בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 02/01/05 11:51
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בשום אופן אינני יכול להסכים עם קביעותיך המוגזמות. אני סבור שכה אלמנטרי הוא כוח האמונה שטבוע באדם עד שהכופר הגדול ביותר אינו מצליח לכפור עד הסוף. כמה כופרים של ממש ואפיקורסים לשמה ולהכעיס אנחנו מכירים באמת? משוגע אחד בשם פרידריך ניטשה (ויש לי בבית את כל כתביו והכתבים עליו ועל הגותו, תרגיעו). אני רואה את זה אחרת: בני אדם שנמצאים בשעת מצוקה ואינם מסוגלים להתמודד פיזית עם קשיי העולם – בוחרים לפנות אל הא-ל הנודע בקירבם פנימה בבקשת עזרה ותושיה. אין בכך בכדי להוכיח את קיומו של הא-ל, ואף לא התיימרתי לעשות זאת כאן בדיון. בסה"כ הגבתי לדברי דובי שטען על כוח חלישות האופי של אנשי המצוקה המאמינים בכוח עליון שיסייע בידם לצאת ממצבם הארור. זאת לא הוכחה לקיומו של הא-ל, זאת רק עובדה פנימית חותכת על יחסי הגומלין שבין הבורא לברואיו מעשי ידיו להתפאר. האדם אמנם אינו *מכיר בהכרתו השכלית הצלולה* את הכוח העליון שבפנימיותו, אולם הוא מרגיש בקיומו של כוח זה, וזה מה שמפורר את תמונת עולמו של האתאיסט והמטריאליסט המוצהר, כמתואר בסיפור של המשורר הדני. אתה יכול להתכחש להרגשה העמוקה הזאת בפובמי כל ימי חייך, אך בבוא העת – אני נוטה להאמין שאפילו דובי פנה לא פעם אל הא-ל בתפילת מעמקים כנה וישרה. והוא פנה אליו אינסטנקטיבית משום שעמוק בתוכו-פנימה קיווה באמת שיוושע על ידו, אחרת לא היה פונה אליו. דובי? (תפסיק כבר להסתתר כאיילמוני בדיון). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה טוען שאנשים במצוקה נוטים להאמין בא-ל, והרי אנשים במצוקה הם אנשים חלשים, אתה רק עוזר לדובי שטען שאנשים חלשים מאמינים באלוהים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם חלשים מבחינה פיזית, ואילו דובי דיבר על חולשות אופי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה מאמין בבעיה הפסיכו-פיזית... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לזה קשר לבעיה הפסיכופיזית. אדם רגיל שבנו גוסס יתן הכל בשביל שבנו ימשיך לחיות. הוא יתפלל לאלוהים, לישו, למוחמד, לבודהה ולאורי פז. הוא ינסה תרופות מערביות, סיניות, תאילנדיות או אפריקאיות. הוא יסכים לשיר שירי הלל לאדמה, למים או לטלפון. העיקר שבנו לא ימות. אדם כזה הוא אדם חלש בהגדרה. אדם שנמצא במצב הזה, וממשיך להאמין בעקשנות באמונותיו הקודמות הוא אדם חזק בהגדרה. כמובן שאין במילים חזק או חלש משום שיפוט ערכי, ואישית אני דווקא מעדיף את פון נוימן החלש שחוזר לדת לפני מותו על חנה פלדמן החזקה שהרגה את בנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חתיכת חצוף בן בליעל! בשום שלב בדיון שלעיל לא הסתתרתי מאחורי כינוי כזה או אחר. אתה אולי מבלבל אותי איתך, מר "חילוני עורך דין", מר "סתם אחת", חצוף מתחסד וחסר בושה שכמותך. מעולם לא פניתי אל שום דמות בדויה (חוץ מטיילר דרדן, כמובן) לעזרה. הדבר הקרוב ביותר שהיה לי לפנייה אל האל המטופש שלך לסיוע הייתה כשהפטרתי ביאוש - "אלוהים אדירים! מתי הוא ילך, האורי פז הבלתי נסבל הזה?!". (לא אל אורי פז, אלא סתם אל העולם באופן כללי. לא מזמן אבי סיפר לי על מה שקרה לו אחרי מות אביו שלו. הוא סיפר שלמשך כמה זמן הוא "איבד את הצפון", כדבריו. התחיל ללכת לבית-כנסת, שם כיפה. כל-כך אכול אבל הוא היה, עד כי לא ידע מה יעזור לו להמשיך בחייו. עד שיום אחד תפס את עצמו בבית הכנסת, ואמר לעצמו - מה לעזאזל אני עושה פה? קם, הכניס את הכיפה לכיס, ויצא משם. הוא ידע מה יעזור לו להמשיך בחייו - יעזור לו לחזור להיות בן-אדם נורמלי, הגיוני, שלא משחת את זמנו לריק על דמויות בדויות שנועדו לאנשים חלשים ממנו. יעזור לו לחזור להיות אדם שהבין את מה שאביו הבין בעקבות השואה - שאין אלוהים, שאין השגחה, שהעולם הוא מה שאנחנו עושים ממנו. הוא יצא מבית הכנסת כדי לא לחזור אליו עוד, ומאז הוא דואג שהעולם יהיה מה שהוא עושה ממנו, ולא מה שאיזה טמבל לפני 3000 שנה חשב שהוא). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קיקרו (ציצרו) היה אנטישמי שיקספיר היה אנטישמי ואגנר, פושקין, גוגול, דוסטויבסקי פורד ורנאן. כולם (ועוד רבים אחרים) היו אנטישמים וכולם היו חכמים/ יצירתיים/ אנשי שם ותרמו תרומה גדולה לאנושות איש איש בתחומו. האם זה אומר שהאנטישמיות נכונה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הביאו כאן את איינשטיין ושות' בשביל להוכיח שהדת נכונה, אלא כדי לסתור את הטיעון שבדת מאמינים חלשי אופי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |