|
||||
|
||||
"זה וזה לא ידוע לי, אבל מה אכפת לי, אני אטען את ההפך וזהו". הארמנים שבו ושבים אל מולדתם, ובני תפוצות רבות החלו, בעשורים האחרונים, לשוב אל מולדותיהם. ואם יש להם גם דת יחודית, זה עוד יותר טוב, כי אז הרבה יותר קשה להיטמע בעמים הסובבים אותך. לא מזיז לי מה אמר כריסוסטומוס. אני מדבר איתך על תנועות פרוטסטנטיות שהחלו בסביבות המאות ה-17 או ה-18 לדבר על כך שכדי שישו יחזור לבקר אצלנו פעם שניה, כל היהודים חייבים לחזור קודם לארץ ישראל (ולמות שם, במלחמת גוג ומגוג שכזו). הם התחילו לדבר על כך זמן רב *לפני* שהציונות החלה לפעול, כלומר, אין מדובר בתיקון האמונה על סמך ארועים. אם כבר, הארועים במציאות הלכו בעקבות האמונה הנוצרית הפרוטסטנטית. אז תספיק כבר לספר על "נושא העמוד בראש מעיינם של הנוצרים המאמינים", כי אינך יודע דבר וחצי דבר על הנצרות, וכל מה שלמדת, למדת מספרים שבאו להלל את היהדות. אז בטח שאין לך מושג. |
|
||||
|
||||
אני ממש לא מבין למה אתה מתרגז וכעוס. מה קרה? אני מדבר על אמונת הקתולים ואתה מדבר על אמונת הפרוטסטנטים. מה זה פה אירלנד? |
|
||||
|
||||
אתה דיברת על הנוצרים, וכשהראיתי לך שלפחות פלג אחד של הנוצרים לגמרי לא מתאים לדבריך, לא הודית בטעותך, אלא הלכת לחפש לי איזה כריסטוסומוס מהמאה השלישית. |
|
||||
|
||||
מה אתה שח? תקרא שוב את חמשת המילים הראשונות בתגובה 268278 |
|
||||
|
||||
החמישה שלך תופס תאוצה! |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
הוא התכוון שצ''ל ''חמש המילים הראשונות'' |
|
||||
|
||||
תודה על ''הסבר פניך לתייר''. |
|
||||
|
||||
קרא את המילה השישית באותה תגובה ממש. |
|
||||
|
||||
סתם עקשן שמצטדק לו. |
|
||||
|
||||
הדיון הוא בעצם האם האנטישמיות נבעה מהיותינו יהודים או פשוט מיעוט נבדל חסר מולדת. לדעתי התשובה ברורה ולכן זה לא משנה בכלל אם אנחנו עם נבחר או לא, אם הפרוטסטנטים חשבו כך והקתולים אחרת. האם השמדת הטוטסי ע"י ההוטו ברואנדה נבעה מקנאתם בהיותם עם נבחר? לאורך כל הדיון מתעלם הכותב מהמדע שנקרא סוציולוגי ואנתרופולוגיה. חבל על הוויכוח. על כל נושא שבעולם שאי פעם התווכחתי עם אדם דתי, לא הצלחתי לגשר על התהום התרבותי,טרמינולוגי, פילוסופי ,אפילו אם זה ויכוח על עובדות. |
|
||||
|
||||
אם הקמתה של מדינה יהודית נועדה לספק מענה לאנטישמיות – נראה שחלק מהישראלים ורוב יהודי התפוצות תמימי-דעים כי מטרה זו טרם הושגה, וספק גדול אם תושג בכלל, בוודאי שלא בעתיד הנראה לעין. "במשך רוב חיי הבוגרים נטיתי להקל ראש באנטישמיות בת זמננו", כותבת הסופרת והפובליציסטית הישראלית גַיִל הראבן בעיתון "מעריב" (9.11.01). "תעמולת שטנה ערבית נתפסה אצלי כרכיב לא נעים של הסיכסוך היהודי-ערבי, תופעה שתדעך בהדרגה בעידן של שלום. גילויים של אנטישמיות במקומות אחרים בעולם נראו לי כאחת הסטיות הרבות של המין האנושי. העולם, כך חשבתי, מלא בשנאות דתיות ושבטיות מחרידות, וכשההוטו טובחים בטוטסי והסרבים עוסקים בטיהור אתני של הבוסנים, לגמרי לא יאה לעשות עניין גדול מחילול מצבה בצרפת. "כרבים מחברי שגדלו בארץ ישראל, נטיתי לחשוד בכל מי שהתריע על סכנת האנטישמיות, וזיהיתי אותו כמניפולטור פוליטי. סברתי שדיבורים כאלה מטפחים את הפָּרָנוֹיָה שלנו ואת הבדלנות, שהם עושים שימוש גס בשואה, ושבכל מקרה יש בהם הגזמה. באינטרנט, למשל, ניתן לגלות את כל תועבות המין האנושי, אז למה להתמקד דווקא בתועבה המכוונת כלפינו? הכבוד העצמי, אמרתי, מחייב לשמור על פרופורציות ולא לקפוץ מכל שטות אנטישמית. "תמונות החודשים האחרונים שינו בי משהו, ובהדרגה התחלתי להגיב על החשיפה האינטנסיבית לאנטישמיות באופן אישי לגמרי: אותי הם מאשימים, אותי הם שונאים המפגינים הללו שאפילו לא פגשו יהודי מעולם, ואותי הם קוראים לחסל. "הנחת יסוד של החינוך הציוני שקיבלתי היתה כי מדינת ישראל היא התשובה לבעיית האנטישמיות, ובימים אלה ההנחה קצת מתערערת. ההיסטוריה איננה ניסוי, אין לה קבוצת ביקורת, ולפיכך איננו יודעים איך היתה נראית האנטישמיות באלף הנוכחי אלמלא מדינת ישראל היתה קיימת. אולי היתה פחותה ואולי מחרידה עוד יותר. אבל כשהורים עומדים בתור להחליף את ערכות המגן, ועשירים להשחית בונים לעצמם חדרי הישרדות, אי-אפשר להמשיך לחנך ולהגיד לילדים שמדינת ישראל הוקמה כדי שליהודים יהיה מקום בטוח. ההפך הוא הנכון: ריכוזם של יותר מחמישה מיליון יהודים על חלקת אדמה צרה, מצטייר כעניין מסוכן. "כששנאת ישראל מתערבבת בפרץ עולמי של אנטישמיות, האבחנה הופכת להיות בלתי-אפשרית. לאמור, כאשר מיליוני אנשים בעולם מאמינים שהמוסד אשם בפיצוץ הבניינים התאומים, בשעה שתעמולה אנטי-יהודית מגלגלת עלינו את כל פשעי האנושות הגדולים, וכל שילטוט בתקשורת האלקטרונית מעלה תמונות של המונים הקוראים לחיסול "השטן הקטן", האבחנה בין שנאת ישראל לאנטישמיות הופכת לפלפול חסר טעם. אשמת היהודים בכל, הפכה לעיקר אמונה שאיננו מחייב הוכחה, או שכל אירוע מאשר מחדש את אמיתותו. ובאמונה הזו אוחזים לא רק פריקים גלוחי ראש ומוסלמים פנאטים אכולי שנאה, אלא שבמקומות רבים היא הפכה לבון-טון אינטלקטואלי. "למעלה מכך, במשך תקופת קיומה של מדינתנו היהודית, בניגוד לכל התחזיות, לא נהפכנו ל'עם נורמלי'. אנו גוררים אחרינו למדינת ישראל את האופי הייחודי של עמנו ואת יחס העמים אליו. היו ששנאו והיו שהעריכו את היהודי בגולה, וכך גם מתייחסים אלינו כמדינה ריבונית". |
|
||||
|
||||
אני מסכים עם הכותבת בכל פה. מה זה קשור למה שכתבתי? מה זה קשור להיותינו "עם נבחר" ולקנאה ואני מצטט "לדעתי התשובה ברורה ולכן זה לא משנה בכלל אם אנחנו עם נבחר או לא, אם הפרוטסטנטים חשבו כך והקתולים אחרת". ישנה שנאת יהודים וכמובן שאיכפת לי מכך ושזה נוגע לי. אני מסכים שהגבולות בין ביקורת על ישראל ובין אנטישמיות לעיתים מטשטשים. אבל להסביר את זה כנובע מסיבות דתיות זה מה שמקומם. ישנם תופעות סוציולוגיות שמסבירות שנאה למיעוטים קוראים לזה סוציולוגיה. |
|
||||
|
||||
בתגובה למעלה התייחסתי על דברי הדימיון הפרוע שלך לדמות בינינו לבין הטוטסי. אין הסבר ממצא אחד או "תיאוריה אחידה" לפתרון תעלומת האנטישמיות. אתה דוגל בהסבר סוציולוגי, ואילו אני טוען בהסבר תיאולוגי-אמוני. לעומתך, לדידי "אלו ואלו דברי אלוקים חיים". לא אמרתי באף הזדמנות את אשר אינני חושב: שכל מה שמסבירים הסוציולוגים אינו נכון. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |