בתשובה לערן בילינסקי, 07/12/04 9:18
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אשיב לך באופן מעט בוטה: למדינה יש זכות לבצע אפליה. זכות זו ניתנת למדינה ע"פ החוק. (דוגמאות: חוק השבות, נישואים, זכויות יתר לעולים). בגצ צריך ללמוד לחיות עם עובדה זו במקום לנסות ולבטל את האפליות שהופכות את ישראל למדינה יהודית וציונית. מאחר וברק וחבר מרעיו יודעים מה יקרה להם אם יחסלו בפסיקתם את עקרונות היסוד של ישראל שהם למרבית הצער אפליה צרופה של מגזרים רבים, בוחרים שופטי בגץ לתקן החלטות של הרשויות השונות שאינן מוצאות חן בעינייהם. בעיני חופש העיתונות הוא ערך עליון ואני לא רוצה שבית משפט זה או אחר יורה לתקשורת מה לשדר ומה לא אפילו כשהתקשורת טועה. אם אנחנו רוצים "סיקור כדורסל נשים" עלינו לנסות ולשכנע את מנהלי הטלויזיה ולא לנסות לכפות עליהם החלטות ע"י בג"צ. ולסיום שאלה: האם ניתן לכפות זאת גם על ערוצים מסחריים? הרי יש רשות שניה לטלויזיה ורדיו שפועלת ע"פ חוק ומחליטה מה לשדר.למה רק בערוץ הראשון- נאלץ את כל הערוצים לשדר "ספורט נשים". באותה מידה אפשר למצא סעיף בחוק (צנזורה למשל) להתערבות בתכנים של "האייל הקורא" בנימוקים של "טובת הציבור", או "שלום הציבור". את הדברים שאני כותב ב"אייל" נגד בגץ אפשר לפרש כהסטה. אולי כדאי לעשות משהו בנידון? למשל לאלץ את השב"כ לבדוק את התגובות ולהורות לכם להסיר את התגובות הלא ראויות של נעם טל. כבר היו פסיקות דומות אחרי רצח רבין. לפני זמן מה נרצח שופט. אולי זה הזמן לעשות מעשה? מעניין איך יפסוק בגץ בנידון. מה דעתך? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
סביר שהבג"ץ ירגיש פחות צורך להתערב בענייני האייל מאשר בענייני רשות השידור שהיא רשות ממשלתית. זה לא מקרה, וזה מחזיר אותי לנקודה שלי: עיתונות ממשלתית היא רעיון גרוע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שמתי לב לביטוי ''ברק וחבר מרעיו'' בהודעה עליה הגבתי. נא לראות את תגובתי כמבוטלת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפילו לברברן צמרת כמוני יש קוים אדומים. הודעות שנמצאות מחוץ לקוים האלה פסולות בעיני מלהוות פתיחתו של דיאלוג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה הקו האדום שלך? מה היה נורא כל כך בביטוי ההוא? כבר הגבת על גרועים יותר... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שים לב שאתה משתמש כאן ב"חופש העיתונות" כקרדום לחפור בו. בג"ץ לא הורה *לא לשדר* משהו, כלומר, להסתיר משהו מהציבור, אלא *כן לשדר* משהו בצורה שוויונית. יש איזו נטייה לבלבל בין הדברים הללו, ובאינטרנט זה בולט בעיקר (רד פיש הזכיר פעם באייל שחופש הביטוי באינטרנט אינו החופש לומר מה שבא לך איפה שבא לך, אלא לפתוח אתר משלך ולומר בו את מה שאתה רוצה). בג"ץ לא יכול לכפות על ערוצים מסחריים שום דבר - הוא עוסק ביחסים שבין האזרח והמדינה. אני לא יכול לתבוע אותך בבג"ץ למשל, אלא להגיש עתירה, לדוגמה נגד עיריית חיפה, על שלא ידעה אותי על שינוי היעוד של שטח מסוים בשכונה שלי, ונתנה לי את ההזדמנות לערער בועדה לתכנון ובניה על כך. בית משפט שלום או מחוזי (או העליון, אם הדבר מגיע לערעור שם) יכול לכפות על צד כלשהו לחוזה לקיים אותו, או לסבול את הנזק במידה ואינו יכול. בג"ץ יכול להורות לרשות השנייה, שמפקחת על הערוצים המסחריים, להפעיל מדיניות שונה, למשל בנושא צנזורה של פרסומות בוטות, אבל הוא מורה לה את לבצע את זה כשהיא מתפקדת כגוף הרגולטורי, לא כגוף המשדר - אלו הם הערוצים המסחריים. יש לי תחושה מתמשכת שאתה לא מבין את תפקידו של בג"ץ במדינת ישראל ככלי בידי האזרח להתמודד בפני שרירות לב המדינה (כמו באותה תוכנית טלוויזיה שתיארתי, עם מוכר הקרחונים בחוף), תפקיד שהוגדר כבר לפני שנים רבות, לפני "ברק וחבר מרעיו". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(בלי קשר לפסיקה בה אנו דנים) הבעיה היא שבג''ץ כבר מזמן אינו ''כלי בידי האזרח להתמודד בפני שרירות לב המדינה'' אלא כלי ניגוח בין פוליטיקאים ממחנות שונים. על מנת להחזיר את בג''ץ ליעודו המקורי יש צורך במגנון שיסנן עתירות של גופים פוליטיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מעדיף, במקום להוסיף במקביל גם מנגנון שיסנן חקיקה פופוליסטית ולא אחראית בכנסת ועוד מרעין בישין, שהיא גם התערבות תקדימית לא רצויה בהפרדת הרשויות, שכל אחת מהרשויות תשוב למלא את תפקידה המקורי - שבג''ץ יצמצם בעצמו את זכות העמידה שהרחיב בהשראת הנשיא ברק. הצרה היא שנראה לי שהנשיאה המיועדת אחריו מתכוונת להשאיר את המצב על כנו, וחבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אפשר ליצור מנגנון שיסנן חקיקה פופוליסטית? מי יכול לשפוט אם חוק מסויים הוא פופוליסטי? אפשר לקבוע אם חוק מסויים מפלה מישהו, ואפשר לקבוע אם חוק מסויים עומד בסתירה לחוקים אחרים (במיוחד חוקי יסוד) אבל בידי מי תיתן את הקביעה הזאת אם לא בידי הבג"ץ? הרי מדובר על החלטה שיפוטית. צמצום זכות העמידה פירושה שיותר דברים במדינה ייקבעו בלי ביקורת שיפוטית. לדעתי זה רעיון רע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי אי אפשר, לכן אני בעד ריסון עצמי של הרשויות, ושכל אחת תשתדל להתעסק בעניינה היא. מצד שני, היה כבר מי שאמר על ועדת העורכים שהנהיגה ריסון עצמי שזה כמו כלב שמושך את עצמו ברצועה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם איש לא יכול להוכיח פגיעה כתוצאה מקביעה כלשהי של המדינה (והרי התנאי לזכות העמידה היה הוכחת פגיעה ישירה בעותר), מה הבעיה עם ההחלטה? לטעמי אפשר בהחלט לצמצם את זכות העמידה. אולי לא למה שהייתה בעבר, אבל שטף העתירות לבג"ץ של כל עמותה, ארגון או ח"כ הוא באמת מגוחך, וגורם לזילות של מוסד הבג"ץ. מוטב לדרוש שלפחות אחד העותרים יוכיח פגיעה ישירה בו עקב ההחלטה נגדה הוא עותר, או, לחלופין, שיוכח כי הנפגעים הישירים מההחלטה (למשל, אם הייתה החלטה שנוגעת למאושפזים בבתי חולים לחולי נפש) אינם יכולים פיזית לעתור לבג"ץ בעצמם, ולכן יש לדון בעניינם גם אם הם אינם ברשימת העותרים. אבל רוב הפעמים, העותר הוא "עותר מקצועי", ואינני בטוח שהדבר תורם למעמדו של בית המשפט - וכל כוחו של בית המשפט נבנה על מעמדו בציבור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שאני מבין ''הוכחת פגיעה ישירה'' עדיין נדרשת, אלא שהפרשנות של בג''ץ ל''ישירה'' הורחבה יחסית למה שהיה מקובל פעם. אפשר לראות בזה מגלומניה של ''ברק וחבר מרעיו'', ואפשר לראות בזה נסיון נואש להלחם בתחלואים הפושים בחברה המצ'וקמקת שלנו. במקום להעמיד מכשולים על דרכו של המתלונן הפוטנציאלי, בג''ץ החליט להתייחס לגוף העתירה יותר מאשר לגוף העותר, כאשר ההרתעה מפני תביעות שווא מתחבאת באגרה ובהוצאות (משפטנים מוזמנים לתקן אותי). כמו שאתה עצמך מסביר בהודעה אחרת, בהעדר חוקה צריך מישהו להיות השומר העליון על כללי ממשל תקין, צדק והגינות, ואני לא רואה מי יכול להחליף את הבג''ץ בתפקיד הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בדיוק העניין: ההרתעה מפני תביעות שווא מתחבאת באגרה ובהוצאות, וזה בדיוק מה שמאפשר לעותרים מקצועיים לעתור ככל העולה על רוחם בניגוד לאזרח הפשוט. (הרבה 'ע' 'ת' ו'ר' היו בתגובה הזו) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיעתרו. מה רע בהזרמת כספים מהסקטור העותר למדינת ישראל? מי שהעתירה שלו מתקבלת צריך לקבל בחזרה את כל הממון שאבד לו בעתירתו. העותרים המקצועיים שרוצים להשקיע את כספם בבירור סוגיות משפטיות לא מטרידים אותי יותר מדי, אלא אם כן בג"ץ כורע תחת שטף העתירות ונאךץ לדחות דיונים בנושאים חשובים. האם זה המצב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שרע זה זילות מושג העתירה. כיום השימוש הנפוץ של העתירה הוא ככלי לניגוח פוליטי. הרי כמעט כל עתירה בנושא פוליטי עכשווי, טיפשית ככל שתהיה, מגיעה לחדשות בטלביזיה וברדיו1. 1 איכשהוא ידעתי שהתקשורת תצא אשמה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פיצוי בדיעבד לא עוזר למי שאין כסף לעתור מלכתחילה. פרט לכך, העותרים הסדרתיים נותנים לאזרח הרגשה שבג''צ לא נועד בשבילו אלא בשבילם. אני לא אתפלא אם אנשים רבים כלל אינם מודעים לזכותם לעתור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא: האם אני יכול לעתור לבג"צ נגד השב"כ בטענה שאינו ממלא את יעודו ולחייבו במסגרת תפקידו לעקוב אחר אתר אינטרנט מסוים. זאת עתירה שלי כנגד גוף ציבורי, אבל היא בעצם מכוונת כנגד גורם פרטי (למשל עיתון אינטרנט מסויים). להבנתי הדבר אפשרי במסגרת הגדרת סמכויות בג"צ. בדרך זו גורם פרטי יכול להשתמש בבג"צ (אם יהיה שיתוף פעולה מצד הבג"צ) כנגד גורם פרטי אחר כאשר העתירה מכוונת כנגד גורם ציבורי המפקח על גורם פרטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול לנסות, ולדעתי בג"ץ ינפנפף אותך מכל המדרגות משתי סיבות: א. אין לך זכות עמידה - אתה לא צד לעניין. ב. סביר להניח שבג"ץ לא ימצא לנכון להתערב בשיקולי השב"כ בעניין זה, כי לא נפגע הצדק בשום צורה. כמו שאני רואה את זה, אתה מנצל לטובת הטיעון שלך, מצב קצת אנומלי - של בג"ץ שלקח לעצמו, תחת כהונתו של הנשיא ברק, את הסמכות להתערב בעניינים שלא נהג להתערב בהם, ואני מצר על שעשה כן. הבה לא נשליך לפח מעל ארבעים שנה של נסיון טוב עם בג"ץ כמגן האזרח מפני שרירות לב הרשויות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכות העמידה כבר מזמן לא משמשת כפקטור בעת הפנייה לבג''ץ. מישהו כבר ציין כאן את ה''עותרים הסדרתיים'' שלא היו יכולים להתקיים לפני עשרים-שלושים שנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואכן, על כך אני מצר, אך עדיין סבור שהעתירה של נעם תנופנף מכל המדרגות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למדינה יש זכות לחוקק חוקים מפלים כמו חוק השות. אם כנסת ישראל תמצא לנכון לחוקק חוק אפליית ספורט נשים באמצעי התקשורת היא מוזמנת לעשות זאת ואנחנו נחליט אם להמשיך להצביע עבורה. כל עוד אין חוק כזה והקו המנחה הוא שויון (כפי שנקבע במספר חוקי יסוד ולדעתי גם בחוק רשות השידור) לגופים של המדינה אין זכות לבצעה אפליה כזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אפליות הן שהופכות את ישראל למדינה יהודית וציונית, אולי עדיף לוותר על מדינה יהודית וציונית. מדינה שנבנית על דברים כאלה, היא לא מציאה גדולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא למה למדינה מלכתחילה להיות יהודית וציונית. אלו שהמציאו את הרעיון הזה לא אמרו ''אנחנו רוצים את זה כי בא לנו להפלות אנשים'', אלא בגלל שהייתה בעיה חמורה שהפתרון שלה דרש מדינה יהודית וציונית, גם במחיר אפליה שתתקיים במדינה הזו. הבעיה לא נפתרה. רחוק מזה. הצורך עדיין קיים, אפילו אם הפתרון שנמצא הוא לא מציאה גדולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא כתב שם ''בגץ צריך להתחיל ללמוד עם זה ולהפסיק לבטל את האפליות שהופכות את המדינה ליהודית וציונית''. אם אפליות שנוצרו בדרך הן מהות העניין, אני לא רוצה להיות חלק מזה. אני חשבתי שבגץ צריך, בין השאר, לשאוף לבטל או לפחות לצמצם כמה שאפשר אפליות אפילו אם היה הכרח הסטורי בעשייתן. יש אפליות, השאלה היא אם צריך לקדש אותן כערך. אני, מוזר כזה, לא חי טוב עם זה. יש כאלה שחיים טוב עם אפליות, רק מפריע להם הבגץ הזה שמנסה לתקן אותן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דומני שזה ויכוח סמנטי, ועדיף להימנע מלהיכנס אליו כדי שלא לבזבז הרבה זמן על שום דבר. אם אתה מתעקש, אפשר לנסות בכל זאת, אבל באמת חבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת בהחלט גישה - הפיכת ישראל למדינת כל אזרחיה, הפרדה מוחלטת בין דת ומדינה וביטול סמלים דתיים ולאומיים. אני חושש שצעד כזה יוביל בשלב הראשון לשקט ושלווה ובהמשך ליצירת עוד ''דמוקרטיה איסלמית עממית''. אני חושש שתאלץ להסכים איתי שזאת לא בדיוק משאת לב של רובינו. אפילו ערביי ישראל רבים מתנגדים לכך. גם מדינות ''נאורות'' אחרות מגבילות את ההגירה עליהן בהתאם לארץ המוצא של המהגרים. ארה''ב למשל דורשת ויזה מישראלים אבל לא מאירופאים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויזה זה בשביל לבקר. בשביל להיות אזרח כולם צריכים גרינקרד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גרין-קארד(*) הוא סוג של ויזה, והוא אינו שלב בקבלת אזרחות כשלעצמו. במהלך תהליך ההתאזרחות הארוך, יש שלב בו המתאזרח מקבל זכויות תושב אך עוד לא מקבל זכויות אזרח. בשלב זה המתאזרח אוחז באשרת שהיה הכוללת אישור עבודה. --------------------------- (*) שהוא כבר בכלל לא ירוק. שלי לבן, והכרתי אנשים עם ורוד (כי הם לא היו בתהליכי התאזרחות, אלא רק קיבלו אשרת עבודה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מגבילות, אבל ישראל היא המדינה היחידה שאין בה שום מסלול הגירה סטנדרטי למי שאינו בן הלאום של המדינה. כלומר - בישראל, רק יהודים יכולים להפוך לאזרחים במסלול רגיל. מסלול ההתאזרחות של כל בן לאום אחר שאינו מעוניין להתגייר צריך לעבור דרך שר הפנים, ובד"כ גם דרך התקשורת... אגב, אם ערבים ישראלים רבים מתנגדים להפיכת המדינה ללא דמוקרטית, למה אתה חושש שהיא תהפוך לכזו? הרי ההגיון אומר שככל שהערבים בישראל יזכו לשיוויון רב יותר, כך יגדל החלק שלהם שתומך בדמוקרטיה, ולא להפך. לפיכך, ניתן להגיד בסבירות גבוהה שהפיכת ישראל למדינת כל אזרחיה דווקא תתרום לחוסנה הדמוקרטי של ישראל, ולא יצמצם אותו. בין כה וכה, הרי, ה"בעיה הדמוגרפית" קיימת גם בקונסטלציה הנוכחית. אלא אם אתה מבקש להנהיג הגבלות ילודה בקרב האוכלוסיה הערבית, הרי שההגבלות הנוכחית גם כך אינן פותרות את הבעיה שאתה מצביע עליה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לגבי מסלול ההתאזרחות אתה צודק. 2. דמוקרטיה היא אמצעי של התנועה הציונית ולא מטרתה. לתנועות לאומיות פוליטיות ודתיות אחרות במדינת ישראל יש מטרות שונות. 3. אני בעד צימצום ילודה כללי בישראל משום שקצב הריבוי שלנו גבוה מקצב שיפור התשתיות. הדבר פוגע במיוחד במגזרים החלשים ולכן אנחנו סובלים מאבטלה ונסוגים ברמת השרותים לאזרח. אני בעד הגישה הסינית - איכות על פני כמות - צימצום הילודה והשקעה בחינוך ותשתיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא לא קצב הריבוי הטבעי שלנו, שהוא סביר (בקנה מידה אירופאי של עד לפני שניים-שלושה עשורים). הבעיה היא בפיזור הגיאוגרפי המאוד לא שווה, והפיזור הכלכלי העוד יותר בעייתי. בישראל יש מרכז אחד, ופריפריה אחת (טוב, שתיים, אבל הן שתיהן פריפריות של אותו מרכז). אם אוכלוסיית המדינה הייתה מפוזרת טוב יותר על פני המדינה, גם מבחינת הפיזור הסוציו-אקונומי (כלומר, אם באר-שבע, ועוד איזה שתיים-שלוש ערים בדרך לאילת, היו בעלות הרכב סוציו-אקונומי דומה לגוש דן), מצב התשתיות היה משתפר פלאים. הבעיה כרגע היא שבגוש דן יש לך גידול מתמשך באוכלוסיה, שדורשת המון תשתיות, ולעומת זאת, בגלל חולשתה של האוכלוסיה בכל יתר המדינה, כמעט ולא מושקעים שם כספים לתשתיות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |