בתשובה לד''ר בר ביצוע, 06/02/05 10:41
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. העניים הממורמרים הם נושא השיחה שלנו (שהחל בדבריו של יונתן על "מתחים חברתיים"). ב. הלקיחה מן העשירים *והנתינה לעניים* מקטינה את המרמור בקרבם, לדעתי. אם אתה טוען שהעניים (משהפכו לעשירים על חשבון העשירים הישנים) ימשיכו להיות ממורמרים, אתה בעצם טוען שחלק מבני האדם תמיד יהיו ממורמרים. זה מתחבר גם לסעיף ד'. זוהי הנחה שאולי ניתן לקבל, אבל היא לא מועילה בדיון הזה, כי אם מישהו ממורמר תמיד, ממילא לא ניתן לשנות זאת, ולכן השאלה היא כיצד ניתן לטפל במרמרור של אלו שאינם ממורמרים תמיד אלא בגלל מצבם. האם אתה טוען שאין כאלו? ג. לא, ההפך: לטעמי הסוציאליזם הקיצוני נוקט גישה של "כולנו באותו החרא". כלומר, רע לך באופן אבסולוטי, אבל "לפחות" לכולם רע כמוך. אישוש (על ידי מקרה פרטי) לטיעונים הללו אפשר למצוא בכתבה הזכורה לרע ב"הארץ" על חוה רם (אני חושב שזהו שמה) שהתלוננה על "כמה אפשר לאכול עוף כל הזמן", ועל אורח החיים מנקר העין של העשירים, ועל "אל תדברו איתי על קום המדינה (כי אז כולם היו באותו החרא)". אם תרצה אחפש לינק. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שתמיד יהיה מרמור מסויים ואותו יש לנטרל מהדיון כי הוא לא בשליטתנו מבחינה כלכלית 1. השאלה היא איזה אחוז מהמרמור אפשר לנטרל על ידי העברה מהעשירים לעניים ואיזה אחוז מהמרמור נגרם על ידי חלוקה מחדש על ידי המדינה. 1 הטיפול בו הוא דרך הציווי לא תחמוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. השאלה היא האם הם רלוונטיים לעניין - כלומר, האם הם המקור של הרצון בחלוקה מחדש. אני סבור שלא. ב. "הלקיחה מן העשירים *והנתינה לעניים* מקטינה את המרמור בקרבם, לדעתי" אתה טועה, לדעתי. העניים לא הופכים לעשירים (או אפילו למעמד בינוני) על חשבון העשירים כך שהמרמור על עוניים לא יכול להעלם. לא רק שהם נשארים עניים, הם למעשה הופכים ליותר עניים. ג. אתה צודק שהרוב יהיו באותו חרא אבל בהגדרה, יהיו אלו שיהיו קצת פחות בחרא רק שבמקום לקרוא להם עשירים יקראו להם חברי מפלגה או מנהיגים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. בוודאי שלא. הרצון בחלוקה מחדש נובע ממושגים יפים כמו "צדק חברתי", "סולידריות" ו"חמלה". מה המילים הללו אומרות, אין לי מושג כי הקפיטליסטים גנבו לי את המוח והסוציאליסטים את הלב, ולכן אני נידון להסתכל על העניין באופן ציני כשמדברים איתי על "מתח חברתי" ומביאים את זה בתור דוגמא להכרח שבסוציאליזם הנאור. ב. זו כבר התיאוריה שלך, שאמנם יש לי נטייה להסכים איתה, לפיה קצבאות רק מנציחות את העוני. מצד שני, ודאי תסכים איתי שיש אנשים שבלי קצבאות היו יותר עניים, גם אם היו "הולכים לעבוד". ויותר מכך - אני נוטה לדבר כאן על המקרה הקיצוני, בו *כל* כספם של העשירים נלקח מהם ומחולק בין העניים עד שמגיעים ל"איזון" (סוציאליזם קיצוני, ויש היאמרו "אוטופיה"). ג. זה לא משהו שקצת שטיפת מוח על שמש העמים מנהיגנו והסבל שהוא סובל עבורנו לא תוכל לתקן. באוטופיה אמיתית, גם המנהיגים יהיו באותו החרא כמו כל העם. זכור שוב - אנחנו מדברים כאן על משהו קיצוני ולא מציאותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. זה בסדר, גם אחרי השתלת המוח העניינים לא נעשים יותר ברורים... ב. "ודאי תסכים איתי שיש אנשים שבלי קצבאות היו יותר עניים" - לא, לא אסכים איתך. בלי קשר לשאלה האם יכולים מקבלי הקצבאות לצאת לעבוד או לא זה עניין של הגיון פשוט להבין שאי אפשר להתעשר או אפילו להתברגן מהקצבאות. בטח לא בישראל וגם לא בשום מקום אחר (בו הקצבאות אולי יותר נדיבות). לכל היותר אתה יכול לחיות מהיד לפה. ג. קיצוני ומציאותי זה הפכים? ואם התכוונת לדמיוני/תיאורתי אזי בתיאוריה לכולם יש אוכל, בגדים והרבה ספרים ובכל זאת ישנם אלו שעוסקים בעניינים יותר נעלים. גם בתיאוריה יש מנקי רחובות ויש את הפקידים הגבוהים... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |