|
אפתח בווידוי: אני סטודנט ללשון עברית שנה שלישית. יש בי אהבה גדולה לשפה, וצר לי שלהרבה אנשים בני גילי זה נראה מיותר ומשעמם.
נראה לי שלא הבנת את דברי הדוקטור. כשאמר את שאמר. הוא התכוון שהעברית חיה לחלוטין, יש בה את כל התופעות שמתגלות בשפות חיות. וההמון יוצר מונחים מתוך העברית, לפעמים זה איון ולפעמים זה חינני מאוד.
ואם בעניין הדקדוק אתה רוצה למחות, האקדמיה יכולה רק להמליץ. תיקוני הגייה - כבר אין להם מקום. מחנכיםף קריינים,פוליטיקאים והורים כבר לא מדדברים על פי הנורמות הדקדוקיות המחמירות. האם יש היגיון בכך שפתאום כל הקערה תתהפך על פיה?
ואם מדברים על דקדוק, של איזו תקופה? המקראית? החז"לית? ימיביניימית? מודרנית?
ואם נלך, על פי המחדשים, שהדקדוק מקראי הוא, נמצא שם מספר חריגים, הרי המקרא בעצמו נכתב לאורך כמה תקופות.
ואולי, בעצם, נלך לפי הספר, "ודייק", שאומץ בשמחה על ידי מחנכים, אע"פ שיש בו לא מעט אי דיוקים. רובינו לא מדקדקים גדולים כמו מדקדקי ימי הביניים או כמו מחדשי השפה, אז הדקדוק שאנו קובעים הוא נורמה חברתית ותו לא, לרוב יש בו יותר שקר למעמד החברתי מאשר לאמת ההיסטורית, כמו חיכיתי, כ"ף בצירה.
לעניין אוצר המילים, אני חושב שיש מקום לשיפור. אני סבור שאוצר מילים עוזר לכושר הביטוי, ועמו שציינתי בפורום אחר, אני מעדיף אדם ששולט בכל משלבי השפה ולא יבקש במסיבת טראנס: האוכל לקבל ארבעה קרטונים? לי ולרעייתי".
ובכלל אם רוצים לקבוע נורמותהן של אוצר המילים והן של הדקדוק, לא צריך לחכות לבגרויות בשביל זה. אוכל לומר שהידע הדקדוקי הראשון שלי המובדל משפת העם היה ששגוף ראשון עתיד נהגה בא' ולא בי'. עד היום אני מקפיד על כך ורבים מחבריי לפחות בכתיבה. מדוע? בשל גירסא דינקותא.
לכן, אני חושב שהדבר תלוי בעיקר במורים, בספרות הילדים, ובתכניות הילדים. בהופ, יש לציין, מקפידים מאוד על עברית נכונה. אולי כי אסף אשתר שם.
|
|