 |
|
 |
||
|
||||
 |
שוטה פסימיסט, המאמר באמת מעורר מחשבות... בעיקר נוגות. כלומר הוא פוגע בחיישן שמשחרר כימיכלים שגורמים לליחה להצטבר בזוויות העיניים. אני גם חותם על הציטוט מניטשה שאומר שזה לא סביר שאנחנו נושאים את עצמינו כמו מינכאוזן שמשך את עצמו בשערותיו מן הבוץ. על זה אמרו כבר "תן לי נקודת אחיזה ואני אזיז את העולם". אז אחרי שקיבלנו את הדטרמיניזם שאומר, בערך, שאני ואתה שני רובוטים מתוכנתים עם מיקרו-קוד צרוב, אפשר להבין שאם תכנת ממצוע (ובטח "התכנת הראשי") יציץ בקוד הוא ידע מראש מה אנחנו עומדים לבחור. מנקודת האחיזה שלו, בטח שאין לנו "בחירה חופשית". הרי הכל כבר מתוכנת וצרוב. אבל כשאני מתקשר איתך, עמיתי הרובוט, באמצעות פרוטוקול התיקשורת שגם אותו ההוא תיכנת בנו, ואני שולח לך את רצף האותות "אני הולך להפעיל רצון חופשי" הקוד שלך יודע שאני נכנס עכשיו לצומת שלא ברור לך מראש איך אני אצא ממנה. אז הקוד שלך נכנס ל- waitstate (סנכרוניזציה)שממנו הוא יוצא רק אחרי שהקוד שלי שולח לו interupt עם המוצא שהקוד שלי "בחר" בצומת. הסיבה שפרוטוקול התקשורת המסובך הזה נחוץ היא שהתכנת ההוא לא השתמש בכלי תכנות מודרניים של שימוש חוזר (reusabiluty) אלא תיכנת כל אחד מאיתנו בניפרד ומחדש. אז יצא לו בלאגן כזה (כמו ב Open Systems) שכל רובוט לא יכול לדעת מראש מה רובוט אחר יעשה, אבל התכנת יכול לדעת. טוב, יכול להיות שכל זה הוא רק תוצאה של בג בתיכנות אצלי, אבל מה דעתך? אופס. כלומר, מה מתוכנת אצלך כתגובה לבירבור כזה של רובוט אחר? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שהתכנת הראשי - אם היה כזה - יכול ב*עיקרון* לדעת איך הקוד יפעל. בפועל זה כמובן בלתי אפשרי עבורנו ויישאר כך עוד הרבה מאד זמן - אולי לנצח. אין לי מושג. (ובפעם האחרונה אני מסייג: ואולי גם בעיקרון זה בלתי אפשרי בגלל אפקטים קוואנטיים, אבל "רצון אקראי" הוא לא "רצון חופשי") |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסיפור על הרובוטים, אני רק רציתי להציע את האפשרות שהביטוי "הכל צפוי והרשות נתונה" יכול להיות נכון, אם רק מבינים שהוא מתיחחס לשתי ישויות - התכנת והרובוט, או אלוהים ואדם. כלומר, הכל צפוי עלידי האחד, והרשות נתונה במישור של השני. בגלל הציטוט שהבאת מניטשה, חשבתי שאתה מניח שאתה לא "עילת עצמך" ויש, מחוץ לך, תכנת ראשי. מבחינתו - הכל צפוי, מבחינתך -הראשות נתונה. נדמה שאתה קצת קשור באיזה חוט לפנס של "תורת הקוונטים" ומאלץ את עצמך לחפש כל מטבע מתחת לפנס הזה דווקא. ומה שאתה לא מבין, לאורו, אתה מסיק שאיננו קיים. אומרים שאנשים לא משכילים מאמינים שרק מה שהם יכולים לראות יכול להיות קיים. אני חושב שבציטוט ההוא ניטשה התכוון לומר שאנשים "משכילים למחצה", מאמינים שרק מה שהם יכולים *להבין* (מבחינה פיסיקלית), יכול להיות קיים. (זו לא התקפה - רק הגיגים. גם אני בקטגוריה הזו). לכן אני מנסה להראות יותר משכיל ולהציע שגם אם אתה לא מבין איך "רצון חופשי" עובד, הוא בכל זאת יכול להיות קיים. אפשר להסתכל על זה גם מהזוית של הפילוסופיה של השפה, ובמיוחד של "השפה המדוברת" איפה שויטגנשטיין כיכב. שם, להבנתי (המאוד מוגבלת), יגידו לך ש"רצון חופשי" קיים בגלל שאתה, סתם רובוט, מסוגל לדבר עליו. וגם יש לו משמעות כי אני, רובוט אחר, מבין על מה אתה מדבר, למרות שאינני מבין איזה אטומים התרוצצו במוחך. על דרך השלילה, ויטגנשטיין אמר את זה במשפט המפוסם (ציטוט מהזיכרון): "על מה שאתה לא יכול לדבר, יותר טוב שתשתוק" וגם ביהדות אומרים "לך תהילה, דומיה". מאחר שאנחנו מתעקשים לפטפט - בטח יש לזה משמעות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |