 |
דומני שכותב המאמר כורך במכוון מין בשאינו מינו. תחילה הוא מלין על שגיאות ההגיה והכתיב בתקשורת. משם הוא מוסיף ומוחה על רדידות השפה השגורה בפי תושבי ישראל. לבסוף הוא יוצא נגד השימוש השוטף במילים כמו כוס וזין, הנרמזות בגוף המאמר כאילו נמנו על שמות ה-שי"ת, רחמנא ליצלן.
איני מוצא מקום לאגד את שלוש התופעות יחדיו. כחובב השפה העברית, אני מתחלחל מדי יום עבודה ביומו מהשפה השגורה בקרב חיילי צה"ל. בפורום חשאי ומסווג זה אוכל לחשוף מקרה מייצג: בהסברה השבועית על ט"ו בשבט נמנה 'צדיק כתמר יפתח' על הפתגמים הקשורים בחג.
בעוד העילגות והרדידות הפושים בקרב דוברי העברית ראויים לכל גנאי, איני מבין מה בצע לכותב המאמר במנעד הרבדים והמשלבים הלשוניים הקיימים בעברית. נתברכנו בשפה המוקירה את
"כי ראשי נמלא טל, קווצותיי רסיסי לילה",
יחד עם
"החזיקי את המעקה, תראי איתי איך הישבנים האדומים והגדולים נעלמים"
יחד עם השורה המצוטטת בכותרת.
דווקא קל לשער איך תישמע העברית ללא משלבי הלשון הנמוכים יותר בה. היא תישמע ארכאית ומגושמת, בדיוק כמו תרגום בן מאה לכתבי שייקספיר. אין סיבה לחסר מן העברית את רבדיה המתהווים בשוק ובשכונה, גם אם לא נהגו ע"י ניסים אלוני או שייקה אופיר. אם כבר, יש להוסיף עליה מונחים חדשים מתאימים לעולם המדע המתפתח. מונח עברי ל'אפידמיולוג', למשל (אולי 'מגיפן'?).
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש