בתשובה ליעקב, 02/01/05 14:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אינני רואה טעם רב להשתתף בדיונים פילוסופיים או פסאודו-פילוסופיים בשאלות ה"עמוקות" האלה, בדבר היותן של הידיעות מוכחות או לא ובדבר היותם של ההורים ביולוגיים או מאמצים או רוח הקודש או צ'יטה. אתה, לפי עדותך, נמנה על קבוצת הורים שהקימו בית-ספר פרטי. אני מניחה ומקווה שעשית את זה מתוך כוונה להעניק לילדיך חינוך טוב (וכן גם, אולי, כדי להוכיח לעצמך ולעולם ולמישהו ולמישהם משהו בענייני יוזמה פרטית ותחרות ושיפור מוצרים וכו', אבל את זה נעזוב עכשיו). אילו היה ניגש אליך ילדך ואומר: "אבא, אני חש מצוקה קשה ביותר, רע לי מאוד בבית הספר הממלכתי, המורים לא יודעים ללמד, אני מבזבז שם את זמני..." - ואילו, במקום לעשות מעשה, היית מסתפק בתפילה ובעוד תפילה ובעוד הרבה-הרבה תפילות אל הקב"ה, שיקים בית ספר פרטי - אני בטוחה שהנ"ל, כבודו במקומו מונח בין אם קיים או לא קיים - לא היה מקים במקומך שום בית ספר. זהו ההבדל בין מציאות לאשליה. זהו גם ההבדל, במחילה, אלף מחילות, בין דיונים לבין קשקושי בולשיט. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תסלחי לי גברת נחמדה, אבל אין לך שמץ של מושג מהי תפילת האדם (בראי היהדות). ואני לא מתנדב להבהיר לך מהי (תגובה 272462), אלא רק מעוניין שלפחות תדעי שאת טועה ובגדול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תסלח לי, ינוקא יקר ומתוק, אבל ידעתי תפילה מהי, עסקתי בה אישית ולהוותי אף נאלצתי פעם לכתוב על טיבה ומהותה עבודה די מסובכת ומעצבנת - לפני שהוד יהדותך נולד. ובעניין לגמרי אחר, משהו שרציתי לשאול אותך כבר מזמן, ואין לי להיכן "לתקוע" אותו כאן - האם אתה מאזין לשירת אשה או שאתה מן הנמנעים מכך מחמת "קול באשה ערווה..."? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזה רק מפליא עוד יותר שאת כתבת רשימה מחקרית על התפילה ובו-בעת אין לך שמץ של מושג מהי. שאיננה תחליף להשתדלות מעשי אנושי, אלא כתוספת של תקווה להצלחת ההשתדלות האנושית בפועל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדבריי בתגובה 272468 לא התכוונתי לומר, כפשוטו, כי התפילה היא תחליף למעשה האנושי. השתמשתי בדוגמת התפילה ע"מ להנגיד, תוך הקצנה מכוונת, את אופני הפעולה המסתמכים על עובדות קיימות (הילד הפונה לעזרה אל הוריו - קיימים, מוחשיים ונראים לעין, האיש הפועל להקמת בי"ס וכו'), לעומת דרכי הפעולה המסתמכים על השערות בלבד (המאמין הפונה אל אלוהיו - *גם* כאשר הדבר מתלווה לפעולה מעשית). זה לא היה בכלל עניין של מה-בא-במקום-מה. היה צורך, במקרה זה, להבין את המשמעות שמעבר למילותי הפשוטות גרידא. אתה לא הבנת, אבל יעקב, ככל הנראה, די הבין, ולכן לא טרח להתקרצץ ממושכות דווקא על הנקודה הזאת אלא המשיך הלאה בפרישת משהו מרעיונותיו. אשר לעבודה ההיא, היא עסקה בתפילה בעיקר מנקודת ראות פסיכולוגית ולאו דווקא מן הזוית האמונית, הילדותית מעט, עפי"ר, הבאה לידי ביטוי בהסברים הדתיים הקלאסיים וגם בדבריך שלך כאן, בחלק מתגובותיך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם את טוענת שבתגובה 272468 לא העמדת את התפילה כתחליף ובמקום המעשה הריאלי בפועל? אז אני אצטט מדבריך בתגובה זו: "אילו היה ניגש אליך ילדך ואומר: 'אבא, אני חש מצוקה קשה ביותר, רע לי מאוד בבית הספר הממלכתי, המורים לא יודעים ללמד, אני מבזבז שם את זמני...' – ואילו, *במקום לעשות מעשה, היית מסתפק בתפילה ובעוד תפילה ובעוד הרבה-הרבה תפילות אל הקב"ה*, שיקים בית ספר פרטי – אני בטוחה שהנ"ל ... לא היה מקים במקומך שום בית ספר". הילד הפונה לעזרה אל הוריו יודע שהם קיימים, באותה מידה דומה שהוא יודע שאלוקים שומע תפילתו כי הוא חי וקיים, אחרת לא היה מתפלל אליו כמות שלא היה פונה אל הוריו לעזרה אילולי שהטיל ספק בקיומם. ברור שישנו הבדל ניכר אחד בין המצבים והוא, שההורים קיימים מבחינה פיזית ואילו א-לוהי ישראל קיים מבחינה רוחנית כישות חיה שאיננה כבולה לזמן או למקום אלא מעבר לאלה. כל הבדל אחר בין המצבים – פשוט אינו קיים במציאות. והמעניין הוא שדווקא אותה עבודה שנאלצת בלית ברירה לכתוב בנושא התפילה "בעיקר מנקודת ראות פסיכולוגית ולאו דווקא מן הזווית האמונית", כלשונך – הפכה בתגובה 272478 ל"עבודה די מסובכת ומעצבנת", כעדותך. ואילו זווית הראייה האמונית שהצבתי הוגדרה בעיניך רק כ"ילדותית". ואולי אין לך מושג איזה כייף זה לחזור להיות ילד. אני רק חושב על זה וכבר מתחיל לקנאות באותו ילד שמאמין אמונה טבעית-תמימה בא-לוהיו, לעומת עצביו המרוטים של האפיקורס שנאלץ לנתח במונחים פרוידיאניים מעופשים וחילוניים-יבשושיים את מעשה התפילה של אותו ילד מאמין בטבעיות, שאף כוח פסיכואנליטי לא יוכל לעקור או לעקר מן העולם. ניחמתני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבדל אחד נוסף בין המצבים הוא שההורים אכן עוזרים לילד, ואילו התפילה לא. קרוב לודאי שאם ההורים היו נמנעים מעזרה לילד כפי שהתפילה לא עוזרת לו, הוא היה מפסיק לבקש מהם עזרה. אתה, כמובן, מוזמן לטעון שמה שאני מתאר לא קיים במציאות ושעבור כל אדם ממוצע, הבקשות שהוא מבקש בתפילותיו נענות כמו הבקשות שהוא מבקש מהוריו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסברתי: שימוש בדוגמה תוך הקצנה מכוונת. אולי ההסבר אינו יעיל, אך איני מעלה כרגע בדעתי הסבר שיעזור לך להבין יותר טוב, צר לי. העבודה ההיא זכורה לי כמסובכת ומעצבנת משום שהפרטנר שלי היה טמבל עצל ועוגבני שאיבד חלק מן החומר. אין לי שום חשק לעסוק עוד בעניין זה ואני מצטערת שהזכרתי אותו. תשתדל להיות רגוע, כל טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני מקדימה פסוק למכה :-] , ומביאה (לפניך?) את המילים היפות (אם כי מבוססות על הנחות בלתי מאומתות שאך בתקווה יסודן) האלה: "אם ה' לא יבנה בית, שוא עמלו בוניו בו..", תהילים קכז 1. וכן - אני מניחה שלשיטתך זה נכון גם לגבי בית ספר :-] . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה מאד. אנו מתקדמים. התפילה מלמדת את האדם למה הוא צריך לשאוף ואיך יש להגיע אל המטרה. היא לא באה לעדכן את אלוקים במה שחסר לך, שכן היא יודעת לבד. אילולי אלוקי אבי ופחד יצחק היה לי לא היו בארץ בתי''ס פרטיים ולימור לבנת היתה מנהלת מערכת חינוך מן הטובים ביותר בעולם השלישי (משהו בין עירק וסנגל). רק הודות לתורת אמת ולמסורת החרדית המאמינה בחופש הפרט בהקמת בתי''ס, יש אפשרות להקים בתי''ס פרטיים. לכן יותר משאני מבקש ממנו יתברך שיקים בי''ס לילדים שלנו אני מודה לו על שנתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"היא לא באה לעדכן את אלוקים במה שחסר לך, שכן *היא* יודעת לבד." האמנם קראתי את מה שאני חושב שקראתי? ובהזדמנות, אשמח גם להסבר על המבנה התחבירי של "אילולי אלוקי אבי ופחד יצחק היה לי לא..." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא התכוון ש*הוא* יודע לבד, או שהיה צריך לכתוב - "אלוקימה" :-] . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-ה' ... טו וְאִם-כָּכָה אַתְּ-עֹשֶׂה לִּי, הָרְגֵנִי נָא הָרֹג--אִם-מָצָאתִי חֵן, בְּעֵינֶיךָ; וְאַל-אֶרְאֶה, בְּרָעָתִי. {פ} אי אפשר להכניס את הבורא לתוך הגדרות של בני האדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפסוקים האלה מבטאים את פחדו של משה מזעם העם. לא הבנתי למה לדעתך הפסוקים אומרים שאי אפשר להכניס את הבורא לתוך הגדרות של בני אדם. איך זה קשור בכלל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או אולי ''השכינה'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב לוּלֵי אֱלֹקֵי אָבִי אֱלֹקֵי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק, הָיָה לִי--כִּי עַתָּה, רֵיקָם שִׁלַּחְתָּנִי; אֶת-עָנְיִי וְאֶת-יְגִיעַ כַּפַּי, רָאָה אֱלֹקִים--וַיּוֹכַח אָמֶשׁ. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |