בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 10/12/04 15:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מכיוון שתחתיות של חביות הן תחביב שלי: מבחינתי "תופס תאוצה" משמעותו "תאוצתו גדלה לאורך זמן", ואין זה משנה אם באיטיות או לאו. אם רוצים להיות דקדקנים, ניתן אולי להגיד "נגזרת התאוצה חיובית ומונוטנית אינה יורדת". זו הגדרה חזקה מדי, אבל אני מעוניין גם לשלול מקרים בהם הנגזרת אינה שואפת לאפס אולם עולה ויורדת ב [0,c] עבור c<1 כלשהו (ה 0 וה c הפוכים כמובן) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
או, הנה, הגעתם מספיק עמוק כדי לפגוש אותי. למה התאוצה צריכה לגדול כדי ש"יתפסו תאוצה"? אני תמיד הנחתי שכדי "לתפוס תאוצה" מספיקה תאוצה יציבה, ובתנאי שתהיה גדולה מספיק (כלומר, רכב שמהירותו גדולה בק"מ לשעה אחד לשעה, לא תפס תאוצה, אבל אם המהירות גדלה ב-10 ק"מ לשעה בשניה, הרי שהוא תפס וואחד תאוצה, ותכף, כנראה, הוא ימריא). בנגזרות אני לא מבין כלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שמה שאתה מתאר הוא בדיוק מה שהתקוממו נגדו מלכתחילה: שינוי חד במהירות פירושו תאוצה רגעית גדולה, אבל במקרה זה לא "תפסת" תאוצה. "תפסת" מהירות, אם כבר. אני ניסיתי לכוון לשינוי חד בתאוצה, שמתאים יותר מבחינה מילולית ל"תפס תאוצה", אבל לא קשור במיוחד למושג כפי שאנו משתמשים בו. אם אתה מבין שתאוצה היא נגזרת של המהירות, ושנגזרת של התאוצה היא השינוי הרגעי בתאוצה, אז לא רק שאתה לא לא מבין בנגזרות כלום, אתה גם מבין בהן יותר ממה שצריך עבור הדיון הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עפ"י תפיסתו של דובי מספיק שתהיה לך תאוצה קבועה כדי שתוכל לטעון שתפסת אותה. תפסת? (אין לך חבית עמוקה מכדי שיהיה מי שיגרד איתך את תחתיתה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כך גם אני הבנתי את דבריו של דובי, כלומר "תפס תאוצה"="התאוצה שלו גדולה" ללא קשר לנגזרת התאוצה, אולם אז עולה השאלה, מתי תאוצה היא "גדולה"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם התאוצה שלך גדולה מאפס, ולו במעט, כל עוד אתה מתמיד בה - תפסת תאוצה. אם תתאזר בסבלנות הראויה תגיע גם למהירות האור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שאנו מדברים על קטעי זמן סופיים, לעולם לא אגיע למהירות האור. בכל מקרה, הטענה שלך מזכירה את הטענה של דובי, בעוד גדי ואני טוענים שעל התאוצה לגדול על מנת שניתן יהיה לזכות ב''תפיסת תאוצה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה קשור קטעי זמן סופיים? אתה לא אור, לא תגיע למהירות האור, לא? אפשר להתקרב כרצוננו (עד כדי מגבלות הנדסיות פעוטות) גם בקטעי זמן סופיים מאוד, אני חושב (והטעו אותי אם אני צודק). הרי במאיצי חלקיקים מביאים חומר למהירויות קרובות מאוד לאור, ודי מהר, ואני לא חושב שמה שמפריע למגנטים העצומים האלו לתת "פוש" נוסף לאותם אלקטרונים מסכנים הוא בוא סופה של הקדנציה האלקטוראלית של מפעיליהם, אם-כי פיזיקה נטו. לא ככה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שאני מבין בזמן אינסופי ניתן להגיע למהירות האור. מה שמפריע למאיצי החלקיקים להאיץ חלקיקים למהירות האור הוא על אותו עקרון - ככל שהם מתקרבים למהירות האור דרושה יותר אנרגיה על מנת להגביר את המהירות ביחידה אחת. עם אנרגיה אינסופית הם היו עושים זאת בקלות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואיך תושג אנרגיה אינסופית הגם בזמן אינסופי, במטותא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אשאיר את הדיון לפיזיקאים בקהל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עיניין קטעי זמן סופיים? מהירות האור איננה גודל סופי? אם תתחיל ממנוחה בתאוצה *קבועה* של 1m/sec², אזי תוך פחות מ10 שנים (זמן סופי לכל הדעות. חלקינו אפילו זכינו לחיות יותר מכך) תגיע למהירות האור. איך לשמור על תאוצה קבועה לאורך כל אותו זמן? זאת כבר שאלה טכנית :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שידיעתי בתורת היחסות מגעת, אזי כשתתקרב למהירות האור רצף הזמן אמור ''להתקמט'' כך שלא ניתן לדבר על אותו תהליך רציף של תאוצה קבועה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה "תאוצה רגעית גדולה"? מי אמר שהיא רגעית? לתפוס תאוצה, כמו לתפוס מהירות, זה להגיע לתאוצה (קבועה) גבוהה למדי, ולא להעלות את התאוצה באופן קבוע (תאוצה בתאוצה?). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנחתי שהכוונה לשינוי חד במהירות, שאחריו התייצבות. במקרה הזה, התאוצה חייבת להיות רגעית - כלומר, להיות גבוהה לזמן קצר ואז להיות שוב נמוכה. זו גם המשמעות ש(חשבתי ש)מייחסים לביטוי ''לתפוס תאוצה''. עכשיו אני רואה שהתכוונת למה שאני התכוונתי אליו - להגיע לקצב שינוי גדול למדי, כלומר שינוי חד בתאוצה (למרות שבהגדרה שלי ניסיתי ללכת לכיוון של שינוי גדל והולך של התאוצה. עזוב, לא משנה...) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |