בתשובה להאייל האלמוני, 06/01/05 23:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם יורשה, אסביר בקצרה את ההבדל לשיטתי. כיוון שלשחורים, בניגוד לאווזים, *יש זכויות*, האמריקנים הדרומיים אינם רשאים לשעבד אותם, ולכן מוצדק למנוע זאת מהם, אפילו בכוח. ההצדקה להתערבות זו היא אותה הצדקה לכליאת אנסים, למשל. לעומת זה, כיוון שלאווזים *אין זכויות*, שום זכויות אינן נפגעות כאשר מפטמים אותם (אלא אם אדם אחד מפטם אווזים של אדם אחר, שאז נפגעות זכויות הקניין של האחר, כמובן), ולכן ההתערבות במקרה זה אינה מוצדקת. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"לשחורים, בניגוד לאווזים, יש זכויות" לפי *דעתך*. ומה אם לדעתם של הדרומיים לשחורים ולאווזים אין זכויות? מה מקנה לצפוניים את הזכות לכפות על הדרומיים את דעתם בעוד שהדרומיים בסך הכל טוענים: "חיו כפי הבנתכם והניחו לנו לחיות כפי הבנתנו"? כפי שאתה מן הסתם יודע, לא מדובר כאן בדמיון פרוע. מרבית הדרומיים האמינו באמת ובתמים שהשחורים נחותים מטבע בריאתם מהאדם הלבן ושאין שום סיבה לראותם כשווים או להמנע משיעבודם. לדרומיים נראה מובן מאליו ששחורים ואווזים יכולים להיות קניין; לך זה נראה מובן מאליו שאווזים יכולים להיות קניין אבל שחורים לא; לי שני הדברים נראים בלתי סבירים. הדרומיים שיעבדו את השחורים כי: א. זה שיפר את רווחתם. ב. היה להם את הכח לעשות את זה, מבלי לסכן יותר מדי. מגדלי האווזים (והתרנגולות, והפרות, ו...) עושים את מה שהם עושים משתי סיבות אלה בדיוק 1. אם אלה שאינם שותפים לדעתם ימשכו בכתפיהם ויאמרו: "אנחנו לא מתים על זה, אבל אין לנו זכות לכפות את דעתנו ולכן נניח למגדלים ולאווזים (או: לדרומיים ולשחורים, בדוגמא האחרת) לפתור את בעיותיהם בינם לבין עצמם", הרי ברור שמבחינה אפקטיבית זה שקול להסכמה בשתיקה. אם הבנתי אותך נכון, במקרה של השחורים לא היה, לתפיסתך, מקום להסכמה כזאת, ולכן יוצא שגם אתה מצדד בכפיית דעתך על הזולת בנסיבות מסוימות, ואף שומר לעצמך (ולאלה שחושבים כמוך) את הזכות לקבוע מה הן אותן נסיבות. אם כך, במה אתה בעצם יותר טוב מאלה שמנסים לכפות עליך את דעתם כשלהבנתם הנסיבות מצדיקות זאת? ככל שזה נוגע אלי, הטחינה כאן נראית לי מיותרת. כשאין קונפליקטים בין זכויות או ערכים שונים, הפתרון פשוט: גם זה וגם זה. כשיש קונפליקטים, צריך לבחור מה בא לפני מה. משהו יוצא נפגע בכל מקרה כאשר אלה פני הדברים. חקיקה מעצם טבעה מגבילה לעיתים קרובות חרויות וזכויות מסוימות, ולכן היא מהווה סוג של כפייה, כפי שתארת בעצמך בדוגמת האנס. מה עושים כשאתה סבור כך ואני סבור אחרת ואי אפשר גם וגם? במדינה דמוקרטית נוהגים לפתור זאת ע"י התיישרות לפי דעת הרוב, למרות הכפייה הכרוכה בכך. אם יש לך פתרון יותר מוצלח, אתה מוזמן לספר עליו. 1 לנאצים היתה סיבה שלישית כשהשמידו את היהודים: הם רצו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מה עושים כשאתה סבור כך ואני סבור אחרת ואי אפשר גם וגם? במדינה דמוקרטית נוהגים לפתור זאת ע"י התיישרות לפי דעת הרוב, למרות הכפייה הכרוכה בכך", דהיינו אם מחר יחליט הרוב בישראל להשתמש באנשים שכותבים בעילום שם באייל לצורך בדיקת מידת היעילות של שיטות חקירה חדשות שהשב"כ פיתח, אתה תקבל את הדין? אני הייתי מתמרד. מכל מקום, אני סבור שכל ניסיון לבנות שיטה מוסרית רציונלית דינו לכרוך את מושג הזכויות עם מושג התודעה, ומבחן טוב לסוג הדרוש של תודעה הוא היכולת להבין מהן זכויות. אווזים - בניגוד לשחורים - אינם כשירים לשום סוג של פעילות שכלית שמתקרבת לסוג זה של תודעה, ומכאן אני מסיק שהם בקטגוריה אחת עם המקקים, העגבניות, הכיסאות וההפונצקיות הגזירות אינסוף פעמים - דהיינו משוללי מעמד מוסרי. אתה וחבריך המהווים רוב תוכלו כמובן למנוע ממני לפטם אווזים או לגזור פונקציות - תוכלו למשל להשליך אותי לכלא, הן די בשוטר או שניים מצוידים באקדח כדי להכניעני - אבל ההצדקה לא תנבע מתוך המעשה עצמו, וככל שאני רואה ההצדקה גם לא תנבע משום מקום אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. להתמרד ולהשליך את עצמך זה טוב ויפה, אבל לא תמיד מספק. יש לך הצעה קונסטרוקטיבית חלופית ליישוב קונפליקטים בין השקפות סותרות? 2. כפי שכבר רמזתי קודם, אין לי מושג אם לאווזים (או לשחורים) יש תודעה, ואני ממתין לראות כיצד האלמנה והשכ"ג יישבו את הסוגיה (מובטחני שיעשו זאת בצורה הרבה יותר חיננית ואינטליגנטית מהדיון בין שנינו). לפחות יש בי את הענווה להודות בקוצר השגתי, ואיני נחפז לקבוע קביעות נחרצות על סמך טיעונים מחוררים. 3. "אני סבור שכל ניסיון לבנות שיטה מוסרית רציונלית דינו לכרוך את מושג הזכויות עם מושג התודעה". יתכן שסברתך נכונה, ויתכן שלא. כרגע, כפי שמשתמע גם מהניסוח שבחרת בעצמך, זוהי בסך הכל סברה בלתי מוכחת, ואין לה שום עדיפות א-פריורי על פני סברות בלתי מוכחות אחרות. 4. "מבחן טוב לסוג הדרוש של תודעה הוא היכולת להבין מהן זכויות". מה טוב במבחן הזה, פרט לעובדה שאתה החלטת כך באופן שרירותי? האם יש לך דרך אופרטיבית למדוד הבנה כזו (משהו מהסוג של צילום רנטגן או מבחן אינטליגנציה, או כלי מדיד אחר)? מה דינם של אוטיסטים ומפגרים שאולי יכשלו במבחן הבנת זכויות כזה? האם מוסרי-רציונלי בעיניך להפוך אותם לקניין? לשעבד אותם? לפטם אותם לצרכי מאכל? מאנשים במצב כזה מופקעות בד"כ זכויות אזרחיות כמו האפוטרופסות על עצמם וזכות ההצבעה, ולכן הם אינם שווי זכויות לך. האם זה מקנה לי זכות מוסרית להתעלל בהם ככל שרק אחפוץ? מאיפה הרעיון הנואל שזכויות הן דבר בינארי (או שמעניקים את *כולן* או ששוללים את כולן)? 6. מה עם השימפנזים שגילו רגישות כלפי אפליה? האם זו אינה הוכחה להבנה (ולו חלקית) של מושג הזכות? האם מוסרי לכלוא אותם בכלובים למען רווחתם של מנהלי גני החיות? 5. אין לי את היכולת לטעון שיכולתם השכלית של אווזים ומקקים משתווה לזו של בני אדם (אני אתאפק מלהכניס כאן הערה בלתי מכובדת מהסוג שאתה משתמש בו), אבל יש לי סיבות לחשוד שגם אם תודעתם נופלת מזו האנושית היא עדיין עשויה להיות גדולה באופן משמעותי משל עגבניות. אם אכן יש להם תודעה כזאת (כמו, נניח, יכולת לחוות סבל ללא יכולת להבין את מושג הזכות), שאלת הנגזרות המוסריות נשארת, לדעתי, פתוחה [*]. מכיון שאין לי את הכלים הרציונליים להכריע בעניין באופן חד משמעי, אני מעדיף ללכת על-בטוח ולהמנע ככל האפשר מפעילויות *שאולי* גורמות להם סבל. אם בצורה שאין בידי לחזותה יתברר בעתיד כי טעיתי, יקל עלי לחיות עם מצפוני. במקרה האחר, לעומת זאת, אם יתברר בסוף שהסכמתי להתעללות מתמשכת באווזים בעוד שלמעשה יש להם תודעה המאפשרת להם לחוות סבל, ארגיש פושע. [*] באופן אישי אני משוכנע לחלוטין שאווזים וג'וקים חווים סבל במידה זו או אחרת, ושיש לדבר השלכות מוסריות, אבל לצורך הדיון, אני מוכן להטיל ספק בדבר. אני מרגיש פטור מחובת הזהירות כלפי כל אותם מיקרו-אורגניזמים שמתים בכל פעם שאני מגרד את אפי, משום שהעניין אינו בשליטתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מתכוון לטעון, ובטח שלא לטעון בחינניות, שלעכברים יש תודעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. יש לי: שבעל הזכויות בעניין יחליט. אם אתה בעל הזכויות על חייך, אתה צריך לקבוע אם תשמש שפן ניסוי בידי השב"כ או לא, ולא איש זולתך. ואם אני בעל זכויות הקניין על האווזים שלי, אני צריך להחליט אם מפטמים אותם או לא ולא איש זולתי. 2. "אין לי מושג אם לאווזים (או לשחורים) יש תודעה", אתה רציני? אין לך מושג אם לשחורים יש תודעה? מכל מקום, באשר לאווזים, זה אולי נחמד ונעים ליטול את תפקיד התם שאינו חורץ דעה, אבל באותה מידה יכולת לומר שאין לך מושג אם לעצים יש תודעה, וזה כבר פחות נעים ונחמד. למיטב ידיעתי שום אדם לא צפה מעולם בהתנהגות אווזים שמרמזת על תודעה במובן של כושר חשיבה מופשטת (ראה סעיף 4 להלן). (אגב, בכלל לא נראה לי לעניין שאתה מעיר "מובטחני שיעשו זאת בצורה הרבה יותר חיננית ואינטליגנטית מהדיון בין שנינו"...) 3. על כל דבר שאתה אומר אוכל לומר "ייתכן שאתה צודק וייתכן שלא". מה עשיתי בזה? בכל אופן, אולי מטעמי צניעות בחרתי בניסוח לא החלטי מספיק, אבל אם תרצה, לא מדובר אצלי בסברה אחת מני רבות, אלא בהכרה שהגעתי אליה לאחר חקירה מאומצת. יש לה עדיפות אפוסטריורית על סברות אחרות, מאחר שאותה עלה בידי לנמק בנימוקים הגיוניים ואילו סברות אחרות עלה בידי לסתור. 4. כאשר אדם רציונלי נדרש לשאלה כיצד עליו לפעול בעולם (וזאת הרי השאלה שאת התשובה עליה אנו מכנים בשם מוסר), כעבור זמן מה הוא אמור להגיע למסקנה שככל שהדברים אמורים בעצמים חסרי תודעה, השאלה פשוטה למדי והתשובה עליה מיידית: עליו לנהוג בהם כרצונו. בשלב זה של החקירה אין כל צורך במושג זכויות, וממילא שום עצם בעולם לא זוכה בהן (כלומר, עד שניגשים לברר את הסוגייה ביחס לעצמים בעלי תודעה). באשר לקטינים, מפגרים וכיו"ב, כאן השאלה יותר מורכבת, והסיבות לכך רבות מאוד. אם לציין רק אחת מהן, אנשים כאלה עשויים אולי להיחשב לחסרי תודעה בזמן מסוים, אבל יש להם הפוטנציאל להיות בעלי תודעה בהמשך, וזה דבר שעשוי להשפיע על התשובה בצורה מכרעת. אבל אני מוכן להרים את הכפפה שזרקת: היו בהיסטוריה חברות שראו בקטינים ובמפגרים חסרי זכויות לחלוטין, ולא ברור אפריורי שלא צדקו. 6. נמלים מגלות רגישות כלפי חלוקת מזון. זה מוכיח שיש להן איזו הבנה כלכלית? 5. אני באמת מתקשה להבין מדוע היותו של יצור בעל היכולת לסבול מקנה לו מעמד מוסרי. הייתי שמח אילו ניסית להסביר, ולו על קצה המזלג, כיצד אתה מסיק את הדברים. ועוד דבר, אתה כותב "אם בצורה שאין בידי לחזותה יתברר בעתיד כי טעיתי, יקל עלי לחיות עם מצפוני. במקרה האחר, לעומת זאת, אם יתברר בסוף שהסכמתי להתעללות מתמשכת באווזים בעוד שלמעשה יש להם תודעה המאפשרת להם לחוות סבל, ארגיש פושע". מנקודת המבט שרואה באווזים יצורים בעלי זכויות, עמדתך זו מובנת, אלא שעדיין עומדת בעינה השאלה אם לאווזים יש בכלל זכויות. אני גם מציע לנקוט גישה יותר אינדיבידואליסטית ופחות קולקטיביסטית ולנסות שלא לחוש רגשות אשמה על מעשיהם של אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול להוסיף לרשימה גם תינוקות - המסוגלים להרגיש סבל, אבל עדיין לא להבין את מושג הזכות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |