|
דווקא יש לי סימפטיה לעוזי לנדאו אבל אומרים שהרטרו עם כל קסמו כבר מאחורינו. והמורדים אגב חברו לפייגלין מאותן סיבות ציניות המאפיינות את מהלכי שרון שניתחת מצוין,
ז'בוטינסקי לטעמי היה הרבה יותר מורכב מאיך שמציירים אותו,וגם הרבה יותר פרגמטי מהפנטזיונר הפנאט אותו מציגים. מבחינתו לא היה צריך לשכוח את נצרים כדי להחליט שנחוץ כיום לעזוב אותה. ז'בוטינסקי הרי היה היחיד בישיבה ההיא בת"א שטען שצריך לנטוש את תל-חי במצב המסובך אליו נקלעה,מוקפת ים ערבים,ודווקא בן גוריון התעקש לא לנטוש בשם העקרון,כי אם היום ננטוש את תל-חי מחר ננטוש...
הנה עוד דוגמא למרחק העצום של ז'בוטינסקי מכהנא ויורשו פייגלין:
"את מחברם של השורות האלה חושבים לאויבם של הערבים, למצדד גירושם מן הארץ וכו'. אין זה אמת. מבחינה רגשית – יחסי לערבים הוא כיחסי אל כל שאר העמים: שוויון נפש אדיב. מבחינה פוליטית נקבע יחסי על סמך שני עקרונות. האחד, *גירושם של הערבים מארץ-ישראל באיזו צורה שהיא נחשב בעיני לבלתי-אפשרי בהחלט; בארץ ישראל יהיו תמיד שני עמים*. והשני, אני גאה על השתייכותי לאותה קבוצה, שניסחה את "תכנית הלסינגפורם" נסחנוה לא בשביל לא בשביל היהודים בלבד, אלא בשביל כל העמים; ויסודה הוא שיווי- זכויות לעמים. ככל היהודים מוכן אני להישבע בשמנו ובשם צאצאינו, שלעולם לא נפר שיווי- זכויות זה ולא נעשה נסיון לגירוש או לדיכוי."
וגם, ז'בוטינסקי ראה בשאלה מי הוא הרוב בא"י את השאלה העיקרית. כאחד ממנסחי "תכנית הלסינגפורם" לא היתה לו בעיה עקרונית עם התפישה העקרונית של מדינה דו-לאומית אלא רק עם החשש מרוב ערבי במדינה כזו שתקום פה. מתכון הסיפוח/אי הנטישה בכל מחיר כיום הוא בטווח הנראה לעין מתכון למדינה דו לאומית עם רוב ערבי.
ובקשר לשרון כממשיכו של ז'בוטינסקי,לינק אנקדוטלי:
הארסי,שוקל ברצינות התפקדות לליכוד במסגרת "מנהיגות ז'בוטינסקאית חילונית ליברלית".
|
|