 |
זה בסדר, הכתיבה בחרת בלוף גדול היא לשם הנוחות בלבד. אולי עדיף לכתוב באופן לא פרסונלי. אין לי מחלוקת עם מה שאמרת. כתבתי שיש אי בהירות גדולה בהצגת הדברים שמעקרת בעצם את יכולתנו לטעון טענות. הטענה היחידה שאנו יכולים לטעון היא נגד העמימות. לא חשבתי על עניין שיטת הבחירות אבל גם כאן נוצרה עמימות גדולה. מאז שעברנו לבחירה אישית וחזרנו חזרה כל הסממנים התערבבו. הבחירה האישית הייתה ריקה מתוכן, השאירה את ראש הממשלה במובהק לחסדי הכנסת המפלגתית ולא נתנה לו כלים להתמודד עם אי הסכמתה. החזרה לבחירה מפלגתית לא הצליחה עדיין להבריא את הריסוק שנוצר במערכת המפלגתית. הדגשת שיטת הבחירות לדעתי מסייעת להדגיש את הערפל בו אנו נמצאים. איננו יודעים על מה אנו מצביעים ועבור מי. כאשר אנו מרשים שיטה כל כך עמומה אין לנו זכות להתלונן על תוצאות קונקרטיות. עלינו לדרוש בהירות ולא עמימות ואז נוכל להצביע ולהתלונן. מצעי המפלגות גם אם הם בהירים כבר אינם מייצגים כלום. אני בספק אם יש רבים שקוראים אותם לפני הבחירות, אני בטוח שהרבה יותר אנשים הסתמכו על ההיסטוריה של מח''ל (בזמנים שהעמדות היו ידועות והוצגו בבהירות, כפי שהן נכתבו) ועל ''עמדותיו הידועות'' של רה''מ שהן מזמן עמומות ולא ברורות אם להסתמך על שלל הביטויים הנחשפים בפנינו באופן יומיומי בתקשורת. עובדה נוספת לעמימות הגדולה הזו היא התרעמותם של לא מעט אנשים על דבריו של דובי וייסגלס - שגורסים שההתנתקות מעזה היא ההתנתקות האחרונה. אפשר לטעון כמובן שאין אפשרות להציג עמדות בהירות כי אנו מצויים במו''מ עם גורם חיצוני ואין צורך לחשוף בפניו את הקלפים מראש. אם כך נובע שבחרת במו''מ שאתה יודע איפה הוא מתחיל, אתה יודע לאן אתה רוצה להגיע, אתה לא יודע איפה הוא ייגמר. והתנתקות היא אופציה אפשרית בתהליכי המו''מ האלה גם אם לא דמיינת אותה מראש. למו''מ הסכמת.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש