בתשובה לדובי קננגיסר, 25/02/00 9:30
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מערכת העיכול שלנו כבני אדם מסוגלת לעכל כמעט הכל. ולאו דווקא אוכל גורמה. אני מכיר כמה וכמה אנשים שחיים ימים שלימים על לחם, גבינה וזיתים. והם מאושרים. וכנ''ל עם מערכות סטריאו, וייתר מנעמי החיים. אבל אם אפשר לקרוא ולכתוב עבודות רק בפורמט וורד. זה מחייב לרכוש את התוכנה שתבצע זאת. וכנ''ל עם כל פטנט אחר, שיצרניות חובקות כל מוציאות אל השוק. אני משוכנע ששמת לב לכך שבעשור האחרון כלכלת העולם נשלטת ע''י חברות ענק החובקות כל. אשר מכתיבות לשאר ייצורי האנוש, בכל רחבי העולם את אופיין. והן מרוויחות הון עתק על כך. הפירטיות לא גורעת מן הרווחים שלהן. לדעתי רק להפך. כך המוצרים שלהן מגיעים לכל אדם ברחבי הגלובוס. וכך החברות הללו מתפרסמות ומכירותיהן עולות ורק עולות. ובאשר ליוצרי המוזיקה, אם אינני טועה, אזי כל יוצר מוזיקה חדש מעוניין לקבל הכרה ע''י כמה שיותר שומעים. ומשאלתו הראשונית היא שהמוזיקה שהוא יוצר תהיה שובת לב, שתיגע בכולם ושיאזינו לה המון רב של אנשים. ובתחילת הדרך הוא ישמח אם יפיצו את היצירה חינם לכל דורש. ה''טמעות'' מגיעה עם התמלוגים. ככל שהיוצר מרוויח יותר, כך הוא מעוניין לעשות יותר כסף. ועדיין לא ראיתי יוצר מוזיקה פופולרי שאין לו מה לאכול. להפך אני רואה מוסיקאים שמיצרים זבל ומוכרים אותו במחיר של זהב. אין אני טוען בשום אופן כי הכול צריך להיות חינם, זה הליך שפשט את הרגל. אני רק חושב כי מוזיקה ותוכנות עבור המחשב, לצרכן הפרטי. אינן צריכות לעלות כסף. וכשאני אומר לצרכן הפרטי זה אומר בדלת אמות ביתו. עד כה המצב נשמר. מי שאין לו כסף מעתיק תוכנות. מה גם שבעניין המוזיקה זה היה קיים לפנים ולפנים. עיין ערך קלטות טיפ. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מקומות עבודה ואוניברסיטאות מספקות כמעט תמיד מחשבים עליהם יוכלו הסטודנטים נטולי המחשב לעשות כל מה שהם צריכים לעשות. גם ניידות היא צורך מחוייב המציאות של כל אדם - האם נדרוש מיצרני מכוניות ותחנות דלק לספק לנו את אלא בחינם? או שאולי אגד ודן צריכות לתת שרותים ללא תמורה? מוזיקאי שרוצה לחלק את המוזיקה שלו חינם, יכול כבר היום לפתוח אתר אינטרנט ולהציע לאנשים לצרוב עבורם את הדיסק שלו במחיר עלות, או אפילו חינם, אם בא לו. אין כל טומאה ברצון להרוויח כסף, ולחיות מהמקצוע שלך. אתה לא מכיר יוצרים פופולריים שאין להם מה לאכול? ראית את "סוך עונת התפוזים"? החברים של נטאשה לא ראו גרוש משני הדיסקים הראשונים שלהם, וחיו בתנאים לא תנאים. רק מהדיסק השלישי (רדיו בלה-בלה המצויין), הם התחילו להרוויח כסף (ומיד התפרקו...). ומה המשמעות של "לא צריכות לעלות כסף לצרכן הפרטי"? האם אמנים צריכים להרוויח את כספם אך ורק דרך הרדיו? כלומר - לדעתך, המוזיקה היחידה שצריכה להעשות, היא כזאת שתושמע פעמים רבות ברדיו? אני חושב שהודעות קודמות בשרשרת הזו כר הבהירו את התוצאות המזוויעות של הגמוניה גלגלצית על היצירה העברית. ומה לגבי משחקי מחשב? לאלו אין "סקטור עסקי", אבל נורא קל להעתיק אותן. האם גם אותן צריך לספק חינם לסקטור הפרטי? פיפה 2000 מזוייף בארץ בכמות מכובדת עד מאוד - האם הזיוף הזה הוא "לגיטימי" באותה מידה כמו זיוף של אופיס 97, או פחות? על ה"slippery slope" שמעת? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |