|
||||
|
||||
1. הפורמט של "הארץ", כולל כמות הטקסט, צורת השימוש בתמונות, באינפוגרפיקה ובויז'ואלים אחרים, אומץ רובו ככולו מהעיתונים המובילים והחשובים בעולם: "ניו יורק טיימס", "וושינגטון פוסט", "טיימס", "לה מונד" וכו'. על כן, קשה להגיד שהוא ציפור נדירה בעולם כולו. האיכות שלו היא חריגה יחסית לישראל, אבל זה רק בגלל שרוב העיתונות כאן היא ברמה ירודה ופופוליסטית. 2. קשה להגיד שהעיתון מאמץ קו ימני-כלכלי בצורה בלעדית. "הארץ" הוא העיתון היחיד שמעניק כיסוי נרחב לערביי ישראל, האזרחים המקופחים ביותר במדינה. איזה עוד עיתון פירסם אי פעם מאמרים של חסן ג'בארין מ"עדאלה"? |
|
||||
|
||||
אני לא חושב שהעיתונים החו"ליים המעטים שקראתי (כתבתי על זה לעיל) לוקים ברוב הבעיות שציינתי לגבי הארץ. אני חושב שהם יותר ממוקדי-משמעות מאשר ממוקדי-מידע. אני אומר את זה בזהירות של מי שאינו מנוי של "לה פיגארו". אמרתי גם שאני לא בטוח אם לה-פיגארו היה מתיש אותי באותה מידה. לא אמרתי שהארץ הוא ציפור נדירה בעולם. הוא וודאי מתת חשובה לישראל. ועדיין, יש בו ליקויים, ובזהירות אומר: גם לרקע עמיתיו בעולם. ((אגב, ואם גם העמיתים בארצות הים לוקים באותם דברים, זה גורע מחוזק הטיעון נגד הארץ? ההשוואה לחו"ל היא במידה מסוימת טיעון שפגום בכשל של "ex authority" כאומר: "הנה גם הטיימס עושה אותו דבר, אז זה בטח נכון".)) לגבי עדאלה: היא הנותנת. עדאלה הוא שמאל-פוליטי, ולא שמאל-כלכלי, עם התמקדות בשוויון פוליטי ליברלי, אפילו לא בין-קבוצתי או בין-תרבותי (ובכל מקרה לא כלכלי). |
|
||||
|
||||
אותם עיתונים אליהם התייחסתי אמנם דומים בכל הקשור לאופן עימוד הידיעות והקונספט הויזואלי, אבל השוואה זו לא בהכרח מתייחסת גם לתכנים ולסגנון הכתיבה. ה"ניו יורק טיימס", לדוגמא, נוטה בידיעותיו בעיקר לספר סיפור, ופחות להעביר אינפורמציה. ב"וושינגטון פוסט" זה הפוך. על כן, קשה לדבר בהכללה על אופן העברת האינפורמציה של העיתונים המכובדים בעולם ולהשוות אותם ל"הארץ". וגם ב"הארץ" עצמו סגנון ההגשה אינו אחיד. חלק א' של העיתון (החדשות) מחולק לידיעות חדשותיות ולפיצ'רים, כאשר הידיעות הן אינפורמטיביות במובהק והפיצ'רים הם סיפוריים יותר וגם נוטים לנקוט עמדה, אמנם לא באופן בולט כמו בצהובונים מסוימים במדינה. "מוסף הארץ" כבר נוטה הרבה זמן לכיוון הצבעוני והפופוליסטי, וניכר כי הוא מנסה לחקות את "7 ימים" ו"סופשבוע" (למרות שכדאי להסתייג ולציין כי זה האחרון מפגין מעורבות פוליטית עמוקה יותר מכל מוספי סוף השבוע, קו ממנו מנסה "מוסף הארץ" להתרחק לכאורה). אגב, ארגון עדאלה הוא אמנם מרכז ייצוג משפטי לערביי ישראל, אך הסוגיות בהן הוא עוסק קשורות גם בכלכלה: מאבקי הקרקעות במדינה הם, במהותם, כלכליים. הם גם פוליטיים, אבל כל הקיפוח הוא פוליטי מן היסוד. |
|
||||
|
||||
יש לי הרגשה שאתה שואב הנאה משמעותית מהלעזה על ישראל. הריני לדווח לך שבכל האומות המתוקנות ה''עיתונות הפופוליסטית והירודה'' היא זו השולטת בכיפה - בדיוק באותה המידה כמו ישראל. הרבה יותר אמריקאים קוראים את הסופרמרקט טבלוידז מאשר את הניו יורק טיימס או הוושינגטון פוסט. הרבה יותר בריטים קוראים את הסאן מאשר את עיתוני האיכות של בריטניה. כל העיתונים הללו זוכים באופן קבוע לאחוזים בודדים של תפוצה. ושם - בארצות הים - האיכות של הצהובונים היא לאין שיעור יותר נמוכה מאשר איכותם של ידיעות ומעריב, ולו משום שידיעות ומעריב עוסקים בכל אותם נושאים שנחשבים לתחום של עיתוני האיכות. צהובונים אמורים לעסוק בסנסציות, שערוריות מין, ופשיעה. זה בדרך כלל מה שהם כותבים עליו בכל העולם. רק בישראל תמצא דיונים בסוגיות של מדיניות חוץ ובטחון. כמובן - זה נובע מטבע המציאות הישראלית, אבל עדיין - ההשוואה בין טבלואידים בחו''ל לידיעות או מעריב בארץ היא לגמרי מעליבה ולחלוטין לא מדוייקת. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שההסופרמרקט טבלוידז הם יחודיים מאד ומתרכזים בידיעות מומצאות על חייזרים או עגל עם שלשה ראשים - מה היה שמו של הסרט שג'והן טרבולטה היה מלאך ועיתונאי משיקאגו נישלח לסקר את הסיפור? ידיעות מקביל אולי יותר לניו יורק פוסט או הטלגרף האנגלי. |
|
||||
|
||||
ביום שני בערב נשלחה למערכות העיתונים הגדולים תמונה מתמיהה. שירות הביטחון הכללי, שהחליט כנראה שאין מספיק כסף בתחום הביטחוני ועל כן כדאי לו להסב עצמו לחברת הפקות, ביים תמונה של עבד אל-עזיז מצאלחה, אחד ממשתתפי הלינץ' ברמאללה. בתמונה מרים מצאלחה את ידיו באוויר בצורה הדומה לאיך שעשה זאת בזמן הלינץ' עצמו, כשהונצח על ידי מצלמות AFP. נראה כי בצילום זה שאפו בשב"כ להביא לקתרזיס בקרב רפי-השכל מבין קוראי "ידיעות" ו"מעריב". הם גם רצו, מן הסתם, לסייע לתדמיתו של השב"כ. את התמונה היחצ"נית הזו אף עיתונאי עם חוש אתי לא היה מפרסם, אלא על מנת להראות את הבעייתיות בעניין. עיתונאים כאלו כנראה אין בשני העיתונים הנפוצים, שכן שם, כאילו כשרות בונוס לשב"כ, מוקמה תמונתו המבוימת של מצאלחה אל מול תמונתו מאוקטובר, כשכותרות מתלהמות ושמחות לאיד מתנוססות מעל שתיהן. לא מעניינות אותי ההגדרות על מהו טבלויד. מעניין אותי שהגענו בישראל למצב שבו יכולה להתקיים אפיזודה מחפירה כזו בין השב"כ לעיתונות, ואיש לא יפצה על כך את הפה חוץ מאביב לביא. ובהתייחסות למשפט הראשון שלך: אתה חושב שזה היה מעניין מישהו לקרוא את ההודעות שלי, אם היו בפי רק דברים טובים לומר על המדינה? |
|
||||
|
||||
לא רק, אבל גם, מידי פעם, לזרוק איזו עצם לטובת המדינה - יהיה נחמד. בוא נבהיר את מה שאמרתי, שוב - לא, ידיעות אחרונות ומעריב אינם שווים ל"הארץ". כן, ידיעות אחרונות ומעריב כן יותר טובים מעיתונים מקבילים בארצות אחרות. כן, ידיעות ומעריב מתבססים הרבה יותר על המימד הויזואלי והרגשי. לא, הם לא מגבילים את עצמם רק לסנסציות ופשיעה, אלא עוסקים גם בנושאים החשובים, במידה לא מועטה של איזון. עכשיו, תגיד לי שוב למה לשים את התמונה הזו זה לחלוטין לא אתי? כי היא מבוימת? אז מה? כל עוד העיתון עצמו לא ביים אותה - זה חלק מהמציאות. אם נניח (מה שאתה לא עושה) שהקורא אינו מטומטם, אז הוא ידע טוב מאוד שהתמונה הזאת מבויימת, ויסיק מזה איזה מסקנות שהוא רוצה (ככל הנראה: "מגיע לו!"). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |