בתשובה לנעם טל, 17/12/04 2:38
שיעור קצר באזרחות 269363
ערן בילינסקי • בתשובה לנעם טל יום ו', 17/12/2004, 11:54
מעבר לכינויי הגנאי המכוערים, שאני מוחה עליהם בתוקף, עדיין לא הבנתי מה אתה רוצה. אני לא משפטן, אבל לבית המשפט העליון (כפי שקבעה הכנסת, אגב) שני תפקידים: סמכות ערעור עליונה (תביעה הרי לא יכולה להיות מוגשת לבית המשפט העליון, אלא רק לבית משפט השלום או המחוזי, לפי חומרתה, באופן המוגדר בחוק), ובית דין גבוה לצדק שבו האזרח, או כל גוף בעל מעמד משפטי (חברה מסחרית, עמותה) יכול לעתור נגד רשויות המדינה בטענה שהם נהגו בו לא בצדק (ואני אשוב ואזכיר את דוגמת מוכר הקרחונים שאני אוהב להזכיר, ומשום מה מתעלמים ממנה כל הזמן).

עכשיו אנא הסבר:

א. מה התועלת שתצמח מהפרדת בית המשפט העליון לשני בתי משפט נפרדים? האם שיתוף הפעולה בין בית המשפט העליון שאתה מציע לבג"ץ שאתה מציע זהה למצב הקיים, רק עם יותר שופטים?
ב. מהן אותן קומבינות שההפרדה בין בתי המשפט תמנע, וכיצד?
ג. האם היית ממליץ גם לבטל את תפקיד ראש הממשלה?
ד. האם טיעוניך הם נגד בג"ץ בהרכבו הנוכחי או נגד כל שנותיו של בג"ץ אז קום המדינה?
269377
נעם טל • בתשובה לערן בילינסקי יום ו', 17/12/2004, 14:26
היי ערן ותודה על השיעור באזרחות.

לגבי "כינויי הגנאי המכוערים" אני חושב שאהרון ברק הוא נוכל משום שהוא מנצל באופן גורף את סמכותו, ובעצם תפקודו מסכן את קיומה של מדינת ישראל בשל העדפת ערכים מסוימים על אחרים. כאמור זאת דעתי.

מעניין אם כולם היו מתנפלים עלי אם הייתי כותב את הדברים האלו על אישיות פחות אהודה - יאסר עראפת למשל, כך שה"גנאי והכיעור" תלויים בנשוא הביקורת ולא עומדים בפני עצמם. בכל מקרה כל אחד וסגנונו.

אני סבור שיש להפריד את שתי הסמכויות (אני בעד עוד שופטים). גוף אחד - בית המשפט העליון יהיה סמכות הערעור העליונה על בתי המשפט המחוזיים. השני בגץ יעסוק בעתירות כנגד הרשויות השונות.

הממשלה פועלת ע"פ חוק וכמובן צריך לשמור שכך יהיה.
כאשר הכנסת מאשרת את החלטות הממשלה יש לקבל זאת בהשלמה, גם אם נעשו דילים והסכמים קואליציוניים. אלו הם נבחרינו, ונוכל להחליפם בבחירות אם נרצה. במילים פשוטות הם עומדים למשפט הציבור ע"י בחירות חופשיות לכלל האזרחים.

בגץ לעומת זאת אינו עומד לשום ביקורת, אין אפשרות לערער על החלטותיו. ניתן כמובן לחוקק חוקים עוקפי בגץ ובכך לתחום את סמכויות בגץ. אני נגד ביטול פסיקת בגץ ע"י הכנסת. אני בעד שמירת בגץ כגוף עליו ניתן לעתור כנגד רשויות המדינה ושהחלטתו תהיה סופית ומחייבת.
אני גם בעד צמצום סמכויות בגץ לפסוק בנושאי החלטות הממשלה ולא לחלק ציונים לממשלה נבחרת ולבחון את החלטות הממשלה לאור הפרשנות הערכית של החוק ע"פ הערכים של שופטי בגץ.

לכן אני הייתי שומר על סמכות הבגץ להכריע אבל מצמצם אותה רק לנושאים שבהם לדעתי הבגץ צריך לפעול.

קומבינות:
השופט ברק מתערב באופן תדיר בהחלטות הוועדה למינוי שופטים. השפעתו רבה והוא מנצל אותה. קיים חשש ששופט מחוזי שירצה להגיע לעליון יאמץ את הגישה של השופט ברק.
אני מניח שהמערכת המשפטית צריכה שופטים נטולי מורא ולכן התערבותו של ברק היא בעיני סוג של קומבינה ואף חמור מזאת.

ברק נוהג להתבטא בעניינים שלא בסמכותו לתקשורת (זוכר את דבריו על חומת ההפרדה ובית הדין בהאג - זאת הרי סמכותו של משרד החוץ. הנושא היה כ"כ רגיש שראש הממשלה ביקש שאף שר לא יתבטא בעניין אבל לשופט ברק כמובן מותר לעשות ככול העולה על רוחו)

התועלת שתצמח: הבגץ לא ינהל את המדינה במקום נבחרי הציבור. העליון יחליט אם נושא העתירה הוא בסמכות בגץ ומה שבגיץ - יידון בבגץ. מה שיחליט הבגץ יהיה.

לגבי רוה"מ הייתי שמח אם היה לנו ראש ממשלה יותר מחויב לנושאים חברתיים. אני לא רואה דמיון בין תפקיד ראש בית המשפט לתפקיד ראש הממשלה כי ראש הממשלה הוא זה שמרכיב את הממשלה וממנה את השרים. היה כמובן מוטב שהחלטות ממשלה יתקבלו בלא מורא של השרים מפני ראש הממשלה שמא יפטר אותם.

אכן העלית נקודה מעניינת. באמת יש דמיון מסוים בין שרון לברק.(אבל אני חושש ששרון הרבה יותר דורסני מהשופט ברק).
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות