 |
|
 |
||
|
||||
 |
מאמר מרתק על דמות ססגונית, ללא ספק. את "חיים על פי השכל" קראתי בנשימה עצורה מתחילתו ועד סופו. את "הוכחות לוגיות בדבר קיומה של הנשמה" התחלתי לקרוא בסערה ותוך ציפיה לגדולות ונצורות, והגעתי בערך לאמצעו של הספר המשעמם הזה. אבל המשכתי לקרוא ראיונות של משה קרוי לעיתונאים, והגעתי למסקנה שהבחור יצא מדעתו. המאמר של מר אשד השלים לי הרבה פרטים בתצרף, אך על ההתאבדות לא ידעתי כלל. האם באמת התאבד קרוי? ככל הזכור לי, זמן קצר לפני מותו אמר קרוי באחד מהראיונות לעיתונות, שכוחות האופל החליטו לרצוח אותו, והם יסוו זאת כהתקף לב. הוא הוסיף שזמן קצר לפני כן הוא עבר בדיקות לב, רק כדי להיות בטוח שהכל בסדר, והוא מצהיר שאין לו שום אי נוחות גופנית. זמן קצר לאחר מכן מת משה קרוי באופן פתאומי. חשבתי אז שאולי היו לקרוי תחושות כלשהן, והצהרותיו שימשו, אולי, כמנגנון הכחשה פנימי, אך זה היה מוזר, שקרוי מת בצורה שאותה חזה. עכשיו אני קורא על כך שהוא איבד את עצמו לדעת בבליעת כדורים. האם המידע הזה ודאי? לימים ניסיתי גם לחשוב מה היתה ההפרעה הנפשית ממנה סבל קרוי. אין ספק שהתכנים שהוא העלה היו תכנים של רדיפה. הידע שלי בפסיכיאטריה אינו נרחב, אך כללית יתכנו שלושה מצבים שבהם עולים תכנים כאלה: 1. סכיזופרניה פרנואידית, עם הזיות ומחשבות שווא. החולים הם בעלי האישיות השמורה ביותר מתוך כלל הסכיזופרנים, אך נטיה התאבדותית יכולה בהחלט להיות חלק מהמחלה. 2. אישיות פרנואידית. מדובר בדרך כלל באנשים מצליחים מאד, ולא כל כך נחמדים. הם נמצאים כל חייהם במאבק. אלה הם הסטודנטים המצליחים ביותר, ה"סוציומאטים". לא מאושרים בחייהם, אך מגיעים להישגים. התאבדות אינה תרחיש צפוי אצלם. 3. פרנויה טהורה (paranoia vera). אלה הם אנשים שכל חייהם הם מאמינים שהעולם מלא בקושרים ובאגודות מסתוריות, שכוונתן רעה. אלה הם אנשים מאורגנים להפליא. תמונת העולם שלהם היא עקבית ומסודרת, ולעולם לא ניתן להוכיח להם שהם טועים (איך מוכיחים שארגון חשאי *אינו* קיים?) מכל ההפרעות שצויינו - זוהי הנדירה ביותר. לאחר העיסוק החובבני הזה בפסיכיאטריה (שהוא ודאי ארכאי; שנים לא התעדכנתי בנושא), הגעתי למסקנה שקרוי סבל מפרנויה טהורה, שהגוון שהוא נתן לה היה מיסטי. הוא היה חולה במחלה שבה הסובל אינו מסוגל לפנות לעזרה. אין ספק שהוא ניחן באינטליגנציה גבוהה ובכריזמה, דבר שעזר להפיץ את תורותיו. עם זאת - הדבר מחזיר אותי לסיפור ההתאבדות - שאינו מאד מתאים לתזה הזו. האם באמת התאבד? עם זאת - כתביו עומדים בפני עצמם, ללא קשר להפרעות מהן סבל. "חיים על פי השכל" הוא ספר נפלא ומעורר מחשבה. אין צורך לקבל את כל הטיעונים. חלקם אמיתיים ומכאיבים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
קרוי התאבד. את הפרטים המלאים על כך שמעתי מידידתי חנה מוסינזון אלמנתו של יגאל מוסינזון מחבר ספרי חסמבה. המוסינזונים חיו בדירה שמתחת לדירתו של קרוי והיו ביחד עם גילה בויום בין הבודדים ששמרו על קשרים כלשהם עם קרוי בימיו האחרונים. הגברת מוסינזון מסרה לי שהיא ובעלה שמו לב על התנהגותו שנעשתה קיצונית מיום ליום של קרוי. כאשר קרוי נעלם למשך כמה וכמה ימים אימו המודאגת שלחה בלש פרטי שביחד עם מוסינזון פרץ את הדלת לדירתו של קרוי ושם הם מצאו את גופתו כשהוא חובש אוזניות ( הוא האזין לקלטת של שירי ארץ ישראל ברגעיו האחרונים ). יגאל מוסינזון לא היה מופתע כלל וכלל ,מהתנהגותו של קרוי, הוא ציפה לכך. כמובן יש שמועות שקרוי נרצח בידי אנשי אטלנטיס וכו' וכו' אך אינני חושב שאותו אירגון חובק עולם אם הוא קיים יטריח את עצמו בעבור פילוסוף תמהוני אחד . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם מה שתיארת הוא הוכחה להתאבדות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את התזה שלו לגבי מאבקם של בני אור בבני חושך, כמו את הטענה שבני החושך רואים בו איום ועומדים לחסלו, פירט קרוי בראיון טלוויזיוני עם המנחה רם עברון. אני זוכר את עצמי צופה בשעתו בראיון (בידיעה מיהו קרוי ולאחר קריאת ספרו הראשון) וכן אני זוכר את הדיווח בעיתון כשבועיים לאחר מכן ש"הפילוסוף משה קרוי נמצא מת כשהוא יושב בכורסה שבסלון ביתו, סיבת המוות אינה ידועה והיא מוגדרת כדום לב" (ציטוט מהזכרון). אני זוכר שהדבר מאד הרעיש אותי לאור העובדה שהמנוח חישב את קיצו לאחור באופן כל כך מדויק רק שבועיים קודם, ולכן השתדלתי לעקוב אחרי כל פיסת ידיעה הקשורה למותו של האיש ומעולם (לפני קריאת מאמר זה) לא נתקלתי בקביעה שמדובר בהתאבדות ו/או באזכור של לקיחת גלולות כלשהן ע"י משה קרוי. כמובן שאין בכל זה כדי לסתור עדותו של שכן קרוב שנכח במקום, ויתכן שאופן התאבדותו של קרוי ועצם העובדה שמדובר בהתאבדות מעולם לא הגיעו לעיתונות הכתובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יובל, למקרא חלק ב' של מאמרו של אלי עלה גם בי החשד שקרוי סבל מפארנויה. אין לי מושג ירוק בפסיכולוגיה אולם קראתי בעבר קטעים מ"זכרונות ממחלת עצבים" שהעלה על הכתב הפראנואיד הידוע ביותר בעולם המחקר הפסיכולוגי, דניאל פול שרבר, וחלק משגיונותיו של קרוי דומים (אם כי בעושר הפנטסטי של הזיותיו של שרבר קשה להתחרות). שרבר חי במחצית השניה של המאה ה-19 וכיהן תקופה מסוימת כאב בית הדין לערעורים בדרזדן. הוא היה אדם משכיל ואינטליגנטי שמקצועו לימד אותו לעשות שימוש דייקני במילים. שבע שנים היה מאושפז במוסדות לחולי נפש ואז החליט לתאר את השיטה ההזויה שלו שהפכה לספר שלם. הוא היה כה משוכנע באמיתותה וחשיבות של הדת שיצר שעם שחרורו מן המוסד לחולי נפש הוציא לאור את ספרו. בין השאר מדבר שרבר על כך שהוא בעצם היחיד שנשאר בעולם וכל האחרים הם רק קליפות גוף או זומבים, שכל העולם הוא מכלאה גדולה שנועדה למצוץ ממנו את תבונתו ואת כוחו, וכמובן, בעולם הזה שולט אלוהים מרושע ושטני שמתנכל לו. בתחילה שם לו אלוהים כאבן נגף את פרופסור פלאכסיג, הפסיכיאטר שטיפל בו, אולם משחשף שרבר את המזימה הזו, החל אלוהים לשלח רקב בגופו ואף נטל ממנו את קיבתו לזמן מה ולכן בעת שהיה אוכל נשפך המזון מגופו והתרוקן על הרצפה. שרבר ניצל מהמזימה באמצעות תחבולה נהדרת: השופט המזוקן הפך לאישה יפיפייה שאלוהים לא יכול להתמודד עם משיכתה המינית. זאת ועוד, אלוהים השבוי בקסמיה של האישה-שרבר המושכת אמור היה להתפתות ולהכניסה להריון ולהביא כך ליצירתו של דור אנושי חדש, בני אור טהורים, צאצאיהם של שרבר ואלוהים. למעשייה הזו נלוות קוסמוגניה וקוסמולוגיה פנטסטיות ויצורים מיתולוגיים שעל ידם תיטאנים למיניהם נראים נאיביים למדי. ב-1911 פרסם פרויד מאמר על זכרונותיו של שרבר והגיע למסקנה שפראנויה היא תוצאה של הומוסקסואליות מודחקת (בגלל העניין של ההתגלגלות באישה.) יש ניתוח מצוין של "הזכרונות" מאת אליאס קנטי ובו הוא טוען שמבנה הפרנויה של שרבר איזומורפי (בעל אותה צורה) להגיונם המעוות של שליטים רודניים כמו סטלין, היטלר ואחרים, שכל שאיפתם לשרוד בעודם מוקפים בגופות של חללים הן מקרב אויביהם והן מקרב עמם. הפרנואיד מאמין שהכול רודפים אותו וכל שאיפתו לאיין אותם. גם לאקן, ז'יל דלז ומפורסמים אחרים ניתחו את פרשת שרבר. יובל, דומני שציינת כי ההתאבדות של קרוי אינה מתאימה לסכמה של פראנואידיות. כאמור, איני מומחה בנושא, אבל גם שרבר ניסה להתאבד מספר פעמים ובכ"ז גדולי הפסיכולוגים הגדירוהו כפרנואיד. נ.ב. לכל מי שהסתקרן מסיפורו של שרבר - הוא מוזכר במאות אתרים ברשת. באנגלית נכתב שמו כך: Daniel Paul Schreber זכרונותיו תורגמו לאנגלית והספר ניתן לרכישה באמזון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהפרנואיד המפורסם ביותר בהיסטוריה היהודית הוא שאול המלך. אין לידי ברגע זה ספר תנ"ך (אינני כותב כעת מהבית), אך ספר שמואל מלא בתיאורים על שאול ונשמתו המיוסרת. הוא האשים את הסובבים אותו בקשירת קשר נגדו ("למה כולכם קמים עלי להמיתני?" במעמד תחת עץ האלה, אם זכרוני אינו מטעני). כוונות ההשתלטות שייחס לדוד, שגרמו לו לרדוף אחר דוד וכנופייתו על פני כל הארץ. אמונתו במיסטיקה (בעלת האוב מעין דור), מצבי הרוח המשתנים (שבמהלך אחד מהם שוב ניסה לרצוח את דוד בהתפרצות רגעית). כפי שציינתי יש סוגים שונים של פרנויה. התאבדות היא תרחיש אפשרי בעיקר במקרה של סכיזופרניה פרנואידית, והייתי מנחש שזו האבחנה המתאימה לשרבר ולשאול. שוב אני רוצה להדגיש שכל זה הוא ניחושים בעלמא, הן משום שאין אנו אנשי מקצוע, והן משום שלא ניתן לבדוק את האנשים שבהם מדובר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא שאול בדרך כלל התרחק מהמיסטיקה שמואל א' כ"ח - בהקדמה לסיפור בעלת האוב: פסוק 3: "ושאול הסיר האובות ואת-הידעונים מהארץ" פסוק 9-8: "ויתחפש שאול וילבש בגדים אחרים... ויבואו אל-האשה לילה ויאמר קסומי-נא לי באוב...ותאמר האשה אליו הנה אתה ידעת את אשר-עשה שאול אשר הכרית את-האובות ואת-הידעוני מן-הארץ ולמה אתה מתנקש בנפשי להמיתני" פניית שאול למיסטיקה היתה רק כמוצא אחרון אחרי מות שמואל, ואף זה מצויין באותו פרק (פסוקים 7-5): "וירא שאול את-מחנה פלשתים ויירא ויחרד לבו מאד: וישאל שאול בה' ולא ענהו ה' גם בחלומות גם באורים וגם בנביאים: ויאמר שאול לעבדיו בקשו לי אשת בעלת-אוב ואלכה אליה ואדרשה-בה..." כמובן, אפשר לומר שגם הפנייה לנביאים היא אמונה מיסטית, אך אמונה שהיתה ללא ספק לגיטימית לחלוטין באותה התקופה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אזהרה: תגובה זו מכילה מה שעלול להחשב ל"ספויילר" לסרט "עיר אפלה". בסרט זה אחד הגיבורים הוא רופא, פסיכולוג או פסיכיאטר כמדומני, בשם... דניאל פול שרבר. אלא שהוא *באמת* חי בעולם בו הוא היחיד שנשאר בעולם, וכל האחרים הם קליפות או זומבים; ויש לו עסק עם "אלוהים", שליטים לא-אנושיים ה"מנהלים" את העולם. הוא עוזר להם בכך שהוא מזריק בכל לילה "זכרונות" חדשים לאנשים השונים, לאותם "קליפות ריקות". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יאמן, אז מפיקי הסרט לקחו את הרעיון משרבר.תמיד התייחסתי בזלזול לתסריטאים האמריקניים כמי שכל הידע שלהם נובע מתוכניות טלוויזה סוג ב' במקרה הטוב. אבל מיסתבר שיש אפילו שם אנשים שמסוגלים להשתמש במקורות יותר מתוחכמים ואזוטריים כנושא לסרטיהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמשיך את קו העלאת הפראנואידים המפורסמים, ואזכיר את אמו של המשורר אלן גינסברג, נעמי. במחזור שיריו "קדיש", מנציח גינסברג את פרטי מחלתה של האם, שבאמת בנתה עולם מרשים של הזיות רדיפה. השירים אף הומחזו והועלו לא מזמן בתיאטרון ישראלי (הקאמרי? לא זוכר). גילה אלמגור משחקת שם את נעמי בצורה יוצאת מן הכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההצגה של גינסברג, ''קדיש לנעמי'', הועלתה בתיאטרון ''הבימה'' בכיכובה של אלמגור. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |