 |
התשובה היא שהשפה שבה אנו משתמשים פוגעת (בעצם מגבילה) אותנו בבואנו לתאר את המציאות כפי שהיא הולכת ומתגלה לפנינו יום יום ושעה שעה.
העידן השכלי נמצא על סף סיומו, השלב שבו לכל דבר שטענת היה צריך להיות מחובר מספר או משהו עליו אפשר להכות בפטיש, נגמר.
במקומו יבוא עכשיו עידן חדש שבוא נבין כי מלבד מה שאנחנו מרגישים (מה שמכונה בםי מספר אנשים "האשליה") אין למעשה כלום, והרגש שלנו הוא למעשה הדבר היחידי שבאמת קיים.
על-כן הטיעון לגבי רצון חופשי, בהחשיבנו את הנתון החדש (רצון חופשי קיים, ובלשון פשוטה הוא בדיוק מה שנדמה לכם שהוא, בדיוק ההרגשה הזו בתוכם שיש לכם, בדיוק זה שם) אנחנו מגלים לפתע שהרצון החופשי הוא הרבה יותר מקיים, אלא שהוא בעל קיום עצמאי בעולמנו, כעין יישות (אולי מה שקראו בטעות "אלוהים", או שלא בטעות).
הקטע המעגלי (שהוא למעשה אינו מעגלי כלל, וגם אם כן זה לא משנה את המסקנה) הוא שהרצון החופשי קיים, והוא חופשי מאיתנו, חופשי לחלוטין לעשות בכל דבר ככל העולה על רוחו, והוא קיים בהרגשתנו אם רק נהיה מעונינים להרגיש בו, אותו, ולחיות אותו.
לדעתי, בזה גם התכוונו (ואין סתירה בין חלקי המשפט, או שיש וזה ממש לא משנה לנכונותו, עד כמה שזה נשמע מצחיק) כאשר אמרו "הכל צפוי והרשות נתונה": אנחנו מצויים בתוך עולמו של רצון החופשי, בחופשיותו החליט כבודו יתברך שמו לחלק עצמו לחלקים ולהגביל עצמו (מאחר שהיה חופשי ללא גבול). הוא גם ברוב טובו, ברוך המקום וברוך שמו, הואיל ברצונו לברוא אותנו להעניק לנו (לחלקיו) גם אפשרות להכיר בו, משהו כמו לאפשר לעין להבין מה המוח רואה בראי כאשר העין מסתכלת על עצמה, ובסך הכל מגיע לה גם, לא?
הסתירות הן מעשה ידינו, כמו גם הרוע, שהוא עמדתנו (השלילית) לגבי הדברים, כאשר נבין עד כמה העולם שאנו מסוגלים לברוא עצום, כי יתברך שמו גם השפיע והאציל עלינו מטובו והעניק לנו תכונות דגולות שברשותו, לשימושנו אנו, וכשיגיע הזמן נלמד גם איך להביא לידי ביטוי בחיינו תכונות נעלות אלה שלנו, ולהשתמש בהן לתועלתנו ולתועלת עולמנו, רק אז נבין עד כמה רחם עלינו ועד כמה חנן אותנו במעלות נעלות, שרק אנחנו בעיוורוננו מסרבים לראות כל פעם מחדש. הרמוניה שכזו אינה נחלתו של תהו ובהו תהום השכחה, הרמוניה בסדר גודל כזה היא מעשה יוצר.
חוץ מזה, מעבר להכל, אני חושב שעצם העלאת השאלה ע"י המין האנושי היא התשובה וההוכחה לתשובה: כן. יש לנו רצון חופשי, אחרת לא היה שום עניין לאתגר בעולם הזה, ומאחר שאנחנו ילידי ותוצרי העולם הזה, ונברא בתוכנו הביטוי, קיימת לו מקבילה בעולם.
איי רסט מיי קייס.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש