-160 שעות סמסטריאליות - פלוס מינוס תואר של ארבע שנים. לא חקרתי לעומק את תהליך הקבלה לתכנית אבל אם לשפוט לפי המעט שכן סופר לי2, החומר האנושי בה והאופי של התכנית אני לא אתפלא אם הסינון מאוד קפדני. מצד שני לא נראה לי שיהיה עודף ביקוש למזוכיזם הזה. כלומר באופן כללי קשה לקחת את התכנית בתור משהו רלוונטי לשאלות לגבי אפלייה על בסיס ציוני בגרות/פסיכומטרי. מקסימום אפלייה עפ"י מזוכיזם/חרשנות פתולוגית/בעיות נפשיות דומות. _______ 1 לסטודנט שאני דיברתי איתו עשו "נו נו נו" בגלל שהוא שילב "רק" רפואה ומדעי המחשב. 2 משהו בסגנון של "לך לספרייה, תבחר ספר מינימום כך-וכך עמוד, קרא אותו, ותחזור לכאן עוד שעתיים, נשאל אותך עליו שאלות". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, נתחיל מזה שדרישות הקדם לתכנית (מיון ראשוני) הן משהו כמו פסיכומטרי 750 וממוצע בגרות תואם (105 משוקלל). שנית, בחינת הקונקורס (עליה אתה מדבר) היא אתגר יותר רציני ממה שאתה מתאר אותו. ושלישית, יש גם ראיון איש. מעבר לכך, יש לא מעט "מזוכיסטים" כדברייך, שחשוב להם לקבל השכלה רחבה ולעסוק בנושאים בינתחומיים, ורק התכנית הזו מאפשרת להם לעשות זאת (חשוב לציין שהתכנית גם כוללת מלגת לימודים מלאה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התיימרתי לדעת את כל הפרטים לגבי התכנית ולכן לא ניסיתי לציין דברים שאינם ידועים לי. חשדתי שהסינון קפדני, אבל רשמתי רק את מה שאני יודע בוודאות. לא היה כאן שום ניסיון להמעיט מהקושי להתקבל לתכנית. האופי הבינתחומי של התכנית הבינתחומית הוא שולי בהשוואה לתובענות של התכנית ולגמישות שלה, כשבאים לעסוק בשאלת שיוויון הזדמנויות. לאוניברסיטה יש זכות מלאה להקים "יחידת עילית" כזאת ולהחיל עליה סינון קפדני ומלגה מלאה. אם היה מספיק ביקוש ללימודים בינתחומיים האוניברסיטה הייתה יכולה ליצור את "התכנית הבינתחומית לסטודנטים *נורמליים*", שבה *לא מתעלמים* מדרישות קדם ומספר המקומות, ולא מעניקים מלגה מלאה. כלומר סטודנט רגיל שלומד קצת מזה וקצת מזה. "מזוכיסטים" לא מתייחס להתעניינות במגוון רחב של תחומים, אלה למוכנות (והיכולת) ללמוד בקצב כפול מזה שלומד סטודנט ממוצע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אם היה מספיק ביקוש ללימודים בינתחומיים האוניברסיטה הייתה יכולה ליצור את "התכנית הבינתחומית לסטודנטים *נורמליים*", שבה *לא מתעלמים* מדרישות קדם ומספר המקומות, ולא מעניקים מלגה מלאה. כלומר סטודנט רגיל שלומד קצת מזה וקצת מזה." אבל יש תוכנית כזו (לפחות באוני' חיפה, אבל נדמה לי שלא רק) - BA כללי. מהמעט שאני מכיר, נדמה לי שרוב הלומדים בה הם לא כאלה שבאמת מתעניינים בהרבה תחומים, אלא כאלה שלא מתעניינים בשום תחום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, כמה אפשר להיות גם בין תחומי וגם מעמיק בלי ללמוד כמויות עצומות כמו מטורף? אני לומד במקביל מתמטיקה ומדעי המחשב, ורק עכשיו, בסמסטר הרביעי, אני מקבל את הרושם שאני מתחיל ללמוד את הדברים העמוקים באמת (אם כי היו הרבה דברים יפים עד עכשיו, בעיקר במתמטיקה). אם הייתי לומד עוד שלושה-ארבעה תחומים, כמה עמוק הייתי מגיע? אני חושב שמה שהיה קורה היה שהייתי חושב שאני יודע משהו על כמה וכמה תחומים, אבל בעצם לא הייתי יודע כמעט כלום על אף אחד מהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב ש''עומק'' הוא גודל רציף. בוודאי תוכל להמשיך את התשובה מכאן... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רוצה לדכא אותך, אבל אני למדתי במקביל מתמטיקה, פיזיקה ומדעי המחשב (וזה היה די מטורף), ורק בלימודי התואר השני הבנתי כמה הלימודים בתואר הראשון היו רדודים (לפחות בפיזיקה ואני לא רוצה לחשוב כמה הם היו רדודים במתמטיקה ובמדעי המחשב). בשביל העמקה יש תואר שני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רוצה לדכא אותך, אבל גם אני למדתי במקביל מתמטיקה, פיזיקה ומדעי המחשב (וזה היה די מטורף), ורק בלימודי התואר השני הבנתי כמה הלימודים בתואר הראשון היו רדודים (לפחות במתמטיקה ואני לא רוצה לחשוב כמה הם היו רדודים בפיזיקה ובמדעי המחשב). בשביל העמקה יש תואר שני ושלישי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו אני מדוכא פעמיים, ואני עדיין לא מבין איך זה עונה על השאלה שלי. אם מישהו לומד כמה מקצועות במקביל, כשהכמות הכוללת של החומר שהוא לומד אינה משתנה, האם אין זה מגביר עוד יותר את הרידוד של מה שהוא לומד? או שכל עוד אתה לומד תואר ראשון לא חשוב מה אתה לומד כי הכל רדוד, ומי שיודע רק אינפי ואלגברה לינארית רדוד בדיוק כמו מי שיודע את תורת המידה ותורת גלואה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה מהתאורים הבאים מתאים יותר למצבך? א. אני יודע את תורת המידה ותורת גלואה. ב. אני מכיר מושגי יסוד בתורת המידה ובתורת גלואה. אם בחרת ב-ב', זה אמור לענות במשהו על שאלתך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ענית לי. אם אתה מתעקש להתחכם, שנה את השורה האחרונה בהודעתי הקודמת ל:"מי שיודע רק מושגי יסוד באינפי ובאלגברה לינארית רדוד בדיוק כמו מי שיודע גם מושגי יסוד בתורת המידה ובתורת גלואה?" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שמכיר מושגי יסוד בלינארית+אינפי+מידה+גלואה אינו מעמיק בהרבה ממי שמכיר מושגי יסוד בלינארית+אינפי+קוונטים+אסמבלר או ממי שמכיר מושגי יסוד בלינארית+אינפי+אנטומיה+בודהיזם. איך עכשיו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה הייתה האם האיש מסוג א' אינו מעמיק יותר *במתמטיקה* מהאנשים מסוג ב' וג'. אני בטוח שבתואר השני והשלישי סוג ג' יהפוך לספץ בתורת המידה, אבל האם לא נובע מכך שאפשר לוותר לגמרי על התואר הראשון (אלא אם, כמובן, אתה רוצה להיות רב תחומי) וישר לרוץ לעשות תואר שני ושלישי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עוקב בתמהון-מה אחרי הפתיל הזה, ולא כל כך מבין מה אתה שואל. התחלת מ"אגב, כמה אפשר להיות גם בין תחומי וגם מעמיק בלי ללמוד כמויות עצומות כמו מטורף?", ואת התשובה אתה כמובן יודע בעצמך. לא צריך להרחיק לכת: בתוך המתמטיקה לבדה קשה עד מאוד להעמיק בהרבה תחומים בבת-אחת. בתואר הראשון כדאי להתאמץ ללמוד תחומים רבים (עד כמה שניתן לעומק, אבל "כמה שניתן" זה מעט מאוד). בתור השני כדאי להמשיך להתאמץ אבל זה כבר נהיה קשה. באונ' העברית לומדים בשנה א' של התואר השני קורסים הנקראים "מושגי יסוד ב..." (אנליזה, אלגברה, טופולוגיה-וגיאומטריה). שם הקורס איננו בדיחה - אלו באמת מושגי-יסוד, די מעט אנשים לומדים בהצלחה את כל השלושה, וממש מעט אנשים לוקחים קורסים מתקדמים בכל שלושת הענפים. בתואר השלישי כמובן שכבר מתמקדים בתחום צר למדי, ובו מנסים להעמיק מספיק כדי להיות מסוגלים לחדש משהו; זאת בהתאם לאימרה הנודעת An expert is someone who knows more and more about less and less until he knows everything about nothing אין, כמובן, שום אפשרות "לוותר לגמרי על התואר הראשון". ודאי שגם בקרב מתמטיקאים מקצועיים (ואני מניח שזה כך בכל תחום) יש כאלה עם ידע רחב מאוד וכאלה עם הבנה ממשית רק בתחום ממש צר. מקובל לומר שכיום (ובערך מאז 1900) לא ניתן להכיר את חזית הידע בכל ענפי המתמטיקה.עכשיו תראה מה עשית, גרמת לי לשבור שתיקה (אין צורך להיכנס לדיכאון, אני תיכף מתקפל חזרה). (ועוזי, רחמים. לא שכחתי.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולמה השתיקה (אם מותר לחטט)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתקשה להעמיק בהרבה תחומים בבת אחת (סוף חיטוט). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שניסיתי לרמוז בתגובה 286329, ואחרים כאן פרטו יותר, הוא שכנראה בכל מדרגה אקדמית המדרגות הקודמות נראות שטחיות להחריד. אבל אם כך, אולי מעניין לבדוק מתי *קצב* ההעמקה שלך גבוה יותר, מתי "נגזרת העומק" גדולה יותר. כבעל תואר ראשון (אבל די רחב) במדעי המחשב, מאוד ברור לי שקפיצת המדרגה הגדולה ביותר בעומק שלי היתה בסמסטר הראשון: המפגש המדהים עם בניית ידע מתמטי באמצעות הוכחות של ממש; ניתוח סיבוכיות לאלגוריתמים; מושגים כמו רציפות של פונקציות, אפסילון ודלתא, האלכסון של קנטור; ובמקרה שלי, התנסות ראשונה בחוויה המתסכלת והמספקת כאחד של למידת שפה זרה כאדם בוגר. מכאן ואילך, התמורה השולית פוחתת, באופן טבעי. (לפני הסמסטר הראשון, יכולתי לומר "תמורה שולית פוחתת"; בעקבותיו, אני יכול לומר גם "נגזרת העומק" ו"מקרה פרטי" (-: ) אם כך, אפשר להגן על ההחלטה לעשות תואר ראשון בין-תחומי לאו-דווקא-מעמיק: מי שעושה זאת מרוויח קפיצות מדרגה כאלו בהרבה תחומים. ייתכן שאם מישהו בא לאקדמיה רק כדי לרכוש ידע (ולא כדי לרכוש מקצוע, או קריירה אקדמית, או לתרום לידע האנושי), עליו לקחת ככל האפשר קורסים ראשונים בכל נושא שמעניין אותו, או שהוא חושב שאולי יש סיכוי שיעניין אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אודה לך אם תאות להפשיל קמעא את מעטה המסתורין, ולספר לנו קצת על אותה בחינת קונקורס אגדית ועל הקטע ההוא של בחירת וקריאת הספר. איך זה עובד באמת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי אני לא מכיר מספיק את בחינת הקונקורס, וזאת מכיוון שלא ניגשתי לתכנית, אני רק מכיר מישהו שהשתתף בה והוא סיפר לי על תנאי הקבלה. על הקונקורס אני לא יודע יותר מאשר כבר דווח פה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |