|
||||
|
||||
אין משמעות ל'הסבר של הסובייקטיביות'. הסובייקטיביות פשוט נוכחת כאן ועכשיו. רק היא מסבירה דברים. גם אין משמעות להגיד 'מנין לך שזו תודעה בכלל?' (או 'עין' בדוגמה של ויטגנשטיין). לא יכול להיות ספק בקיומה של תודעה כאן ועכשיו. |
|
||||
|
||||
נראה לי שברחנו לסמנטיקה. את הסובייקטיביות הזו אתה יכול לתאר כפן פסיכיזם או ככוח הבלתי תלוי היחיד שקיים, אני אקרא לזה יקום. זה כבר לא ישנה הרבה. כשלוק התעסק בשאלה הזו הוא גרס ראשית שהיא מנוסחת גרוע, השאלה היא האם האדם הוא חופשי. אין טעם בשאלה - האם הרצון/ תודעה הם חופשיים כי הם אינם סוכנים אלא אפיונים. החלק הראשון של תשובתו הוא שהאדם אינו חופשי מתודעה/רצון. לדעתי כשאתה מאציל את התודעה הזו לכל, או כדבר הראשוני (קיום), אכן אין לו משמעות. הוא הופך לחסר תבונה (באופן שאני תופס אותה). אותה התוצאה מתקבלת "כשהרצון אינו חופשי". |
|
||||
|
||||
זה ההיפך הגמור מדיון סמנטי. אתה מתעקש להתייחס לתודעה כאובייקט במקום לצאת מנקודת המוצא הכי פשוטה - להיות פשוט מודע לתודעת ההווה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |