בתשובה לאביב י., 08/01/05 2:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בהיעדר תודעה, לא נראה לי שהחיה מעדיפה למות או לחיות. היא פשוט לא מקדישה אנרגיה אינטלקטואלית לסוגיה. אבל סבל היא בהחלט כן מרגישה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. מה זה "מרגישה" ללא תודעה? איפה יש "סבל" אם לא בתודעה? כיצד ניתן לתת משמעות למילה "אכזריות" ללא קיום תודעה בסוביקט בו מתעללים? למה אכפת לנו ממשהו ש"מרגיש" ואין לו תודעה1? אז זורמת שם אינפורמציה מקולטני חושים לאיזה מעבד ראשי מתוכנת מראש שמשדר לפיזיולוגיה האווזית "געגע בעצבנות" (כמו עם העגבניות שהוזכרו פה באיזו תגובה). זה אולי תאור אינפורמטיבי מעניין, אבל הוא לא גורם לאף אחד תחושה של אי נוחות והוא לא מעורר שום בעיה מוסרית (אלא אם כן מניחים קיומה של תודעה שדומה באיזשהו מובן לזו שלנו). ב. לגבי כמות ה"אנרגיה האינטלקטואלית" המבוזבזת אצל חיות לגבי סכנת המוות הקריבה (כשמסתובבים מסביבם אנשים עם סכינים וריח גופות החברים ללול שרוי באוויר): אינני מבין מדוע פחד מוות, דורשת יותר "אנרגיה אינטלקטואלית" מפחד מסבל (כנראה שגם זאב המכרסם את רגלו, על מנת להשתחרר ממלכודת, לא ממש יבין את הנקודה שלך). _______ 1 ולמגני זכויות בעלי חיים שרוצים לקפוץ עכשיו ולהגיד שלבעלי חיים (לפחות אלה שקרובים אלינו על העץ) יש סוג מסוים של תודעה, זו דווקא הנחה שאני אישית כן מקבל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פחד מוות לא דורש יותר אינטלקט מאשר פחד מסבל, אבל לא מדברים על פחד מסבל, אלא על הסבל עצמו. פחד מוות דורש איזשהו סוג של הבנה מוות, וזה דורש איזשהו סוג של הבנת עתיד (והבנה מורכבת, של משהו שלא מוכר מהניסיון). סבל דורש רק יכולת לחוות את ההווה. דוגמת הזאב היא יפה - אבל יכול להיות שהזאב מכרסם את רגלו לא כדי להינצל מהמוות שמחכה לו, אלא כדי להיפטר מהכאב שגורמת לו המלכודת? האם הוא יכרסם את רגלו גם במקרה שהיא קשורה (קשירה לא לוחצת) בחבל? אגב, עוד לא חשבתי מספיק עד כמה זה רלוונטי לטיעון שלך, אבל כדאי לשים לב למקרה אחד שבו חלקנו מייחסים יותר חשיבות לסבל מאשר לחיים אפילו אצל בני-אדם: המתת חסד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם ניסית לקחת חתול פעם לוטרינר (או סתם ראית איך הוא מסתבך עם חוט), אתה ודאי יודע שחיות לא צריכות לכרסם רגליים מתוך הכאב שגורמת המלכודת, אלא פשוט שהן שונאות להיות לכודות, גם כשאין שום פחד מוות מעורב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי. אבל לכרסם לעצמך את הרגליים זה צעד קיצוני ומן הסתם מאוד כואב; מפתה לחשוב שהחיה מעדיפה חופש או חיים על הימנעות מכאב, ובמידה קיצונית (ומכאן, אולי, להסיק מסקנות רלוונטיות לדיון הצמחונות והאווזים). על כך רציתי להשיג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי מציע לעשות ניסוי פשוט, לקחת חיית בר, להרדים אותה, לשים אותה במלכודת כזו (מהסוג הלא מכאיב, אם בכלל קיים משהו כזה) ולראות מה קורה. אבל זו כבר באמת התעללות בבעלי חיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רמז למה שבטח יקרה לה: http://www.sciencedaily.com/releases/2005/01/0501111... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה לתהיות שלך מצויה בפרשת השבוע: "איש לפי אכלו, תכוסו על-השה" (שמות י"ב ד'), כלומר, אין סתירה בין ההיתר לאכול את השה לבין הנטיה הטבעית לחוס עליו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |