בתשובה לנעם טל, 02/01/05 12:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
וילסון גם הגיע מהאקדמיה אם אני לא טועה (היה פרופסור למדעי המדינה) |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הנה כי כן, הולך ומתברר שסטטיסטית, אלוהים אוהב את הפרופסורים למדע המדינה. לפחות אלוהים האמריקאי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברוב הממשלות בעולם (לפחות בדמוקרטיות) יש כמה פרופסורים למדע המדינה ולמשפטים. גם לנו היו פרופ' שבח וייס, פרופ' שמעון שיטרית, והפרופסור למדע המדינה שלמה בן עמי. כולם תרמו מכשרונם ויכולתם אבל אני חושש שאיש מהם אינו מנהיג דגול ובבדאי שלא איש רוח או מורה דרך רוחני כמו בן גוריון או מהטמה גנדי. גם ג'ורג' בוש (האב והבן) אינם מנהיגים גדולים וזאת בלי קשר לתואר אקדמי וגם פרופ' הנרי קיסינג'ר לא היה. דנג שיאו פינג (מנהיג סין לפני זיאן-זמין) היה להגדרתי מנהיג דגול שהשכיל להתחיל בשינוי שהפך את סין ממדינה חקלאית מפגרת לאימפריה שהיא כיום בעלת השפעה מכרעת על הכלכלה העולמית. אני לא טוען שאין פרופסורים למשפטים ולמדע המדינה או לפילוסופיה שעמדו בראש חברות או מדינות. טענתי היא שרוב המנהיגים הגדולים בהיסטוריה האנושית (אלו שאחראים לשינויים חברתיים מהותיים) צמחו במקומות אחרים, אף שבודאי היו גם כמה פרופסורים פה ושם שאפשר לכנות ''מנהיגים''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא מה אחוזם של הפרופסורים בתחומים הרלוונטיים1 בקרב המנהיגים הדגולים, לעומת חלקם בכלל האוכלוסיה. 1 מעברל למדה"מ (הידד!) ומשפטים, אפשר לכלול בפנים גם כלכלה, אני מניח, ואולי אפילו סוציולוגיה, וגם היסטוריה זה מספיק רלוונטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שיש לחפש את הקשר לפי החלק היחסי אלא לשקלל את הידע וההבנה של אנשי האקדמיה. אני חושב אף שאיני בטוח בכך, שהתכונה החשובה להנהגה היא אומץ לב, וכח רצון. כאשר חוברת לתכונות אלו גם תבונה אדם עשוי להעשות מנהיג ובמידה והנסיבות מאפשרות (מזל) גם להעשות מנהיג משפיע (כמו דנג שיאו פינג בסין). אומץ לב וכח רצון לבדם אינם מספיקים (אהוד ברק). לדעתי אין הבדל מהותי בתבונה בין אנשי אקדמיה לציבור הרחב. אידיוטים ואנשים נבונים יש בכל מקום (גם בשוק וגם באקדמיה) מכאן שהמפתח למנהיגות הם כח רצון אומץ לב, ובכך אני חושש שמרבית האינטלקטואלים שאני מכיר באוניברסיטאות אינם מצטיינים ביותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרבה בהתנהגות אירגונית כל גיגול תחת ''מהי מנהיגות'' אמור להביא שלל מאמרים בנושא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק. עם זאת, קיסינג'ר, וגם, בס"ד, קונדוליסה - השפעתם ב*תקופת כהונתם* - אולי לא פילוסופית-מדינית-חברתית וכו', אבל *פוליטית* - חורגת מעבר לגבולות ענייני ארצם הפנימיים. במובן זה אין להזכיר בשורה אחת איתם פרופסורים-מדע-מדינה ופרופסורים-פוליטיקאים אחרים בכל הארצות האחרות - כל הללו הריהם כליליפוטים לעומתם, בנקודה זו. על שום כך דבריי בעניין האל האמריקאי המשפיע מטובו ומחסדו על פרופ'-מד"מ אמריקאים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קיסינג'ר וקונדוליסה אינם מנהיגים גדולים. השפעתם היחסית נובעת מהיותם ממלאי התפקיד השני בחשיבות במדינה החזקה בעולם, ולא תוצאה של אישיות כובשת. לכן גם השפעתם הפוליטית נובעת מעוצמת ארצם ולא מעוצם אישיותם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |