 |
|
 |
||
|
||||
 |
בדיוק היום התפרסמה הידיעה הזאת: |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נכנסתי בדיוק כדי לספר ששמעתי ב בי.בי.סי ראיון עם סיימון ווילסון שרמז על דבר מאד מפתיע על המשתנה. חיפשתי מעט בארכיון של הני"ט והסתבר לי שבתחילת המאה העשרים סצנת האמנות בניו יורק נישלטה על ידי קבוצה חזקה מהאקדמיה ובעלי עסקים עם יד על ברז הדולרים. קבוצת אמנים צעירים החליטה להתמרד אחרי שבשנת 1908 הם לא הורשו להשתתף בתערוכה חשובה. הם הקימו את "האגודה לאמנים עצמאיים" והחליטו לקיים תערוכות לכל אמן שירצה - "בלי שופטים, בלי פרסים" היתה הסיסמא שלהם. כל מה שהאמן היה צריך לעשות זה לשלם דמי חברות בסך $5 ולשלוח את היצירה. דושאמפ/דושאן/דושאמ שלח יצירה בשם "מזרקה" ל"תערוכה העצמאית" של 1917 וחתם עליה בשם ר. מאט Mutt. למעשה הוא אמר שדבר הזה "איננו אלא משתנה פשוטה." מארגני התערוכה לא ידעו מה לעשות עם המזרקה ודושאן לא כל כך התעניין. אחרי שבוע הוא ביקר בתערוכה ומצא את שהמזרקה שלו אמנם מוצגת, אך מאחרי פרגוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמן הרחוב הצרפתי פייר פינונצ'לי תקף פעם נוספת את האסלה של דושאמפ המוצגת במרכז פומפידו. הוא השתין בה ואח"כ הוריד עליה פטיש. כש"המזרקה" הוצגה במוזיאון בנימס בשנת 1993, פינונצ'לי השתין ושבר אותה "כדי להציל אותה להמעמד הנפוח ולהחזיר אותה לשימוש המקורי בתור משתנה." האמנות של פינינצ'לי כוללת גם גדימת הזרת שלו בגרזן במחאה על חטיפות בקולומביה, והפגנה כשהוא עטור מגיני דוד צהובים במחווה ליהודים המגורשים. הוויכוח על "מהי אמנות" נמשך, וכולל גם שני אמנים סיניים שהישתינו, במחווה אמנותית, למזרקה של דושאמפ, וקפצו למיטה מבולגנת, "המיטה שלי" של טרייסי אמין, מצויידים בלבנים מלוכלכים, קונדומים משומשים ובקבודים ריקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סמרטוטים. אם הם באמת רוצים לעשות מחוות, שינסו לצייר שפם על המונה ליזה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |