בתשובה לדורון יערי, 03/07/01 17:33
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ראשית מי היא המדינה אם לא אנחנו, מי הם המורים הגרועים אם לא מורינו? מה זאת אומרת המדינה הביאה? האם אילו הפוליטיקים? האם אילו האשכנזים בשנות החמישים? מי הוא זה שהביא את האסון? ומי הוא זה שצריך לשלם? אני אתה? האם בגלל שא. טעה או שג. החליט החלטה לא נכונה אני שלא נולדתי צריך לשלם? (אבות אכלו בוסר ושני בנים תקהנה) ושוב אנחנו לא מסכימים, אני חושב שהסיכוי של ילד עני להיות לא עני הוא היום גבוה בהרבה מפעם בזכות המערכת שגם אם היא קלוקלת היא הרבה יותר טובה ונותנת אפשרות (או לפחות בדרך כלל לא מפריע) יחסית לפעם. אם פעם אם היית אציל היית שייך למעמד והוריך וילדיך היו שייכים לאותו מעמד הרי שאותו עני של אז נגזר עליו לעולם להיות עני, היום איש לא מונע ממך להתעשר בכל דרך שתבחר.להפך החברה רוצה שתהיה עשיר על מנת שתוכל לתרום לה יותר (מרצון או שלא מרצון). יש מספיק מקומות שבהם פועל "שחור" ישאר כזה אולם פועל שכזה שרואה שאינו מתקדם תמיד יכול לקחת את הניסיון שרחש בעבודהנ זו או אחרת ולהמשיך במקום דומה כאשר נתוני הפתיחה שלו מרשימים יותר. איש לא מפריע לאותו פועל "שחור" ללמוד מלבד העבודה שלו מקצוע נוסף שבו הוא יוכל להצטיין ולקבל שכר גבוה יותר, ואני מכיר רבים שעושים זאת, לא חסרות עבודות סטודנטים שבנויות במיוחד לנושא זה. התלונה שלי היא שהם מראש כלל לא מנשים להיות אפילו אותוהיחיד שעולה בדרגא. במילים אחרות לסוס יש כר דשא מתחת לרגליו אבל הוא רוצה שתלעס לו את האוכל ולאחר מכן תביא אליו את האוכל על צלחת מזהב לכיוון הפה ועוד תודה לו על זה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
המדינה שהביאה זו הראשות המבצעת באותה תקופה (קרי ממשלה וגופים מבצעים שכפופים לה) והמדינה שהזניחה היא הממשלה והגופים הכפופים לה מאז ועד היום. נכין שרוב האנשים בגופים הללו היו אשכנזים אבל העניין העדתי כבר לא משחק תפקיד אם בכלל שיחק אי פעם. בעניין הסיכוי לצאת ממעגל העוני אנו חלוקים בדעותינו. לטענתי בכל מקום שאותו פועל ילך כדי לנסות להמשיך לקדם את מעמדו יקרה אותו הדבר בדיוק. גם אם אחרי כמה מעברים הוא יצליח להשתחל לעמדה בכירה יותר, תמיד יישארו כמה שלא. אגב בענייני ניסיון, ניסיון בתור פועל לא מקצועי לא ממש מהווה יתרון, גיל לעומת זאת מהווה חיסרון, כך שסיכוייו של הפועל להתקדם ע"י ניסיונות חוזרים במקומות שונים קטנים ממקום למקום (והוא צריך להישאר בכל מקום פרק זמן מסוים). אתה טוען שאף אחד לא מפריע לי להתעשר אבל זה לא נכון. המדינה מעניקה יתרונות לאנשים מסוימים, מסבסדת לימודים אקדמיים לאנשים שיכולים להרשות לעצמם ללמוד אבל לא מאפשרת למי שאין לו כסף להיכנס לאוניברסיטה (חוץ ממכסה מסוימת של מלגאים על רקע סוציאלי). אל תשכח שכרטיס כניסה לאוניברסיטה עובר ברוב המקרים דרך קורס פסיכומטרי ואם למדת בתיכון דפוק אז גם כמה בגרויות אקסטרניות. אחרי כמה ניסיונות אנשים מבינים שהמאמץ רק לעיתים רחוקות משתלם. זה כמו שתאשים עני שהוא עני רק כי לא מילא מספיק טופסי לוטו (הנה יש כמה מליונרים שכן הצליחו). ואם נחזור לעניין הסוסים, אם יש לסוסים עשב מתחת לרגליים והם לא צריכים אותך בשביל לאכול, אז למה להם לתת לך לרכב עליהם? את מפריע לסוסים לאכול ואתה מתפלא שהם רוצים לבעוט בך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנוגע לבתי ספר ואונברסיטאות אנו לא חלוקים אני בהחלט בעד שהמצב יהיה כמו בגרמניה שם האוניברסיטה אינה עולה כסף למיטב ידיעתי. להפך אני חושב שהמדינה בהחלט צריכה לממן גם באופן חלקי את אילו שלומדים על מנת שישקיעו בשנה הראשונה שעליה בעצם הם ניבחנים מכסימום (הרעיון שלי דוגל בכך שכל מי שרוצה יכנס לשנה ראשונה בכל פעם שירצה אולם רק מרף ציונים מסוים יעברו לשנה הבאה, מבחינתי יש לך הזדמנות כל שנה להתחיל מחדש ולהצטיין על מנת שהלימודים יהיו חינם, אני בעד גם כן שהמדינה תממן את חייהם של האנשים לפחות באופן חלקי על מנת שיוכלו להשקיע בלימודים, שוב מדובר על השנה הראשונה. אדם שירצה לעבור לשנה שניה יצטרך א. לעבור רף מסוים של ציונים, ב. על מנת שגם שנת לימודים זאת תהיה חינם ללמד את אנשי שנה א (שוב אם הוא רוצה חינם, אם הוא לא מעוניין הוא יוכל לעבוד ולשלם על השנה הזאת כאשר עדיין המדינה תסבסד אותו אבל באופן נמוך יותר,) כנ"ל שנה ג.) במצב זה העוני של אדם ואו אי היכולת שלו בשנים עברו לא ישפיעו או ישפיעו פחות על יכולת השכלתו של התלמיד. מה שעדיין לא אומר שהמדינה צריכה לסבסד את אילו שבאים ללימודים בשביל הנופש והדשא. (זאת אומרת שהתלמידים יבחנו גם בהמשך השנה ומי שלא יופיע למספיק שעורים ואו לא יעבור מבחנים יסולק מהאוניברסיטה עד לשנה שלאחר מכן שבא שוב יהיה לו את האופציה לנסות לעבור את שנה א. אם הממשלה של אז והגופים של אז עשו טעות למה הילד של מחר צריך לשלם עליה? (אגב אותו הדבר גם בגרמניה, שם שואלים אילו שחיים היום למה אחרי 40 שנה הם צריכים לשלם על טעויות שביצעו הוריהם, אני מודה שגם לי לא מובן הדבר.) ברגע שפתרנו את נושא ההשכלה שבו אני חושב שאנו לא חלוקים יש את אופציה גם לעני להתרומם? אני חושב שכן. מה שעדיין לא נותן היום לעני את האופציה לחיות על המדינה בגלל שהוא נולד עני מבלי לנסות לשנות את המצב. בסוף יתברר שבכלל מדובר בפרד ולא בסוס. הם לא צריכים אותי בשביל לאכול (אפילו שהם מסרבים לאכול ללא קשר אלי) אבל הם צריכים אותי בשביל לרתום אותם למחרשה אחרת רוב הסיכויים ששנה הבאה לא יהיה מה לאכול. אני מפריע לסוס לאכול כי אני יודע ששנה הבאה לא יהיה אוכל אז צר לי שהוא עיוור וקצת צולע אבל אני דואג גם להווה וגם למה שיקרה כאשר ההווה יגמר ויבוא העתיד, אם אז לא יהיה אוכל גם לי וגם לסוס אז שנינו נמות, מה לעשות אני לבד לא יכול לחרוש את השדה בשביל עוד 200 אלף סוסים שנולדו במדבר ובכלל "דפקו" את ההורים שלהם חמורים כאשר הם הגיעו לכר הדשא הזה לפני 50 שנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז המחלוקת היחידה שנשארה היא האם לאדם עני יש את הזכות לוותר על הניסיון להצליח ולהישאר במעמדו הנמוך תוך הסתמכות על מנגנוני הסעד של המדינה במקום לנסות להלחם במלחמה שהוא רואה אותה כחסרת סיכוי. אני חושב שיש עוד כמה דברים חוץ מהשכלה שהמדינה צריכה לעשות אבל זה לא העניין. המדינה צריכה לספק לכל אדם את המינימום הדרוש כדי לחיות, זה כולל מספיק כסף עבור אוכל, מגורים מינימליים ולבוש, גם אם הוא בוחר מרצונו שלא לעבוד. אנחנו נותנים את זה לאסירים אז לסתם אנשים לא? ובעניין הסוס, אני חושב שמתחנו את הדוגמה הזו עד הקצה אבל, המצב הוא שרוב הסוסים שחורשים שדות לא עושים את זה כדי לגדל אוכל לסוסים אלא אוכל לבני אדם והסוסים הסתדרו יופי לפני שבני האדם התלבשו עליהם. בכל אופן ההתייחסות המקורית שלי לדוגמת הסוס שהעלית היא שהסוס מפסיד בכל מקרה ולכן ההשוואה בין פועל שלא מוכן לעבוד בשכר נמוך מדמי אבטלה לסוס שלא מוכן לתת לך לרכוב עליו כשאתה רק מבקש ממנו יפה היא לא במקום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה שנותרה בהחלט מעניינת. האם המדינה מחויבת לאזרח יותר משהאזרח מחויב למדינה? האם אזרח שבוגד במדינתו המדינה מחויבת לספק לו מזון ביגוד ואוכל (בגידה בזמן מלחמה כדוגמה). האם אזרח א. ואזרח ב. ששונים אף ורק בזה שאחד מתאמץ יום יום והשני ישן היטב יום יום צריכים לקבל את אותו הדבר מהמדינה. ראשית יש הבדל גדול בין אסיר לבין אזרח חופשי, המדינה למעשה אחראית עליך ברגע שבו אתה אסיר מהסיבה שהיא כלל לא נותנת לך את האופציה לנסות להסתדר לבד. להבדיל מאדם חופשי שבוחר במודע שלא לעשות זאת. בנושא זה כמו שכבר נראה היטב בתגובותי אני לא רואה סיבה למה על המדינה לדאוג לאזרח יותר מאשר הוא ינסה לדאוג לעצמו. יתכן והמדינה בהחלט צריכה לספק מזון אבל היא לא חייבת לספק קוקה קולה אלא יכולה לתת רק מים, היא לא חייבת לספק דירה של שלושה חדרים אלא חדרון אחד(ואם כל הכבוד לאדם שבחר לנוח שיסתדר) היא לא חייבת לספק לו כסף לסיגריות. שוב מדובר על אדם שמסרב לנסות להתקדם ולא על אדם שלא יכול להתקדם. בנוגע לסוס בהחלט מתיחה לא רעה אבל עוד טיפה. רוב הסוסים בהחלט חורשים על מנת שבשנה הבאה יהיה להם יותר מה לאכול, חלקם חורשים על מנת שלנוספים מלבדם יהיה מה לאכול, וחלקם מסרבים לחרוש בכלל, כי יש מי שיתן להם. אני לא חושב שהסוסים הסתדרו היטב כיוון שלא היה מקרה שבו היו סוסים בנפרד מבני אדם במקרה הזה, יתכן וכן הם היו בארצות אחרות ושם היה להם טוב והבטיחו להם הרים וגבעות אולם לא קיימו את זה, אבל עדיין זה לא נותן להם זכות לחיות על גבם של סוסים אחרים. ואני לא דיברתי על פועל שיעבוד בשכר נמוך מדמי האבטלה אלא על שכר שלפחות שווה להם אם לא יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהקולה היא נקודת ההסכמה שלנו. 1. המדינה צריכה לדאוג שכל אחד יוכל לשתות מים ולא ימות בצמא. 2. השיטה הכלכלית צריכה להיות כזו שמי שמתאמץ באמת יוכל בסופו של דבר לשתות קולה. את 1 אנחנו חייבים לקבל כי אחרת המבנה החברתי יתמוטט. אין שום משטרה או צבא שיכולים לעצור ציבור שאין לו מה להפסיד, ואם אנשים יהיו על סף מוות בצמא הם יצליחו להשיג תיה גם אם זה יהיה הדם של אלו ששותים שמפניה. בעיקרון, מי שרוצה קולה, שילך לעבוד בשבילה אבל המדינה חייב תשמלור על חוקי משחק שבהם מי שעובד, באמת יוכל לשתות קולה בסופו של דבר. אם המאמץ לא יתן לו אפשרות לשתות יותר ממים הוא בשלב מסויים יתיאש, יפסיק להתאמץ וההפסד הוא של כולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואו עוד רגע הסכמה! אני חושב שזו הידיעה החדשותית אם הכי הרבה תגובות עליה. (לא בדקתי). לענינינו. 1. הרגת את הסוס..:) 2. אני בהחלט חושב שכשם שעל האזרח לדאוג למדינה שלו על המדינה להחזיר דאגה לאזרח ולעזור לו כאשר הוא צריך עזרה. על מנת להגיע למצב שבו אתה צריך עזרה, אתה צריך קודם לנסות להסתדר לבד ורק אז אם לא הצלחת לבקש עזרה מהמדינה. עכשיו במצב שבו אתה נאלץ לבקש עזרה מהמדינה (ואין סיבה שתתחנן לעזרה כי חלק מתפקידי המדינה זה לעזור לזה שלא יכול לעזור לעצמו.) המדינה צריכה לתת לך פיתרון זמני לעמידה על הרגלים על מנת ששוב תוכל להסתדר ללא עזרה מרובה שלה, ובכך תאפשר לה לעזור לאחרים. השאלה שבאמת נשאלת איפה הגבולות של המדינה בעזרה(מה המדינה נותנת באמת וכמה) ומצד שני מתי נוצרת לך הזכות לבקש את עזרת המדינה? לטעמי הגבול הוא אינו קו אדום אולם המדינה אמורה לתת לך מינימום על מנת שתצליח מכסימום. אני טיפה אפרט. מה שתקבל מהמדינה מתחלק בצורה הזו, אם אתה זקוק ל10 שקלים כדי לעמוד על הרגלים שנית אולם עם מאמץ יותר גדול תוכל להסתדר עם 6 שקלים, המדינה צריכה לתת לך 7 שקלים, על מנת שלו תמות ממאמץ מצד אחד, (כאשר הסיבה כי המדינה היא שלך כמו שאתה שלה ויש לך זכות קיום במדינה שתרמת לה) אולם אין סיבה שהמדינה תיתן לך את כל ה10 כאשר אתה תוכל ללמוד לאחר מכן כי המדינה יכולה לתת אחרי ה10 שלא הסתדרת איתם (בגלל עצלנות וכדומה) עוד 10 שקלים. מתי יש לך זכות? הזכות מגיע משני טעמים, כל עוד לא היתה לך אפשרות לדאוג למדינה (בגלל גיל ואו נכות כל שהיא) הזכות היא זכות קיימת ועל המדינה לדאוג לך באופן מלא. מהרגע שבו אתה כבר נותן למדינה או יכול לתת למדינה המדינה תחזיר לך רק אם תמשיך לנסות או תרצה לתרום שוב למדינה. אדם שלא רוצה מסיבותיו לתרום למדינה אין שום סיבה שהמדינה תתרום לו. ובנוגע לפיסקה הסוגרת שלך. קולה היא לא דבר מחייב שכל מי שעובד יוכל לשתות. תמיד יש דברים עולים יותר ויש דברים שפחות המדינה לא צריכה ואו יכולה להתחייב כי כל מי שיעבוד 10 שנים יקנה מרצדס. אבל המדינה לא מונעת מאיש לשאוף למרצדס. רועי |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |