בתשובה לאלכסנדר מאן, 09/07/01 1:20
 |
|
 |
||
|
||||
 |
דן בן אמוץ כבר מזמן אינו עונה לשם תהילימזוגער. מותר לאדם לשנות את שמו, הלא כן? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אני מסכים בעוז עם ד"ר רבינוביץ (האם בכוונה אין גרש אחרי הצד"י?) – שמו של אדם כבודו. בהקשר הזה אציין שממש מרתיח אותי שעיתוני הארץ מרשים לעצמם לכנות את השר ליברמן (טיפוס מאוס, בעיני, אם תהיתם) "איווט ליברמן". ברישומי משרד הפנים כתוב "אביגדור ליברמן", וכך גם ברישומי הכנסת. דומה שהעיתונאים נהנים להתקלס בו באמצעות השם "איווט", המעלה מיד אסוציאציות נוסח "איווט האיום" – סיסמה שייצרה התקשורת עבורנו. ואם כבר שפכתי את מררתי בנושא, אוסיף שמדורה הקבוע של סילבי קשת במוסף השבת של "ידיעות אחרונות" עובר על עקרון כבוד השם שוב ושוב ושוב. היא מרבה להמציא כינויים אינפנטיליים לדמויות ציבוריות ("ביביהו" וכו'), ובכך מורידה מערך דברה הפובליציסטי (הראוי לעתים, בעיני). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא ''איווט'' הוא מין שם חיבה, לפי מה שהבנתי, וככזה אינו בעייתי יותר מהכינוי ''גנדי'' שמוצמד דרך קבע לרחבעם זאבי או הכינוי ''בייגה'' לאברהם בייגה שוחט (שאפילו הוסיף את הכינוי באופן רשמי לשמו לפני כמה שנים כדי שבפריימריס אף אחד לא ישאל מי זה אברהם שוחט). לעומת זאת, עו''ד יורם שפטל קובל בכל הזדמנות על כך שאת מרשהו האחרון, אחד צבי בן-ארי, מתעקשת התקשורת העוינת לכנות בשם ''גרגורי לרנר'', וזאת (כך שפטל) על מנת ליצור בציבור הרחב אנטגוניזם כנגד האיש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל בין גנדי לבין ליברמן הוא בגישתם. ליברמן בפירוש מעונין שיקראו לו בשמו -- אביגדור -- בעוד שרחבעם זאבי, כמו גם בייגה, ג'ומס, ושאר החבר'ה, מרוצים מכינוייהם ומתירים את השימוש בהם. אתה סבור שאיווט הוא שם חיבה, אבל אני מדמה למצוא בתקשורת איבה גלויה (ומוצדקת, לדעתי) כלפיו, שמוצאת חיזוק מרומז (ולא לגיטימי, זו טענתי) בשימוש בשם איווט בניגוד לרצונו. הדוגמה של צבי בן-ארי מאוד מעניינת. נשאלת השאלה האם כתב האישום וההליכים הפליליים נגדו כתובים על שם לרנר או בן-ארי. אם בשם לרנר מדובר, יש לתקשורת לגיטימציה להשתמש בשם זה. אם לאו, על התקשורת בפירוש להשתמש בשם בן-ארי, ואם יש חשש שהציבור לא יזהה את האדם, לגיטימי להוסיף ''(בעבר גרגורי לרנר)''. ברור שאף כתב לא יהין להוסיף הערת סוגריים כזו לאחר כל אזכור של השם, ולפיכך יראה שפטל ברכה בעמלו. אגב, אני שם סייגים לעקרון כבוד השם, כמובן. השטות הזו עם האמן-שהיה-ידוע-בשם-פרינס-עד-שהחליט-לעצבן-את-כולם חורגת מגבולות הסביר, כמובן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתניהו נהג לפנות לליברמן בשם ''איווט'', ואין לחשוד בו בעוינות לליברמן. על כן, נראה לי שאין בשימוש בכינוי ''איווט'' דבר שלילי. לא יותר מלקרוא לנתניהו ביבי... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגרש נעדר בכוונה. פירוט הסיבה ארוך, משעמם וחשיבותו אינה גדולה. אז נוותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
pleeeaaase! בשיא הרצינות: אני רוצה לדעת.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כבר מגוחך. אפשר להעביר את הנושא לתכתובת e-mail מבחינתי. מעולם לא גרם גרש כה קטן לכל כך הרבה צרות לאנשים רבים כל כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז רק תכתוב: איך אתה *אומר* את השם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אולי כבר בפנימיית בן שמן היו כמה שלא פירגנו לתהיליםזייגער שזה מקרוב עלה (שהפך לימים לסמל הצבריות) ברוח "הוא לא מפה. אינו צבר כמונו. תראו שביום מן הימים טבעו הגלותי עוד יחשף". ואכן, עם הפכו לקרויאני היו שנזכרו ברבים בשמו הישן.אכן, מסקרנת לכשעצמה הינה העובדה ששני גיבורי התרבות בה' הידיעה של הצבריות אורי זוהר ("מציצים מציצים, יפה הינני. לא תראו צבר כמוני")ודן בן אמוץ נמצא "לוקים" בסופו ב"אינטגריטי" של הצבריות. האם פשוט נמאס להם להיות מונומנטים ומנייריסטים של סממני תרבות שהם עצמם קידמו בעזוז וביצירתיות שופעת ומלאת חן? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |