בתשובה להאייל האלמוני, 28/12/04 7:44
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה מחזיר אותי לשאלה מהי הדרך האופטימלית לנצל כוח אדם נתון. בכיתה של 30 ילדים, כאשר המורה נונתנת משימות אישיות ומבקשת תגובות עוד שעתיים, היא לא תגיע לרוב הילדים בפרק זמן סביר. ויוצא, שרוב הילדים מצליחים להתבטל בהצלחה במשך כל פרק הזמן. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מנסיוני, ללמוד להתבטל מבלי שהבוס יעלה עליך זו הכנה מעולה (ולעיתים חיונית) לאספקטים מסוימים של החיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת, מחלקים את הכיתה ל 5 קבוצות, יש להם שעתיים שבסופם הם אמורים להגיש עבודה. חצי שעה אחרי תחילת השיעור המורה עובר מקבוצה לקבוצה, יושב כמה דקות עם כל קבוצה מתעניין במהלך העניינים, אם קבוצה מסויימת נתקעת בבעיה המורה יכול לעזור קצת לשחרר את התקיעה. אלב למעשה אין לו תפקיד מעבר לתמיכה ועידוד העבודה נעשית כולה ע"י התלמידים. בסוף השיעור כל קבוצה מגישה את העבודה שלה (או שבתור שיעורי בית היא צריכה להכין סיכום של העבודה). עשיתי מעבדות בתיכון בפורמט מאוד דומה, עבד יופי, היה משכיל ומספק ונתן חוויה לימודית הרבה יותר טובה מלימוד פרונטלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ע"י "התלמידים". אבל מי מן התלמידים? בתור ותיק של "שיטת הזוגות" במוסד אקדמי מכובד, אני מכיר באפקטיביות של לימוד קבוצתי, אך גם מודע היטב לאפשרויות הטפילות שהיא יוצרת. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |