בתשובה לנח שמיר, 18/12/04 0:16
גיוס ושואה 269479
אלמנה ויתום • בתשובה לנח שמיר שבת, 18/12/2004, 0:47
1. אני לא מדברת על תחושה, אלא על עובדות. הבעיות בלבנון התחילו בשנות ה 90? אני דווקא זוכרת בעיות לא קטנות שם בשנות ה 80, עם השלט הנחמד בדרך לת"א שמונה את מספר ההרוגים (בגעש או בשפיים?) אבל אני לא זוכרת שמישהו ראה את ההתקפות על ישובי הצפון כסכנה קיומית.

הבעיות הרציניות בגיוס התחילו (ואני לא סוציולוגית, לא ברור לי מה הגורם החשוב ביותר) עם השבר המשולב של העליה מרוסיה+ש"ס+פירוק מדינת הסעד בחסות הליכוד.

2. אם אתה אומר שלא רלוונטי מה מקורה, אין טעם להמשך הדיון. כשמדובר על דבר משמעותי כמו גיוס, צריך מקור סמכות מובהק - לדתיים יש את אלוהים, לחילונים צריכים מקורות אחרים - הטענה שלי היא ש"זכר השואה" הוא מקור כזה שחשיבותו והרלוונטיות שלו מנופחים לצורך העניין.

היהודים בישראל הם ברובם חילונים והמשותף בינם ובין יהודי ארה"ב, קנדה או אירופה הוא אפסי. אין שפה משותפת ואין דת משותפת, מקסימום קצת מסורת.

אני לא מתייחסת לשואה כאירוע שיש להסיק ממנו מסקנות שונות מלשואה שקרתה ברואנדה למרות שראיתי את סבתא שלי, ניצולת טרזינשטט, קמה בלילה לאכול מהזבל. בוודאי שיש תגובה רגשית, אך ללא התיעול שלה לכוונים שציינתי, היא יכולה להביא למסקנה ההפוכה בדיוק מזאת שמגיעים אליה בישראל.
גיוס ושואה 269493
נח שמיר • בתשובה לאלמנה ויתום שבת, 18/12/2004, 10:37
1. הבעיות בלבנון התחילו זמן קצר אחרי המלחמה, בזה את כמובן צודקת, אבל הצטברותן לרמת קונצנזוס שהיה ברור שחיילים נהרגים שם לחינם ולא כדאי להתגייס בשביל זה היתה (לדעתי הפרטית ואין לי סימוכין) בשנות ה-‏90 וזה תרם לאי רצון לגיוס, יחד עם הנסיבות שמנית.
2. ברור שמקור הסמכות חשוב, אבל לא בהקשר של הדחף החברתי להתגייס, כמו שעושים כולם.
3.למרות שהקשר העובדתי רופף, כמו שאמרת, מפליא כמה מהר וחזק נוצר הקשר עם יהודים באשר הם. הזהות עדיין חזקה ומקשרת מאד ולפי הנסיון שלי בחו"ל, על מושג "העם היהודי" לא אבד הכלח.

טוב, אז הסכמנו שסביר שתהיה התייחסות רגשית לשואה שלנו בשונה מזו שהיתה ברואנדה. לגבי המסקנות, נכון, אחת מהן היא שכדאי שנסמוך על עצמינו כי בעת צרה לא ברור שיבואו להציל אותנו (מסקנה נכונה מאד גם לרואנדים וגם לסודנים השחורים שחווים אותה על בשרם בימים אלה). המסקנה "אנחנו קורבנות ולכן מותר לנו ומוצדק שנכנס בכל העולם ואישתו בלי חשבון" שאת טוענת לה, לא קיימת, לדעתי.יש בבירור גישה של אטימות לב לסבל הזולת (פלסטינאים) שנובעת לדעתי מהכיבוש המתמשך, אבל לא קיבלתי את הרושם שזה לקח השואה שמנסים להנחיל לנוער בבמסעות לפולין ובחינוך לזכר השואה. שוב התרשמות שלי משיחות עם חוזרים ממסעות. דבר שכן ניתלים בו בשואה, בהחלט למורת רוחי, הוא שבכל פעם שהאירופאים מעיזים לבקר אותנו מזכירים להם את האנטישמיות והשואה (לאירופאים הרלוונטיים).
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות