|
||||
|
||||
לפחות בארה"ב - מה עם חג ההודיה? גם הוא כולו משפחתיות מגעילה ודביקה, לא? ובסופו של דבר - כל אחד רוצה מה שאין לו. בעסה. |
|
||||
|
||||
כן גם הוא משפחתיות "מגעילה ודביקה" ועילה לריבים משפחתיים מעוררים אבל הוא רק חזרה גנרלית ל-24 בדצמבר. העניין הוא שבכל הנוגע ל"סילבסטר 1" המגוחך של הארץ, הכוונה היא לא שכל אחד רוצה מה שיש לאחרים אלא שכל אחד רוצה את ההמצאה האדיוטית שלו משום שארועים כגון הטיימס סקוור הם יותר נדירים מאשר הארועים לכל המשפחה. 1 שזה, כמו שיודעים כל בני הארבע, שם של חתול... |
|
||||
|
||||
אני דוקא חיבבתי מאד את קריסמס מהסיה שבעוד שאנחנו (היהודים) נהנים מכל חלקיו הטובים (קישוטי הרחוב, אוירה חגיגית, סיילים בחנויות וגו', הרי שרק הגויים מחוייבים בסעודות משפחתיות וזוועות מסוג זה. את חג ההודיה אנחנו חוגגים תמיד. השנה היה אצלי, ומי שלא ראה הריונית ענקית סוחבת הודו של תשעה קילו מהקצביה של הסופר לא ראה מחזה מבדח מימיו. |
|
||||
|
||||
על מה אתם בעצם מודים, כאן, בארץ הקודש, בחג ההודיה? |
|
||||
|
||||
על כספי הסיוע? |
|
||||
|
||||
על כל מה שיש להודות עליו בדרך כלל (כלומר לפני שחלקים מאיתנו עלו לארץ) פלוס על ישראל ונפלאותיה, קיבוץ גלויות והמילוי המהמם של ההודו. בדרך כלל עושים סבב בשולחן וכל אחד אומר על מה ספציפית השנה. למרבה הפליאה המילה ''נכד'' עלתה די הרבה. |
|
||||
|
||||
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |