בתשובה להאייל האלמוני, 03/02/05 16:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ההבדל אינו בחוק אלא באכיפה. כל עובד אמור לא לעבוד ביום המנוחה המוגדר לפי דתו (ראה: http://www.hilan.co.il/Moked_Yeda_Lesachar/Laws/mskc... סעיף 7ב). עם זאת, יש להיטות-יתר באכיפת החוק כלפי יהודים וכמעט אין אכיפה כלפי אלו שאינם יהודים. סוג של גזענות כלפי יהודים, אני מניח. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם מוסה לא יכול לעבוד ביום שישי, ומשה לא יכול לעבוד ביום שבת, אז ימי העבודה שלהם לא שווים, וה''כלל'' הבסיסי לא נשמר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ימי העבודה אכן לא שווים. מספר ימי העבודה (אמור להיות, לפי החוק לפחות) שווה. עכשיו צריך להכנס להשלכות ההבדל בין בעל עסק לבין שכיר לפי סעיף זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מספר ימי העבודה שווים, וכך מוסכם על כולם (מלבד השוקחופשיסטים, אבל זה דיון אחר). הבעיה היא שבמקום לתת למעסיק ולמועסק לקבוע מהם ימי החופש של האחרון, המדינה קובעת את זה, וקובעת את זה באופן לא אחיד, ומסיבות שאינן רלונטיות. מה הבעיה? א. "הכלל הבסיסי" בתחרות עסקית מופר. ב. מאחר שמספר היהודים גדול יותר,וכמות הכסף שבידי היהודים גדולה יותר, והיהודים לא עובדים בשבת ולכן פנויים להוציא את כספם, נוצר מצב של עדיפות למי שיכול לעבוד בשבת, או הפליה למי שאינו יכול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שכוונתו של אורי למספר ימי העבודה השבועיים, ולא למיקום יום המנוחה. בכל מקרה האבסורד שבטיעון ה''שוויון'' נשמר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זו היתה כוונתו של אורי, לא הייתה לו בעיה לשנות את החוק כך שיהיה דומה למדינות הנאורות. ''אף עובד לא יעבוד יותר משישה ימים בשבוע '' (כאשר יום החופש יקבע בהסכמה על ידי המעסיק והמועסק). מאחר שברור לכל שאורי לא יסכים לחוק שכזה (על זה הרי הדיון, זה לא עוד דיון בין בר ביצוע וחבורתו לשכל הישר, נכון), אני חושב שאתה טועה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |