בתשובה לאייל אלמוני, 04/12/04 19:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה לגבי אותם אמני שוליים שאינם מעוניינים לענות על הצרכים שלי, באמת? מדוע שאחוש מחוייבות כלפיהם? לא ברור גם למה אתה מערב פתאום ספריות ציבוריות וכדומה. אם המטרה של הספריות הציבוריות היא להעלות את רמת ההשכלה של האוכלוסיה, זה בהחלט יכול להיחשב צורך "חיוני מספיק" גם על פי סולם הערכים שלי. השאלה היא, שוב, מתי ה"צורך" הופך לחיוני מספיק כדי שיהיה "מותר לנו" להכריח אחרים להשתתף בו גם אם אינם רוצים. מתי ואיך משהו הוא חיוני מספיק? שאלה נהדרת. תלוי כמה אתה מאמין בשוק חופשי וכו'. אם אינך מבין את שורת הסיכום שלי, ייתכן שפספסת את ההנחה שנכתבה בהודעה הקודמת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם מטרת הספריות הציבוריות היא להעלות את רמת ההשכלה, מי יושב בוועדות שבוחנות את התרומה להשכלה של כל ספר שקונים לספריה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה, הקרובים לצלחת, כמובן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אין ועדות כאלה; אז אולי זה לא נכון שמטרת הספריות הציבוריות היא להעלות את רמת ההשכלה של הציבור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נורא! לסגור אותן לאלתר! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"זה בהחלט יכול להיחשב צורך "חיוני מספיק" גם על פי סולם הערכים *שלי*." זאת בדיוק מהותה של הדמוקרטיה. לכל אחד מאיתנו סולם ערכים שונה, ואין עדיפות לסולם הערכים של האחד על פני זה של האחר. כל עוד אנחנו לא מחליטים שמיסינו ילכו אך ורק למטרות המוסכמות פה אחד ("חיוניות מספיק" על פי סולם הערכים של כולם), שזה במילים אחרות מחליטים שלא לגבות מיסים כלל, הרינו מחליטים למצוא איזה "מטא סולם ערכים" המבטא שיקלול של מה ש"חיוני מספיק" על פי סולם הערכים שלי, שלך, ושל כל שאר המשתתפים בדיון (וגם של אלו שלא). לאותו "מטא סולם ערכים" קוראים בעברית "תקציב המדינה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נהדר, זה בדיוק מה שאמרתי. אלא שההחלטה האם כשאנו מבצעים את השיקלול אנחנו נותנים להרבה דברים להיכנס פנימה (תוך הסכמה הדדית של ''שלם לי ואשלם לך) או שאנחנו משאירים הרבה דברים בחוץ איננה מובנת מאליה. מכיוון שעל זה קשה להגיע להסכמה, עדיף לנסות ולראות האם קיימת הסכמה בנוגע לסולמות הערכים, עבור דברים ספציפיים. לצבא (כמעט) כל אחד יסכים, אבל תתקשה יותר לשכנע אותו מדוע יש לתקצב אמן שמורח חרא על קירות בתים, למשל. להגיד ''אני לא אשכנע אותך אבל תאלץ להסכים כי ככה זה דמוקרטיה'' לא יקדם את הדיון לשום מקום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לצבא (כמעט) כל אחד יסכים, אז הצבא "בפנים". אם לא אצליח לשכנע אותך שיש לתקצב אמן שמורח חרא על קירות בתים (לא נראה לי שאנסה, אבל נניח)1, אבל אצליח לשכנע (מספיק) אחרים, אז כן, "אני לא אשכנע *אותך* אבל תאלץ להסכים כי ככה זה דמוקרטיה". אם לא אצליח לשכנע אותך שיש לתקצב אמן שמורח חרא על קירות בתים, וגם לא אצליח לשכנע (מספיק) אחרים, אז למרות שמאוד חשוב לי לתקצב אמן שמורח חרא על קירות בתים, ולמרות שאתה לא הצלחת לשכנע אותי שזה לא חשוב, אני אאלץ להסכים "כי ככה זה דמוקרטיה." __ 1 ליתר דיוק, אני מניח שאבקש תקציב להחזיקו בטיפולה של ד"ר וישנה, או אם הוא יתעקש לבצע את יצירתו על קירות הבית *שלי* אזי להוסיף את עלות אחזקתו לתקציב השב"ס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כזכור, הדיון המקורי לא היה על ''לשכנע מספיק אחרים'' אלא על גישת ''שמור לי ואשמור לך'' שבה כל צד מסכים לתביעות מוגזמות מצד הצד השני. בסופו של דבר, כשמקימים קואליציה המפלגות הן לא אלו שישלמו את המיסים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשמקימים קואליציה המפלגות הן גם לא אלו שיקבלו נתחים מהתקציב (למעט מימון מפלגות ושאר מריעין בישין). בוחריהן, תומכיהן, וה''גב האידיאולוגי'' שלהן, הם אלו שנהנים מ''חלוקת השלל'', בין אם אלו הישיבות, מוסדות התרבות, הקיבוצים או ההתנחלויות. באותה מידה בוחריהן הם אלו שמשלמים את המיסים. אז נכון, את גדי אלכסנדרוביץ' אני לא צריך לשכנע, אבל את נציגיו אני (או נציגי) צריך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |