 |
|
 |
||
|
||||
 |
עוד פנינה כי קשה לי להתאפק. בילדותי, גדלתי על ספרו של ביאליק, עם איורי גוטמן, כשהלהיט הגדול הוא "הילד ביער" ("ומשה הנער, תעה-תעה ביער!!!") עם רשימת חיות הבר המאיימת עליו ביער, כולל ברדלסים, צבועים ושימפקים והתוספת המפוקפקת "כרכשת" עם הסיום הבלתי נשכח: "איומים ונוראים! מחרוזת ארוכה, על פי האלף בית, כמעט יצאה נפשו, ובמקום נפל ומת!!" (סימני הקריאה במקור – הייתי אז בן ארבע). גדלתי ובגרתי ואל הספר חזרתי וגיליתי שורה של פנינים כמו "מעשה ילדות" 1 ו"עפר" 2, ואת המעשייה המשעשעת "הגדי בבית המלמד" שנמצא כאן 3 וגם כאן (באדיבות הבן יהודאים - החבר'ה שם עושים לי תיאבון ליהודה הלוי שכמעט ונשיתיו. חרמן רציני, אבל מוכשר-אש הבחור): אָלֶף, בֵּית, גִּימֶל, דָּלֶת – מִי זֶה בָּא בְּסַף הַדֶּלֶת? הֵא, וָו, זַיִן, חֵית – גִּדְיִי? – מַה-לּוֹ פֹּה כָּעֵת? גִּדְיִי בָּא אֵלַי בְּטַעֲנָה: חוּס נָא, רַחֵם-נָא, הוֹשַׁע-נָא! כְּבָר גָּדַלְתִּי, בָּרוּךְ הַשֵּׁם, וְטֶרֶם אֵדַע צוּרַת מֵם, אוֹיָה לִי, כִּי יָתוֹם אָנִי, עוֹד מְעַט וְצִמְּחָה זְקָנִי. עוֹד מְעַט וְצִמְּחוּ קְרָנָי – וְעַתָּה אֵיכָה אֶשָּׂא פָּנַי? עַל-כֵּן בָּאתִי: רַחֵם, חֹן, קוּם לַמְּדֵנִי שְׂפַת הַצֹּאן. הָמָה לִבִּי לוֹ וָאֶקַּח אֶת-הַגְּדִי לְלַמְּדוֹ לֶקַח. טֵית, יוּד, כָּף, לָמֶד, הָבָה אֶהְיֶה לְךָ לִמְלַמֵּד. גְּשָׁה אֵלַי וּשְׁבָה עַל בִּרְכִּי, וְשָׁנִיתִי לְךָ אֶת פִּרְקִי. מֵם וְסֶגֹל – כְּלוֹמַר: מֶה. שֵׁב וְהִתְבּוֹנֵן, רְאֵה מַה-זֶּה: מֵם סְגוּלָה, מֵם סְגוּלָה – זוֹהִי כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּה. קְרָא, אַל תַּחֲשׂךְ, קְרָא בְּפֶה, שְׁנֵה וְשַׁלֵּשׁ: מֶה, מֶה, מֶה. מֶה בַּיּוֹם וּמֶה בַּלַיְלָה, מֶה לְמַטָּה, מֶה לְמַעְלָה. "מֶה" – בְּפַזֵּר וּבְשַׁלְשֶׁלֶת – לָמָּה תַּבִּיט אֶל הַדֶּלֶת?! עַתָּה שֵׁב וַחֲזֹר חֲלִילָה, אוֹת בְּאוֹת וּמִלָּה בְּמִלָּה. "מֶה-מֶה-מֶה" לְשׁוֹנְךָ תָּרֹן כָּל הַיּוֹם בְּפֶה וּבְגָרוֹן. כָּכָה לָמַד לוֹ הַגְּדִי צֵרוּף אוֹתִיּוֹת מִפִּי. לָמַד, רָם וַיְהִי לְתַיִש, קַרְנָיו בַּרְזֶל, מִצְחוֹ שַׁיִשׁ. וּבְהִתְהַלְּכוֹ בְּרֹאש עֲדָרִים מַרְאִים בְּאֶצְבַּע: עוֹקֵר הָרִים! זְקָנוֹ מְגֻדָּל, פִּרְקוֹ נָאֶה – וּבְתַלְמִידִי זֶה אֶתְגָּאֶה. תַּעֲמֹד זְכוּתִי לִי לְמָגֵן כִּי הֶעֱמַדְתִּי תַּלְמִיד הָגֵן. נֶפֶשׁ אִלְּמָה חָכְמַת-מֶה-לָהּ נִתַּן פֶּה לָהּ, אָמֵן סֶלָה. 2 http://www.benyehuda.org/bialik/bia_chds49.html אבל הוא לא הוקלד במלואו! לא לקרוא כדי לא לקלקל |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מצליחה בשום אופן להזכר ב"הילד ביער" כנראה משום שביאליק אף פעם לא היה חביב עלי במיוחד. מה שכן, המילה "כרכשת" שפירושה פי הטבעת (ובלעז asshole) מופיעה גם ב"גלגולו של מעיל" לקדיה מולודובסקי בתרגומו של אלתרמן בשלב בו מגיע המעיל לתחנה הסופית - אל פרץ שיום אחד חוזר הביתה "ערום ומעיל לא יש", בשלב הזה: "מביטים כולם בפחד, רועמים כולם ביחד: פרץ! תיש!סיח! כרכשתא! אי המעיל אשר לבשת?" (ובשלב הזה יש לי דז'ה וו שכבר כתבתי את זה באייל פעם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהכרכשת היא המעי הגס, דווקא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את צודקת וזה הפירוש על פי אבן שושן, ואני משוכנעת שכבר ניהלנו את הדיון הזה באייל. בכל מקרה, כשמכנים מישהו ''כרכשת'' או ''כרכשתא'' נשמע הגיוני יותר שמתכוונים לפי הטבעת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 79002 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 207933 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לי יש דז'ה חזק, אולי בגלל שקדיה נדונה כבר קודם. לא זוכר באיזה הקשר, אבל זוכר שחיפשתי (לשוא) את הגרסה היידית של השיר. ולגבי כרכשתא -- הרי ברור. שהרי ''והיתר - חור מול חור - תקבלו לפי התור''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו, תודעתבע"ח? החליף רשמית את שוקחופשי כמגה-דיון האיילי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Si fueris Romae, Romano vivito more
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא לא החליף, הוא היה שם לפניו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואורי, השתתף? (עוד לא הייתי כאן. הדיון ההוא שווה את הזמן?) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |