בתשובה לאורי פז, 03/02/05 21:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אורי הבהרת את עמדתך. ובאשר לפוליטיקה הישראלית: שיטת הבחירות של מדינת ישראל הן רוביות יחסיות כלומר על פי אחוז הקולות מציבור הבוחרים זה אחוז המושבים בכנסת. בראש הסיעה הגדולה ביותר מוטלת האחריות על ידי נשיא המדינה לבנות ממשלה ובדרך כלל הסיעה שלו אינה מספיקה לבנות את הממשלה. כך שהוא נאלץ לערוך הסכמים קואליציונים כדי להחזיק ממשלה. היות ובפוליטיקה הישראלית יש הזדמנות ליצור קבוצת אינטרסים אשר תפעל לטובת הבוחר (בסופו של דבר) לא כל כך מפליא שיש סיעות רבות. הרי אפשר לא רק לקדם קבוצה כזאת אלא אדרבא שתהא עם אגנדה פוליטית אידיאולוגית מוגדרת. המחנאות הלגיטימית הזו תתכן או משום ההזדמנות ליצור מפלגה בגלל השיטה או משום החברה עצמה. זו שאלה עד כמה הפוליטיקה מעמיקה את הפלגנות. בשיטה רובית אזורית היא בעלת כלל פשוט אחד: זה שיש לו יותר קולות מנצח זה קיים באנגליה ולכן אנו שומעים על שני מפלגות דומיננטיות וגדלות כמו הלייבור והשמרנים זאת אומרת למפלגות החדשות קשה להיכנס כי הבוחר מחפש את המעומד שלא רק מדבר אל ליבו אלא אף אם יש לו סיכוי להיבחר. היוצא מכל זה שבמצב העניינים הנוכחי טוב מאוד שלציבור החרדי יש שיטת בחירות רוביות יחסיות בישראל. הסיעות החרדיות נוהגות ככול סיעה אחרת שהמייחד אותן אילו ממש השמירה על האינטרס החרדי ובאופן כללי אני מקבל זאת. אבל אני מקבל את הביקורת של קובי אוז. וכן יש להבין ולחקור על רקע מה צמחה התקפה כזאת על הפוליטיקאים החרדים. אגב תודה רבה על התיקון בקשר למעמדו של ד"ר בינרבויים. אבל אני חושב שכן יש מצב שגדולתו של האדם יונקת מתפקידו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בדרך כלל גדולתו של אדם אינה יונקת מתפקידו ואף תפקידו של אדם אינו בא לו בזכות גדולתו. להפך - בין אם יש בו, באדם, גדלות, בין אם אין - את תפקידו הציבורי הוא משיג, עפי"ר, בזכות כישוריו ה*עסקניים* - עניין שהוא במידה רבה צידה ההפוך של הגדולה. בנושא זה אין כל הבדל בין חרדים לחילונים. יש לכך, כמובן, יוצאים מן הכלל - אלה המתגלים, בסופו של דבר, כמנהיגים בעלי שיעור קומה - אבל כמה כאלה יש? קומץ שבקומץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהירהור מחודש במה שאמרתי לא ניראה איך גדולתו של האדם יונקת מתפקידו חוץ מאשר גדולה של תואר או הכיבודים הנלווים לכך. בנוגע לדבריך באמת אנשים מגיעים לתפקידם עם קומבינות? אני נשמע תמים אבל אני רוצה שזה יהיה ברור לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין דבר כזה "רוביות יחסיות". בחירות רוביות (או "רובניות") הן ההפך מבחירות יחסיות. יתר על כן, בחירות אזוריות אינן ההפך של בחירות יחסיות. יכולות להיות בחירות אזוריות-יחסיות (שיהיו פחות יחסיות מבחירות ארציות-יחסיות, אבל בכל זאת), ויכולות להיות בחירות ארציות-רוביות (דוגמא: ראש הממשלה בשיטת הבחירה הישירה שהונהגה בישראל). וגם בשיטת בחירות רובית-אזורית יכולות להיות כמה מפלגות ברמה הארצית. בקנדה, למשל, היו עד לא מזמן 5 מפלגות בפרלמנט (לאחרונה התאחדו שתיים מהן, ואחת נוספת היא קטנה למדי). מה שחשוב במקרים כאלו הוא ריכוזים גיאוגרפיים - אם קבוצה מסויימת של מצביעים נהנית מריכוז גיאוגרפי גדול, הם יכולים להצליח לקדם מפלגה "שלישית" - למשל הלאומנים הצרפתים בקוויבק, שהכניסו את הבלוק הקוויבקיסטי לפרלמנט בכמויות מכובדות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון אין כזה דבר אני מתקן עכשיו: רוביות לעומת יחסיות. ולא כמו שאמרתי בטעות "רוביות יחסיות". במקרה של השיטה של הבחירה הישירה בישראל קרה דבר אחר גדלו כוחם של מפלגות קטנות ובניית קואליציה הייתה כרוכה במחיר יקר לסיעת הממשלה. את המקרה של קנדה אני מקבל. בדרך כלל נוצרות מפלגות קטנות לצידן של הגדולות הרגילות בשיטת הבחירות הרוביות אך הן אינן נהפכות להיות ממשלות פשוט לא בוחרים בהם מספיק אנשים. בוחרים תמיד את מי שיש לו סיכוי כלומר למי שיהיה את מספר הקולות הרב ביותר מנצח. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |