 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש משהו מעוות בביקורת הצבועה והמתחסדת על מתנחלי גוש קטיף. עסקנים מפלגתיים משתמשים בניצולי השואה כדי לנגח מתנגדים פוליטים והתקשורת מריחה סנסציה ומסתערת בהתלהבות רווית רייטינג. למרבית הצער השימוש הפוליטי בסמלים מהשואה אינו חדש. מדינת ישראל השתמשה בקלון הגרמני והכלל אירופי בהזדמנויות רבות כשהריחה שיש סיכוי לתרגם את הזוועה והסבל לכסף מזומן. אין ספק שזה מאוס אבל האם זה לגיטימי? הנה כבר קופצת ח"כ אחת עם הצעת חוק להכיל את החוק הישראלי על "השימוש בשואה". למה לקבוצה אידיאולוגית אסור לעשות מה שישראל הריבונית עשתה. לסחור בדימויים מתקופת השואה כדי לשנורר כסף או ציוד צבאי מגרמניה זה בסדר? כשמדינת ישראל עמדה לחתום על הסכמי השילומים עם גרמניה זעק מנחם בגין בכיכר בת"א "הרצחת וגם ירשת", היתה סערה ציבורית ועימותים עם המשטרה, אבל זה לא הפריע לישראל לקבל מיליארדי מארקים עבור שיקום ניצולי השואה ולחמוס את הכסף למען מטרות "ראויות יותר". גם כעבור שנים אחרי מלחמת המפרץ הראשונה כשהתבררה מעורבות חברות מגרמניה בפרויקטים העירקים, ישראל שבה וסחטה את ה"מצפון הגרמני" וקיבלה מתנה 2 צוללות ע"ח גרמניה. עד היום כשמגיע לארץ אורח בכיר מאירופה גוררים אותו באוזן "ליד ושם" כדי שהגוי יתבייש קצת לפני שהוא בא לדבר אתנו על הפעולות של צה"ל בשטחים. אלו כאמור דוגמאות ספורות של ניצול השואה ע"י מדינת ישראל. עצוב שהגענו למצב הזה שישראלים משתמשים בסמלים מתקופת השואה כדי לקדם מטרות פוליטיות אבל כדאי שלא נתבלבל, כולנו מסתובבים עם טלאי צהוב כבר הרבה שנים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כדאי שתחליף תחתונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש מבצע תחתונים עם פסים צהובים וכוכבים כתומים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על אף שאתה צודק, שנעשה שימוש תכליתי כמעט יום יומי בשואה ובזכרה, יש הבדל. הטלאי הכתום מיועד לסמל יהודים מובלים לטבח, כמו בשואה. הצבע הכתום הוא רק סובלימציה למה שהם באמת מתכוונים לומר- זהו טלאי צהוב. וזה *קצת* מוגזם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הרבה דברים שלמדינה מותר לעשות ולאדם הפרטי אסור. להחזיק צבא, למשל, או לגבות מיסים, או להעביר שטחי אדמה לריבונותה של מדינה אחרת, או לדבר בשם הלאום ולנכס לעצמה את ההיסטוריה שלו לצרכיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שראיית פינוי רצועת עזה מההתנחלויות כשואה הוא *קצת* מוגזם לא בשמה של מדינת ישראל. יש בעייה עם כל מקרה של ניכוס היסטוריה, פרטי או ציבורי. אך זה כבר עניין אחר כאשר ההיסטוריה מעוותת לחלוטין ומנוצלת. או אז ההיסטוריה (הפגועה) צועקת חמס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת כלל לא שאלה של מה מותר ע''פ חוק ובכך איני חולק על דעתך. חוק יכול להיות שגוי או לא צודק ואפילו רצחני. (להבדיל, נדמה לי שפעולות גרמניה הנאצית נעשו ע''פ חוקיה, בהם חובת ענידת הטלאי הצהוב). סוגיית הטלאי הכתום היא בתחום הלגיטימיות של הבעת דעה קיצונית, כמו במקרה של הסתה. אני בעד ביטול הצנזורה על ''הטעם הטוב'' והגבלת חופש הביטוי למקרים קיצוניים ביותר. כשביקורת פוגעת בריגשותי אני שואל את עצמי אם היא לגיטימית ולא מה דעתי עליה. מה שקרה בסוגיית הביקורת על ענידת הטלאי הכתום הוא חגיגה של צביעות. יש תחום רחב של פרשנות לענידת הטלאי הכתום. המתנחלים לא השתמשו בביטויים בוטים יותר (אם מי מהקוראים מתעניין אני יכול לספק כמה וכמה). הרי אפשר להעמיד את עונדי הטלאי הכתום לדין על הסתה נגד ראש הממשלה בטענה שפעולה זו משווה את רוה''מ (חלילה) להיטלר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |