 |
כמובן ששמתי לב לכך שכיניתי את טומי לפיד אטום ואת חבריו מוקיונים. כי הם מראשי סותמי-הפיות ונאמני חוסר ההקשבה וחוסר התקשורת. הם אינם טובים מבחינת ההקשבה והכבוד מעובדיה יוסף (לחילונים), ברוך מרזל (לערבים) או השייח' יאסין (לציונים).
בקשר לרחוב החרדי. אני לא צריך למסור דין וחשבון אך אומר רק שביחס לחילונים אני מכיר היטב שכבה חרדית מסויימת המאופיינת בהשכלה גבוהה יחסית ופתיחות מסויימת (למשל בכל הנוגע לנשים) במסגרת ההלכה. הדברים אינם מייצגים את לב מאה שערים אך הם קרובים לדעת ראשי מפלגות כאגו''י ופאג''י. היחס לש''ס הוא בערך כזה של ''כוונותיהם רצויות ומעשיהם אינם רצויים''. כלומר רוב צמרת המפלגה מורכבת מעסקונה פוליטית זולה (בניזרי, גמליאל, דהאן) הם אינם תלמידי חכמים ואינם מקרבים לתורה. השדרה השניה דווקא (אשר אוחנה, עקיבא אטון) היא שכבה מוערכת יותר, אינטיליגנטית ומורכבת מאנשים ישרים.
הצמרת - דרעי מעורר רתיעה בגלל אופיו החתרני והאספירציות המשיחיות שלו (התקרבותו לפלגי ברסלב, השפה המיסטית). לאחר משפטו הוא כונה ''א-גנב'' (ביידיש זה נשמע יותר טוב). הנקודה אצל החרדים היא ש''היו חילונים שגנבו יותר ולא עשו להם כלום''.
הרב עובדיה מוחזק כגדול בתורה ללא ספק. הפחד העיקרי מפניו הוא השלטת שיטת ''הבית יוסף'', כלומר שחיטה ובדיקה לפי יוסף קארו, בעל השולחן ערוך ולא לפי השיטה האשכנזית של הבד''ץ. דבר העלול להחליש מוקד כוח חיוני. עם זאת, לאחר מות אשתו מרגלית ז''ל, איך לומר, התרופפו כמה ברגים במוחו (גם זה נשמע יותר טוב ביידיש, כנראה). זקנתו באופן חד משמעי מביישת את נעוריו. החתירה של דרעי תחתיו מעוררת סימפטיה אליו אבל בהתבטאויותיו הוא גורם, לדברי חרדים, נזק גדול. פוליטיקים חרדים אשכנזים לא יעזו להגיד זאת בפומבי אבל בשיחות פנימיות הדבר הוא בבחינת קונצנזוס.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש