בתשובה לברקת, 06/01/05 18:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כן, לפעמים מונית היא הפתרון הנוח והמהיר ביותר. גם רופא פרטי. זה ההבדל בין צורך לפינוק. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כל מה שאינו אויר, מים, אוכל וכסות הוא פינוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה, כמובן, עניין סובייקטיבי. לדעתי, גם ביטחון, חינוך, בריאות, תשתיות (כמו חשמל ביוב וטלפון), מגורים (ברמה הבסיסית), תחבורה ציבורית ועוד דברים הם דברים בסיסיים לאדם המודרני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבינה שרכב פרטי, בעיניך, שייך לרשימה הזאת ואינו פינוק - למרות שהוא יקר מאוד, מזיק לסביבה ולא נוח לשימוש בעיר. לעומת זאת, שימוש בשירות מוניות *כתחליף לרכב פרטי* הוא פינוק בעיניך, למרות שהוא זול יותר מרכב פרטי, מעט יותר ידידותי לסביבה (כי יותר אנשים "מתחלקים" בזיהום של אותו רכב) ונוח מאוד לשימוש. למה בעצם? אני לא מכירה אותך, אבל נוטה להאשים בזה את הדעות הקדומות של עדת הפולנים בני העלייה השלישית והרביעית ("הם נסעו בטקסי ספיישל? הם בטח לא מרגישים טוב"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי, רכב פרטי הוא פינוק, ואם מישהו יציע לפקח על שוק הרכב (מבחינת מחירים ומי שרשאי לסחור, לא מבחינת אישורים בטחוניים) הייתי מתנגד בנחרצות. אין לי בעיה עם מי שמתפנק, גם אני צורך מוצרים רבים שאינם צרכים בסיסיים (כולל אפילו מוניות), יש לי בעיה עם הרעיון שהממשלה צריכה לפקח על הפינוקים שלי או שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אותה מטרייה הנמכרת בזמן גשם זלעפות היא "פינוק" או "צורך" בעיניך? האם משנה לצורך העניין אם הקונה הוא אדם חולני שמועד לחלות בדלקת ריאות, או צעיר בריא שלא יקרה לו כלום אם יגיע הביתה פעם אחת בבגדים רטובים? מה בדבר "גזלן" שמוכר לפועלי בניין, למשל, שתייה קרה ביום שרב, במקום שאין בו אף חנות מכולת ברדיוס של קילומטר? האם פחית השתייה היא צורך או פינוק? הגזלן מפקיע מחירים - האם יש לפקח עליו? אסוציאציה פרועה אחרת: מה בדבר ניתוח פלסטי לשינוי איברים בגוף - צורך או פינוק? האם יש לפקח על השוק הזה או להותיר אותו "חופשי"? האם תבדיל בין ניתוח לשחזור שד לאחר כריתה, למשל, ותקרא לו "צורך", ולניתוח להגדלת אותו איבר תקרא "פינוק"? (אני פשוט מנסה לברר את החלוקה שלך ל"צרכים" ו"פינוקים". לא חושבת שהחלוקה מקובלת עלי, לא כל שכן הטענה שהחלוקה הזו מהווה קריטריון למידת התמיכה הממשלתית הרצויה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המילה פינוק פוגעת בך אישית? אני מתנצל, את יכולה להחליף אותה למותרות. לחם זה צורך, לחם שיפון הוא מותרות. לכן לחם מפוקח, לחם שיפון לא. אילו הייתי חי בסין, הייתי תומך בפיקוח על האורז במקום הלחם. אפשר לעבור הלאה? מטרייה הנמכרת בגשם היא מותרות בעיני. אם הקונה הוא אדם חולני, שיקבל מהביטוח הרפואי שלו (שהוא לא מותרות בעיני) הקלה במחירה של המטריה. אין סיבה שהמדינה תתערב בשוק המטריות בגלל אחוז כל כך קטן של צרכנים שהמטריה חיונית בשבילם. דבר דומה נעשה בשוק המכוניות, כאשר לנכים ניתנת הנחה משמעותית בקניית רכב, מקומות חניה טובים ועוד דברים. גזלן הוא מותרות. פועלי בניין לוקחים איתם את השתיה והאוכל שלהם (או שהמעסיק דואג להם). פועל בניין שלא רוצה לשתות את המים מהבית, ומעדיף פחית בירה צוננת, טוב, על אנשים כאלה הגזלן בונה. אני כן חושב שעל שוק המים צריך לפקח ולא על הגזלנים או על שוק הבירה. זה מה שקורה היום, ואין סיבה לשנות את זה. את ההבדל איזה טיפולים רפואיים הם צרכים ואיזה מותרות אני משאיר לועדות רפואיות. בדיוק כמו שקורה היום. אני לא חושב שהטענה שלי צריכה להיות מקובלת עליך, אבל אני חושב שהיא הגיונית, עובדת טוב (בסופו של דבר, זו החלוקה ברוב המקרים בהם מדינות מערביות מתערבות בעסקאות שנעשות בין פרטים), ורחוקה מהקיצוניות של יעקב וחבריו. אני חושב שאתם מפספסים את המטרה האמיתי שבגללה מפקחים על המוניות, לא הצרכנים ולא הפקידים מרוויחים, מי שמרוויח זה נהגי המוניות, והם יודעים את זה טוב מאד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי בעיה עם המילה עצמה אלא עם ההבחנות שאתה עושה. המקרים שהבאתי לא נועדו דווקא להדגים את זכויותיהם של צרכני המטריות החולניים, או של פועלי הבניין הצמאים, אלא לחדד את ההבחנה. את אותו גזלן, לצורך העניין, השתדלתי למקם במקום שבו סביר שהמים נגמרו באיזשהו שלב של היום. אולי הדוגמה שהבאתי לא מוצלחת. אבל השאלה לגבי הטיפולים הפלסטיים היא העקרונית - אותה הפרוצדורה כמעט יכולה להתבצע על שני חולים שונים, באחד מהם היא תהיה צורך רפואי (למשל תיקון קנה הנשימה) ובשני מותרות/פינוק (שינוי צורת האף). העובדה שאתה זורק את ההבחנה בין שני המקרים על ועדות רפואיות, לא עוזרת לי להבין את הנקודה שלך. ברור שמישהו צריך לקבוע את הגבול בין מותרות לבין צורך חיוני, אבל איפה עובר הגבול שלך? אגב, מי זה "אתם" מהמשפט האחרון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מעוניין להמציא את הגלגל, למיטב הבנתי, מטרת הרפואה הציבורית (אם נתעלם מהחלק של מניעה) היא, לדעתי, להבריא את החולים. פרוצדורה שנועדה להבריא אדם חולה, או אפילו לשפר את איכות חייו כך שתדמה יותר (לפחות מבחינת ההזדמנויות) לאיכות חייו של אדם בריא, נראית לי על פניו כצורך. להבדיל, פרוצדורה שנועדה לשפר את איכות חייו של אדם בריא, היא מותרות. אני זורק את ההבחנה על ועדות מומחים משום שאני יודע שאני לא תמיד אהיה מסוגל להבדיל בין המקרים. סליחה על ה''אתם'', את צודקת, נסחפתי והכללתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהא - כאן קבור הכלב. אותו רופא עצמו (פרטי, לצורך העניין) מסוגל לבצע פרוצדורה שתהיה כמעט זהה על שני חולים שונים - לאחד זה יהיה צורך ולשני פינוק. הקושיה שלי אם כך 1 היא: איך תפריד בין המקרים האלה לצורך רגולציה? כלומר, האם באותה קליניקה עצמה תפקח על חלק מהניתוחים (מבחינת הפרוצדורות או מבחינת המחיר) ועל חלקם לא תפקח? 1 כן, כמעט שכחתי אותה לרגע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לדעתי, פיקוח על רופאים מבחינת פרוצדורה, תמיד. ההבדל בין זה לפיקוח על מוניות הוא שאם לא נפקח על מוניות, מקסימום הנהג יסע בדרך קצת יותר ארוכה מהאופטימום (לפחות, זה המקסימום שהשוטה נתן לי), ואם לא נפקח על רופאים, מקסימום... ב. פיקוח על רופאים מבחינת מחיר, רק במקרים שמדובר בצורך, על ידי הביטוח הרפואי. טוב, אני חייב להודות שלא כל כך הבנתי את הקושיה (והקושי) שלך. גם על האופה אני מפקח שהוא אופה לחם אחיד, ומפסיק לפקח שהוא אופה לחם שיפון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו מבלבלים בין שני סוגי פיקוח: 1) ניתן לפקח על המוניות ולקבוע: מחירים, אזורי פעילות, מספר המוניות, רמת השרות וכו' 2) ניתן לפקח ולמנוע רמאויות. לא צריך לתמוך בשניהם, בדיוק כמו שלא צריך לתמוך בפיקוח על כמה לחם שיפון יאפה ומה יהיה מחירו כדי לתמוך בפיקוח על כך שאין רעל בלחם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי מתבלבל? יש הרבה יותר משני סוגי פיקוח, והסוג השני הוא אכיפת חוק ולא פיקוח. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |